(ראיתי שהנושא החם היום בישרא-בלוג הוא הגמר המסעיר של כוכב נולד. וואו.
שיגעון. האמת, אין לי הרבה מה לכתוב על זה אבל גיליתי שזה מכניס ים של
גולשים לבלוג. אז החלטתי לנסות ולקשר את הקטע הזה לשם. נראה אם זה יעבוד.
בכל זאת - יש איזה קשר קלוש. אה כן, ויאללה מיכאל, או משהו)
יש לי חיבה רבה לאתר אבטיח.
זה מסוג המיזמים שאני חושב עליהם "אח, יכולתי לחשוב על זה בעצמי" (אגב, אם
הייתי מיישם בעצמי את כל הדברים שאמרתי עליהם את זה - הייתי היום האיש
העשיר בתבל. איזו החמצה). הבעייה היא שהפופולריות שלו הביאה לכך שכל אוויל
משריש מנסה להחדיר לשם את טעויותיו הלא-מצחיקות (במקרה הטוב) או המומצאות
(במקרה המביך). אי לכך, לאחר שמאסתי בנסיונות להעלות את טעויותי המשובחות
לאתר ולהמתין לשווא כי תפורסמנה, החלטתי לפתוח פה אבטיחון פרטי, או כמו
שאני מעדיף לקרוא לזה - "ים התנינים" (תיכף תבינו). בינתיים הצלחתי לגרד חמישה. אולי בעתיד אצליח להרים איזה סיקוונס.
העיירה זה הכי, אחי
השיר: אם אתה בסביבה ("העיירה שלי")
מילים: יצחק קלפטר
מבצע: אריק סיני
השורה המקורית: "ואם אתה נמצא כבר בסביבה / דע לך שכאן הזמן לא הכרחי"
השורה שלי: "ואם אתה נמצא כבר בסביבה / דע לך שכאן, אז מה אם לא הכי?"
התירוץ: אני מאד מחבב את השיר הזה. כל מי שבא ממקום קטן מזדהה עם משפטים כמו "הזמן לא הכרחי" ו"-
רחוב ישן בצהרי היום לצידיו בתים עם גג אדום". לכן, לא ברור
לי למה היה לי דחוף להשמיץ את העיירה של צ'רצ'יל ולהגיד שהיא
"לא הכי". לא מאד צ'רצ'יליאני מצידי. גם לא העברית הקלוקלת.
רוחות של מבוכה
השיר: מי שחלם
מילים: דידי מנוסי
מבצע: כל מיני. מהמיטב של יום הזיכרון.
השורה המקורית: "וההרים עוד בוערים באש זריחות / ובין ערביים עוד נושבת רוח ים"
השורה המקולקלת: "וההרים עוד בוערים באש זריחות / ובין ערביים עוד נושבת רוח סתיו"
התירוץ:
האמת היא שזו לא טעות שלי אלא של אחותי. בטקס יום הזיכרון של הקיבוץ נהוג
בדרך-כלל לשיר כמה שירים נוגים בציבור. כשהגיע השיר הזה, אחותי
שרה ברגש את השורה השגוייה הנ"ל וגרמה לאחותי השנייה (כלומר הראשונה,
כלומר הבכורה, כלומר לא זאת שטעתה אלא השנייה שהיא גם הבכורה... נו, אתה
הורס את הסיפור) לפרוץ בצחוק - באמצע טקס יום הזיכרון! הצחוק הזה הדביק גם
אותי ושנינו נאלצנו לברוח החוצה ולהרגע לפני שחברי הקיבוץ יעשו בנו
שפטים. אה, מה התירוץ? תשאלו אותה. היא הצליחה לטעות למרות שהמילים הנכונות היו כתובות בשירון. לך תבין.
שלום והתנינים
השיר: אהבת נעורי
מילים: שלום חנוך
מבצע: שלום חנוך
השורה המקורית: "זיכרון שעולה בי שוב / פרדס רטוב יללת התנים ואת / שהיית אהבת נעורי"
השורה המטומטמת שלי: "זיכרון שעולה בי שוב / פרדס רטוב יללת התנין ואת / שהיית אהבת נעורי"
התירוץ:
אין לי מושג מה יש לי משלום חנוך ושיריו. האמת, שיר מקסים. אחד החביבים
עלי. עכשיו, גם אני, כמו שלום חנוך, גדלתי בקיבוץ, ואני יכול להזדהות עם
כמה מהשורות בשיר ועם "הפרדס הרטוב" שבזכרונו. תנים, לעומת זאת, אני לא
זוכר. יללות של תנים הכרתי במקרה הטוב רק מהספרים שקראתי בילדותי.
תמיד תהיתי באיזה מין קיבוץ גדל שלום שתנינים הסתובבו בפרדסיו ויללו.
ובכלל, אילו מין תנינים אלה שמייללים? האם בכו על מר גורלה של התנועה
הקיבוצית? האם על כך שנאלצו להשביע את רעבונם בתפוזים?
טוב, האמת היא שחשבתי שזו מעין וריאציה ל"דמעות תנין" או איזו מטאפורה
פרועה שאמורה להמם את המאזין. בסוף התברר שאלו רק התנים שמייללים, אולי
כדי להפחיד את התנינים.
חקירת מצח
השיר: עטור מצחך
מילים: אברהם חלפי
מבצע: אריק אינשטיין
השורה המקורית: "אך למי שתהיי, חייו מלאי שיר"
שורת המחץ: "אך למי שתהיי חייב להישיר"
וגם: "אך למי שתהיי חייב להשאיר"
התירוץ: "עטור מצחך" הוא אולי הפזמון העברי היפה ביותר, לטעמי. לא
כל כך בגלל תיאור הזיית הסמים של המשורר אברהם חלפי כמו הלחן המרהיב של
יוני רכטר (חסידי חלפי מתבקשים להעביר אלי את הנאצות במייל. תודה).
אין לי מושג מה בדיוק הוא חייב להישיר שם. אולי להישיר מבט לפניו של חלפי
ולבדוק אם האישונים שלו מורחבים. אולי הוא חייב להיות אדם ישר כדי לזכות
בבחורה וחלוקה הורוד, הצמרירי והרך.
אני גם לא יודע מה הוא חייב להשאיר. אולי טיפ? אולי להשאיר את ההגיון שלו בבית (כאילו "עטור מצחך זהב שחור"? מה זה? נפט?).
טוב, אין לי תירוץ. שנים שברתי את הראש על השורה הזאת. בשלב מסויים, בייאושי, הימרתי גם על "אך למי שתהיי - חייט לא עשיר" וגם, ירחם השם, "תחלמי שתהיי חיה של השיר". ואני מודה שכאשר גיליתי את נוסח השורה המקורית - קצת התאכזבתי.
יא חלילי יא עמלי
השיר: לילה לי
מילים: תלמה אליגון
מבצע: יוריק בן דוד, דני ליטני.
השורה של תלמה: "לילה תשורר שיריך לי / לילה שלי, שלי"
השורה של ישי האידיוט: "לילה תשורר שירי חליל / לילה שלי, שלי"
התירוץ: אין לי. גם אין לי מושג מה זה "שירי חליל". אולי שיריו של המשורר הלבנוני חליל ג'ובראן. לכו תדעו אצל המשוררים השמאלנים האלה.
נו, קשור?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
