| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 9/2004
 להסתכל לאחור ולצעוד קדימה
כשאנחנו חושבים או מדברים על החיים, על הזמן שחולף, אנחנו נוהגים לדבר במושגים של "התקדמות", של תנועה קדימה. אנחנו משתמשים בביטויים כמו "להתקדם בחיים" ו-"לצפות קדימה אל העתיד". אנחנו אפילו סופרים את שנות חיינו במספרים עולים, למרות שכולנו יודעים שבעצם אנחנו צריכים לספור לאחור.
האמת היא, שהאדם, כאשר הוא נע במשעול החיים, הוא למעשה צועד כשגבו קדימה ופניו צופות לאחור. הוא יודע רק את מה שהיה – אין לו מושג מה יהיה. בכל צעד זהיר שהוא עושה הוא בוחן את העבר, מפרש אותו, ורק בהתאם לפרשנות הזאת צועד את הצעד הבא בתקווה שחישוביו היו נכונים ושהצעד הזה לא יוביל אותו אל התהום.
הדימוי הזה, של האדם שצועד לאחור, הוא לא חדש. הוא מרחיק לאחור עד העת העתיקה, להוגים היוונים והרומיים. הרומאים, למשל, קראו לחודש הראשון בשנה שלהם בשם "ינואר", על שמו של האל יאנוס. לחבר יאנוס יש תכונה מיוחדת: יש לו עיניים גם מקדימה וגם מאחור. הוא רואה הכל. דבר אינו נסתר ממנו, עבר הווה ועתיד פרושים וגלויים לפניו. ולכן החודש שלו נבחר לפתוח את השנה: זה המועד שבו מתבוננים לאחור אל השנה שעברה ומתכננים את השנה הבאה,
ראש השנה שלנו אינו שונה. יש יום אחד בשנה, ובעצם עשרה ימים, שבהם כולנו נדרשים לעצור, להתבונן לאחור, לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמנו לאן אנחנו הולכים מכאן. זה נכון גם במישור הפרטי, וגם במישור הקולקטיבי. כל חברה חייבת לעצור לפחות פעם בשנה ולשאול את עצמה לאן פניה מועדות, כדי שלא תלך לאיבוד, או לאבדון חלילה.
אנחנו, ממזרים שכמותנו, אימצנו לנו גם את ה-1 בינואר כראש-שנה נוסף, ספייר. אולי זה לטובה, אולי זה מאפשר לנו לסכם את כל מה שלא הספקנו בראש-השנה. מין מועד ב' כזה. אבל בראש-השנה שלנו יש משהו נוסף, מיוחד, שאין לגויים ימ"ש, וזה השם: "ראש השנה". לא במקרה נבחרה המלה "ראש" כדי לתאר את המועד הזה. זהו יופייה של השפה העברית שמזהה התחלה חדשה עם האיבר החשוב ביותר בגוף. הראש, כידוע, הוא המקום שאליו זורמים כל הנתונים וכל המידע מהגוף כולו. הראש מעבד את המידע הזה ומעביר הוראות לגוף כיצד לנהוג. וכך, אם נדמה את השנה לגוף האדם, הרי שראש-השנה הוא אכן "ראש" לכל דבר: הוא המקום שבו נאספים נתוני השנה כולה וניתנות ההוראות לשנה הבאה.
בדיחה חבוטה אומרת שהשנה הבאה תהיה שנה ממוצעת: יותר גרועה מהשנה שעברה ויותר טובה מהשנה שאחריה. בואו נשים רגע בצד את הציניות הרקובה הזאת, ותרשו לי לאחל לכולנו שנפנים היטב את אירועי השנה החולפת, ננסה לתקן את מה שפגום וחורק ולתחזק את מה שעובד ומתפקד. שנדע לבער את הרע מקרבנו ולשמר את הטוב שבנו. והכי חשוב - שנשמור על אופטימיות. כי אנשים אופטימיים יכולים במקרה הגרוע להפוך לפסימיים. אנשים פסימיים רק הופכים פסימיים יותר ומתים מרירים. העובדה שאנחנו לא יכולים לראות את העתיד לא אומרת שצריך לאבד את התקווה למחר טוב יותר ולעשות הכל כדי שהוא באמת יהיה כזה. והוא יהיה. עלי.
שנה טובה!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
