| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 10/2005
מקבץ אקטואליה
אני ממש מתנצל. אין לי הסברים. בעצם יש לי, אבל הם לא מעניינים.
האמת היא שאני מצוי בגאות כתיבה בלתי-רגילה, אלא שהיא לא מנותבת לכאן. וחבל.
אז הנה, לטובת מי שבכל זאת שמר אמונים - הנה מקבץ מכותרות היום:
ידיעות אחרונות: "הטייס הסרבי כמעט נחת על כביש 1"
איך זה תמיד קורה למזרח אירופאים האלה? האם זה בגלל שהם טייסים פחות טובים? לא יכול להיות. לי יש הסבר והוא הולך אחורה לכתה י"א, לטיסה הבינלאומית הראשונה בחיי - לפולין.
החברה: LOT - Polish airlines
הזמן: קצת אחרי נפילת הקומוניזם.
הסיטואציה: הלכתי לשירותים שמוקמו סמוך לתא הטייס. כאשר יצאתי מהשירותים העפתי מבט לתוך הקוקפיט. בימים הרחוקים ההם, בן לאדן עוד התמקד בלנסות להפיל את התאומים מלמטה ועוד לא עלה על הקונספט של חטיפת מטוסים. אי-לכך, דלת הקוקפיט היתה פתוחה לרווחה. הצצתי פנימה, ובחיי שאני לא ממציא או הוזה: בין שני הטייסים עמד בקבוקון של וודקה, מאלה שקונים בדיוטי פרי, ושאלוהים ישמור - הוא היה כמעט ריק.
מאז קיבלתי החלטה: אני, בחברות תעופה שמוצאן מהגוש הקומוניסטי לשעבר - לא טס!
השליכה את 3 ילדיה למפרץ סן-פרנסיסקו: "שמעתי קולות" (ווינט)
יש לי רק תהייה אחת: למה אנשים ש"שומעים קולות" תמיד שומעים קולות שאומרים להם לעשות מעשים מזעזעים ומחליאים? למה הקולות האלה אף פעם לא אומרים להם ללכת לתרום לנזקקים, לעזור לזקנות לחצות את הכביש, למצוא תרופה לסרטן או משהו?. ולמה הם אף פעם לא אומרים להם ללכת לאשפז את עצמם במוסד ועל הדרך להוריד את הילדים בלשכת הסעד?
ידיעות אחרונות:
1. ברלין לא רוצה להיות עיר תאומה של ירושלים
2. בכיר בפקיסטן: "היחסים עם ישראל יתפתחו מהר משחשבנו"
3. מלך נורבגיה אירח את שגרירת ישראל לארוחה
4. כך תפספס ישראל ביקור של נציג ממדינה עויינת
לא יודע מה איתכם, בעיניי הכותרות האלה מכמירות לב. הן משדרות כמיהה, השתוקקות עצומה לחיבוקו של העולם, להכרתו, להבנתו, לידו המלטפת. מאד מרגש, מאד מעורר הזדהות, מאד פאתטי.
לפני כמה ימים זה היה פסטיבל אפגניסטן ונשיאה החייכני. נסיכויות המפרץ הן נוכחות קבועות בעיתונות הישראלית כמי ש"בוחנות בעניין אך בהסתייגות את האפשרות לפתוח משרד אינטרסים בלתי-מאוייש בתל-אביב שינקוט צעדים לגיבוש צעדים בוני-אמון לקראת שיתוף פעולה בין המדינות".
זה לא משנה שכל מי שהוא משהו בעולם כבר מכיר בנו - אפילו האיחוד האירופי ימ"ש . אבל אנחנו לא ננוח ולא נהיה רגועים עד שכל מדינה ושבריר-של-גוף-ריבוני לפחות יודו שהם שמעו פעם על משהו כזה שנקרא "ישראל" ועד שכל נשיא/ראש-ממשלה/מלך/דיקטטור אכזר לא ילחץ את ידו של מישהו משלישיית קצב/אריק/סילבן. טוב נו, נסתפק גם בנפנוף מרחוק.
נשיא איי-טובלו כבר התעניין איפה נרשמים.
ידיעות אחרונות: מחקר: תרופות לאלצהיימר מגבירות הסכנה למוות
ואי-נטילת תרופות לאלצהיימר מגדילה את הסיכוי לשכוח לקחת את התרופות לאלצהיימר.
מלכוד.
הג'ירפות מתו בגלל שקיות של חטיפים
בחיי שאני לא מבין את הלהיטות של הישראלים להאכיל את החיות בכל מחיר, תוך התעלמות בוטה מהשלטים, הפקחים ומכות חשמל (אה, עוד לא ניסו? לא שזה יעזור, אגב). מילא שאתם מאביסים את הילדים שלכם עם החטיפים השמנוניים האלה - אבל במה חטאו הג'ירפות?
אפשר לתת להן יחס קצת יותר חם. הנה, תראו:
הנה אני ,"מאכיל" את הג'ירפה החביבה.
נו, זה לא מה שאתם חושבים, סוטים, אבל ככה יצא. ככה זה כשנותנים לנשים לתפעל מצלמה דיגיטלית מורכבת (האמת שנדמה לי שאח שלי צילם, אבל למה לא להשמיץ אם אפשר. שתקו, חנייה ברוורס כבר למדתן לעשות?).
לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
