| 10/2004
תנו לשמש יד
צפיתי אתמול ב"דיסקברי" בסרט תיעודי ששמו "סודות השמש", שעניינו - כפי שניתן להסיק משמו - השמש. לא הסדרה "שמש" עם צביקה הדר והילד המעצבן הזה, אלא השמש. דה סאן. לה סול. כדור האש העצום הזה שמעניק לנו חיים (אלא אם כן אתה זקן ערירי בצרפת באמצע שרב שאפילו זקני פאריס לא זוכרים כמותו). אמנם אני עדיין מתקשה להבין למה "סודות" - כי אם אלו סודות למה אתם מגלים, נבלות? - אבל מדובר בסרט משובח, מרתק, שהצליח גם ללמד אותי דברים חדשים (ידעתם למשל שעל השמש נושבות רוחות במהירות של מיליון ומשהו קמ"ש?) גם לרענן ידע ישן, ואפילו להצית בי (להצית, הבנתם?) כמה הרהורים פילוסופיים. כרגיל.
סרטים שעניינם החלל החיצון תמיד ריתקו אותי במיוחד. כפי שבטח כבר הבנתם, אני לא טיפוס שאפשר לאפיין אותו כפריק של מדע, ואכן, השאלות שמתעוררות (בי) בעקבות צפייה בסרטים האלה הן הכל חוץ ממדעיות. מירב הערכתי למדענים שעושים עבודה מצויינת ובלה בלה, אבל העניינים הטכניים פחות מעניינים אותי.
הסוגיות שעולות מהמחקר האסטרונומי משיקות לכל השאלות הפילוסופיות הגדולות: שאלת האלוהות, האינסוף (האם יכול להתקיים דבר-מה שהוא אינסופי? ואם היקום הוא לא אינסופי - אז מה יש בסופו? ומעבר לסופו?), יקומים מקבילים, תכלית החיים והקיום, האם אנחנו טעות קוסמית או תופעה נפוצה ביקום?
אבל אני לא אעסוק עכשיו בכל אלה.
מכל הסרט, הקטע שהכי תפס אותי היה זה שעסק בסופה של השמש כפי שחוזים אותו המדענים. שמשות כידוע מחשבות את קיצן לאחור. הן מאכלות באשן את החומר שממנו הן עשויות עד שלא נותר ממנו. רגע לפני הסוף, בשלב הדמדומים אם תרצו, לא יוותר הרבה חומר בעירה על השמש ומה שישאר יתחיל להתפזר בחלל. האש, בנסיון נואש להמשיך ולבעור, "תרדוף" אחר החומר הזה (אולי "תדלוק אחריו" יותר מתאים), מה שיגרום לשמש להתנפח ולהתנפח עד שבצפייה בה מכדור הארץ היא תיראה כממלאת את השמיים.
בשלב הזה השמש תהיה גדולה עשרות מונים מגודלה הנוכחי אבל קלת-משקל בהרבה ופחותת כוח-כבידה, דבר שיחולל תמורות משמעותיות במערכת השמש שלנו: כוכבי-הלכת הסמוכים לשמש יבלעו ע"י כדור האש הענק לקול שירת "שמש, הביאו שמש כי שמיי מעוננים!"; הכוכבים הרחוקים יותר ישתחררו מאחיזתו של כוח המשיכה של השמש ויחלו "לברוח" החוצה. אבל רוחות עזות ולוהטות שיפלטו מהשמש ישיגו את הכוכבים הסוררים: גל החום ימיס את טבעות הקרח של שבתאי ואת הירחים הקפואים של צדק שאוקינוסייהם יתחילו לגעוש ולרתוח, ויגרום לצדק, ענק גזי והגדול שבכוכבי מערכת השמש, להצטמק למימדים צנועים יותר.
בפרפור הגסיסה הסופי שלה, תשחרר השמש לחלל עננת אבק אדירה, שאריות גז ושאר חלקיקים שינועו ללא כיוון בחלל הבין גלקטי ואולי יצטרפו מתישהו למערכת שמש אחרת וייצרו בה חיים חדשים. מהשמש עצמה ישאר גוש קטן ולבן של חומר. "ננס לבן", בשפת האסטרונומים.
בקיצור, אם עד היום כששמעתם את המלה "קטסטרופה" חשבתם נניח על שואת העם היהודי או על מלחמה גרעינית שאולי תפרוץ פעם, כדאי שתרעננו את הפרופורציות שלכם. אם פעם אמרתם משפט בנוסח "פיטרו אותי, איזה אסון" כדאי שתעדכנו את אוצר-המילים שלכם. זו לא קטסטרופה, לא אסון ולא שואה. זו הקטסטרופה בה"א הידיעה. הדבר האמיתי. האפוקליפסה בכבודה ובעצמה - רק בלי הפרשים וכל זה. חברו את כל האסונות שנפלו על המין האנושי מאז שהגיח מהאוקיינוסים (כולל ייסודה של 'מיקרוסופט') ולא תגיעו לפרומיל ממה שמחכה לנו כשהשמש תחליט שנמאס לה לממן יצרני קרם שיזוף ורופאי-עור.
אבל לא צריך לדאוג ואין מה להתקשר לנאס"א ולשאול אם הם נערכו עם איזו ספינת מילוט. האירוע המדובר יתרחש, אם ירצה השם ואם לא, בעוד כ-3 מיליארד שנים (שלוש ועוד תשעה אפסים, ברוח הפרסומת של 'בזק'). בלי נדר.
השמש וחברים בימים יפים יותר
הסוף הסופי הזה מעורר כמובן כמה שאלות פילוסופיות.
למשל, אם בסופו של דבר הכל צפוי לכליה - אז מה בעצם הפואנטה? מה זה העניין הזה עם החיים אם בסופו של דבר הם צפויים בכל מקרה לחדול מלהתקיים? מה הטעם? מה הרעיון? וכמובן, שאלת השאלות: למה?
אולי אנחנו באמת רק טעות? אולי החיים שנוצרו על גבי הכדור הזה הם אירוע בעל הסתברות כל כך נמוכה עד שאפשר באותה המידה להגיד שהוא בלתי אפשרי? ואם הוא בלתי אפשרי - אז איך בכל זאת? מצד שני, אולי במרחב אינסופי - היקום - אין דבר כזה "הסתברות נמוכה"? ואולי במיליוני יקומים מקבילים - אלטרנטיביים, הסתברותיים - אכן לא נוצרו חיים על כדור הארץ?
כך או כך, המחשבה שמה שלא יהיה ומה שלא יקרה הכל צפוי להגיע לסיומו יום אחד, די מדכדכת. נכון שסביר להניח כי בני-האדם בעלי יצר ההשמדה העצמי לא יזכו לחזות במופע הזיקוקים הזה, אבל בכל זאת, ההתאבדות ההמונית שמתכננת לנו השמש לא מותירה שום צ'אנס. אפילו לא לג'וקים, שמספרים שישרדו גם שואה גרעינית (ואם הם ישרדו עד אז - מגיע להם).
אבל אותי המידע הזה דווקא מעודד קצת. אפילו משמח. ראשית, כפי שכבר הזכרתי, הוא מכוונן מחדש את הפרופורציות ומעמיד את כל מה שאנחנו קוראים לו "החיים" במקומו הנכון - הבהוב רפה של אור בתוך חשכת היקום הנצחית.
אבל יתרה מזאת, משמחת אותי המחשבה שיום אחד יהיה בודאות סוף לכל המלחמות הקטנוניות שלנו, לכל עוולותינו, לכל הזיהום והטינופת שלנו, לתופעות כמו גזענות, שנאת-חינם ושנאה בכלל, רצח, מקדונלד'ס, ביבי נתניהו, התנחלויות, עיתונות צהובה, מערכות הפעלה למחשבים, עלייה לקברי צדיקים, פדופיליה, עורכי-דין, תאוות-בצע, רצח-עם, ניצול ילדים, תכניות בוקר בטלויזיה, טלויזיה, כלי נשק חמים וקרים, מסעדות שכוללות את הטיפ בחשבון, טלפונים סלולאריים, סמים קשים, הגדלת חזה, אלכוהוליזם, פאשיזם, פוסט-מודרניזם, עוד כל מיני "איזמים", כפייה דתית, ג'ורג' בוש, קבצנים בצומת ועוד ועוד ועוד.
נכון שמהצד השני יהיה גם סוף לכל הדברים הטובים, אבל היות והמאזניים שלנו נוטים בבירור לכיוון הרשימה שלעיל - אז מגיע לנו.
רשעים לא לעולם יעלוזו וצדיקים לא יסבלו לעד. אף אחד לא יחיה לנצח - לא פיזית ולא מטאפורית - כי אפילו רסיסי זיכרון שיצליחו לעשות את דרכם אל קץ הזמן יתפוגגו סופית, יעלמו במרחבים האינסופיים. לא יהיה מי שימשיך אותם. גם לא תהיה יותר משמעות למושג "זמן" כי לא יהיה מי שימנה אותו. ולא יהיה מי שיספר יותר את סיפורו של המין האנושי - ואולי טוב שכך. שהרי לא השכלנו לנצל כראוי את ההזדמנות שניתנה לנו באותו שבריר של הסתברות שבעטיו נוצרו החיים.
ואולי, רק אולי, רסיסי וחלקיקי שאריותינו שיתפזרו להם בחלל יתגבשו יום אחד מחדש. אולי יפגעו באיזה כוכב-לכת מרוחק ויתניעו בו מחדש את החיים לאורה של שמש אחרת. אולי מישהו יקבל פעם הזדמנות נוספת. אולי הוא גם יידע מה לעשות איתה.
ואם כך יקרה, הרי שאולי בכל זאת אפשר לדבר על המשכיות ונצחיות. אולי בכל זאת, כשנסגרת דלת אחת נפתחת אחרת. אולי כשאור אחד כבה - השמש - נדלק אור קטן אחר. שיכול, אם יטפלו בו כראוי, להצית אש גדולה.
ואם לחזור רגע לקרקע המציאות העלובה שלנו, אם לחפש רגע איזשהו מוסר השכל בכל זה, הרי שהוא מצוי במחזוריות הקוסמית הספקולטיבית הזאת: כל אחד מקבל פעם אחת הזדמנות לעשות משהו. הזדמנות יחידה שקוראים לה 'החיים' וכדאי שיעשה הכל כדי למצות אותם כהלכה. כי הזדמנות נוספת תהיה אמנם - אבל לא עבורו.
אז נצלו אותם, את החיים. הם לא יהיו פה תמיד. אם לקחת בחשבון את ההסתברות הקלושה שצוינה לעיל, הרי שזה כאילו זכינו בפיס של היקום. אל תבזבזו את הזכייה על שטויות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
