מושב לצים - הבלוג של ישי

כבר 8-9 שנים שאני צם כל שנה. למעט שנה אחת - לפני שנתיים (היא הכינה אוכל נורא טעים. חטאתי, רחם עליי). למה בעצם? זה לא משקיט לי את המצפון, זה לא גורם לי "להתחבר לנפש היהודית החבויה שלי", זה לא עושה לי שום דבר שהוא בגדר "רוחני" (חוץ מהעובדה שאני מפליץ כמו משוגע במהלך הצום).
בשנתיים-שלוש האחרונות גיבשתי איזו אידיאולוגיה, אני חושב. אתם יודעים איך זה: קודם עושים משהו, אחר-כך מוצאים את הצידוקים האידיאולוגיים.

והנה הם: אחת הטרגדיות הגדולות של המערב היא תרבות הצריכה שלו. זה מה שבטח יחסל אותו בסוף. אם יום אחד כולנו נטבע בים המותגים ושומן ההמבורגרים הגואה הזה - תזכרו שאני אמרתי. חגיגת הצריכה הזאת מתבטאת גם בצריכה של מזון בכמויות לא סבירות. בעיקר מזון מהזן הנחות, המשמין, הגורם למחלות לב ועוד מחלות איומות שבטח נגלה בדור הבא. בעיקר מזון מבית היוצר של מק'דונלדס ודומיה, בקיצור.

קראתי פעם תיאוריה מעניינת על זה: במשך כל שנות קיומו היה המין האנושי תמיד במצב של מחסור במזון. החיפוש אחר מזון, ליקוטו, הכנתו, אכילתו, שימורו, היו העיסוקים המרכזיים של בני האדם לאורך כל ההיסטוריה. הבעיה היתה שלא היה ממנו הרבה. החקלאות היתה בלתי-יעילה, כלי הציד היו פרימיטיביים ותעוקות החיים לא הותירו זמן לשבת, להתרווח ולכרסם איזה נאצ'ו.

המאה ה-20 יצרה מהפכה של ממש בתחום הזה. מאז תום מלחמת העולם השנייה, לראשונה בהיסטוריה ניצבה האנושות (או המערב ליתר דיוק) בפני שפע במזון, שפע במוצרי צריכה, ובעיקר - שפע עצום בזמן פנוי.
האדם לא ידע, ועדיין לא יודע, איך לעכל, תרתי משמע, את כל השפע הזה. לכן אנחנו אוכלים. לכן אנחנו צורכים. כי מנגנוני הצריכה שלנו, שכווננו במשך אלפי דורות, יודעים שאין ביטחון שהשפע הזה יימשך לתמיד. כי אנחנו מתנהלים לפי קודים של מחסור, במזון ובכלל.

בקיצור, יום כיפור הוא יום אחד בשנה שבו אפשר לנוח מכל הטירוף הזה. לעצור לרגע ולשאול האם אלו החיים שאנחנו מבקשים לעצמנו, של צריכה מטורפת, של אכילה בלתי מבוקרת, של נסיעה ממהרת ממקום למקום כדי להספיק ולצרוך עוד ועוד. ובמילותיו של הפילוסוף תומס הובס: חיים בהמיים וקצרים (קצרים, לא רק בגלל מחלות הלב, אלא בגלל שההתנהלות הזאת גורמת לנו להתהלך עם יום מותנו בתחושה של "לא הספקתי כלום").
קשה, גם לי, לעמוד מול השפע הזה. בשביל זה ממציאים דברים כמו "יום ללא קניות", שהוא מעין השקטת מצפון קפיטליסטית. אני שמח לייסד את "יום ללא מזון". קבלו את יום כיפור - הדור הבא, גרסת המילניום השלישי.

ועכשיו, מי בא איתי לשרוף סניף של מק'דונלדס?