קיבלת ירדן משופר
קיבלת גרסא משופרת
טוב שלא נפגשנו אז
קיבלת ירדן טוב יותר.
הוא אמר את זה הרבה, כי יכולנו להפגש חצי שנה קודם, אבל אני לא רציתי, וזה לא קרה.
אבל בסוף, בתור ברירת מחדל, החלטתי לתת לו הזדמנות.
אז כל הקשר שלנו סבב סביב ההרגשה שטוב שנפגשנו עכשיו.
כשהוא בא בוכה ועזב עם כל הדברים שלו, לא ידעתי שזה יהפוך למסע של שעות וימים- לנסות להבין.
ולמה בכלל לנסות להבין מה קרה? למה יש לי רצון מוזר לנתח כל סיטואציה כך שאני אהיה בטוחה בדיוק מה היו המניעים של כל שחקן, מה כל אחד רצה באמת, מה הוא ניסה להסתיר או להחביא, מה הוא חושב שהוא רוצה, ומה הוא רוצה באמת אבל לא יודע- ואני, אני כמובן אדע, רק אם אנתח את זה מספיק. אני יכולה לדעת את רחשי ליבם של כל האנשים שסביבי, יותר טוב מהם- זה הסופר פאוור שלי, אני בטוחה בזה כל כך, אולי בגלל זה אני לא מוכנה לוותר, לא מוכנה לא להבין עד הסוף, חייבת לדעת- מה האמת?
אז הורסיות והגרסאות לסיפור היו חיוביות, הרסניות, מפתיעות, מוזרות, עצובות ושוברות לב- היו כל כך הרבה גרסאות למה באמת קרה שם- כי זה היה כל כך קצר, ולא מספר, ולא קיבלתי מספיק ראיות, והראיות שכן קיבלתי היו מבלבלות וסותרות, ואיך זה יכול להיות שכשמישהו עוזב, או עושה החלטה, הוא בוכה, והוא רועד, והוא מפחד והוא עדיין הולך? אם ההחלטה כל כך קשה, מה יכול להיות כל כך קשה יותר שגורם לך לבצע אותה?
אז אני עדיין לא שקטה.
כי אני עדיין לא יודעת.
אבל היום- אולי יש גרסא חדשה לסיפור- אולי לא נפגשנו בזמן הנכון.
ואולי אף פעם לא אדע.
ואולי בו שוכנת האי ודאות, שמתנחלת לנשמה שלי- ואותי היא טורפת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
