יש משהו בנשק שלי, שגורם לי להרגיש ביטחון שאין כמותו. הוא אפילו לא חייב להיות ממש עלי. זה רצוי ויעיל אבל מספיק שהוא יהיה לי מפורק בבית. עכשיו, כשהוא כ"כ רחוק לו בגדוד.. אני פשוט מרגישה את זה.
לפני שקיבלתי נשק, לפני שהתגייסתי, תמיד כשחשבתי מה אני אעשה אם [ואני בטוחה שאני לא לבד כאן, למרות שאני יותר פרנואידית מהרצוי] מישהו יתקוף אותי ברחוב, הנחתי שאני פשוט אתן לו בעיטה לביצים או אגרוף לרכה ואדפוק את ריצת חיי.. שזה מאד יפה בתאוריה, אבל עמוק בפנים ידעתי שיש סיכוי יפה שזה לא יעבוד. שלא משנה כמה אני אצעק ואשתולל, אולי הגוף שלי לבדו פשוט לא חזק מספיק.
ומה השתנה בעצם? טוב, אם הנשק עלי אז.. כן. אני יודעת מה לעשות. מה לעשות אם מישהו יתקוף אותי או יאיים על חייו של זר גמור מולי. יהיו לי כמה שניות וזה יספיק. אני יודעת שזה יספיק. ואם הנשק לא עלי? טוב למדתי קצת קרב מגע. קיבלתי קצת רוח קרב.
אבל בתכלס, זה באמת סתם משהו פנימי. זה מן סיפוק מהכח שבידיעה שאני, כל המטר 57 שלי, גברתי על דברים שלא דמיינתי לעצמי. זחלתי הר שלם למטה ושנייה אח"כ הר שלם למעלה. רצתי עד שהרגל שלי נסדקה וגם אח"כ, רצתי קצת עוד. אז מי זה, התוקף, האדם הרע הזה, שיגבור עלי או על כל תמים ברדיוס שלי? הוא לא יעמוד מול הכח הפסיכולוגי, האגו שיצר M16 מקוצר אחד קטן בבחורה קטנה אחת כמוני.
אני שונאת שמשלמים עלי. באמת. זה גורם לי להרגיש כזאתי.. לא יודעת. חראית. אני לא אתן לגבר לעבור על מחווה כזו בשקט. אבל אני וקים דיברנו עכשיו ו.. היא העלתה נקודה מעניינת. זה כן מראה משהו על אחד, אם הוא מציע. כמו אז כשההוא הלך באמצע הלילה לאיזה פארק חשוך וחזרה רק כדי להביא לי עגילים ששכחתי על ספסל. זה ג'נטלמן.
ואולי באמת, אם בחור ישלם חצי מהמונית ויוציא כסף בדיוק לחלק שלו בחשבון בלי לומר מילה.. אולי זה גם אומר עליו משהו. אני לא יודעת. אבל על דבר אחד הסכמנו. הכללים קצת השתנו. עכשיו זה כבר מבחן דו צדדי.
אולי זה יהיה מוזר אם הבחור לא יציע, אבל אל תסכימי כ"כ בקלות. שונאת את הבנות שלא טורחות להביא איתן ארנק. שלא מציצות בחשבון, ששותות את הדבר הכי יקר בלי לשים זין. "הוא ישלם.."
תתנגדי קצת, כוסעמק. וראי בכך נצחון אם הבחור נעתר לך ונתן לך לשלם את חלקך. אל תתבאסי. את אישה חזקה עצמאית, והבחור לא כאן כדי לקנות אותך. לא בכסף, במתנות או בפרחים.
אנחנו די דפוקים, בני האדם, עם כל המבחנים האלו של התת-מודע. אבל מה לעשות, כבר עשרות אלפי שנים שכבר אי אפשר לשאול "איזה מן סוג בנאדם אתה?", צריך לחקור, לאט לאט בזהירות.
התגעגעתי למקום הזה.
שיהיה לכם לילה טוב.
מעין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rockiller