איזור הדימדומים

היום חל יומהולדתה

הייתי רוצה לספר לה על
סוף יום ..עשר בשעון.. לפני חשיכה
ציפורים מזמרות דואט
בקצה גג ועל ענפי העיצים בשדירה.

על פטל הבר החמצמץ
שלא כמו לחפש דובדבן בשל .. איזה מאמץ
על אפונת הגינה שבסגול פרחה
על איך שזללתי את כל האפונים על תרמילהם
כה מתוקים הם היו .. באסה שנגמרו.

על הקישואים שיש לנו פה בגינה
כל יום הם בסנטימטר שלם גדלים
כבר הגיעו לחצי מטר ולגדול עוד ממשיכים..
זה אומר ש..
כשאני רוצה לשלב קישוא בחביתה
אין לי אחד אפילו לאכילה
לא יודעת באיזה לבחור
שיאי גינס רוצים פה לשבור

והקישואים מתחרים זה בזה.

הייתי קוטפת לה זר פרחי אפונה ריחנית
וורוד סגול לבן ריח בושם אהוב מתקתק..

אני לא יכולה להעלות חיוך על פניה.
אני לא יכולה להביא אותה
לשפת הים שתרגיש את החול תחת אצבעות רגליה היחפות..
אני לא יכולה להחזיר לה את ימי הזוהר שרקדה..
אני לא יכולה להחזיר לה את ההליכה הזקופה..
היא הייתה רצה ..לא הולכת ..היא הייתה כל כך מהירה.
אני לא יכולה להחזיר לה את נעוריה..
אני לא יכולה להעניק לה משאלת לב שהייתה מאפשרת לבחור אחרת את חייה...

אני רק יכולה לאחל ולקוות עבורה שיוקל לה  ולו במעט ..