עולמה של ורוניקה

אני לא יודעת איך להגדיר שמחה כזאת.

היום הזה התחיל ונגמר באופן מושלם. אין דבר שהייתי משנה בו.

התעוררתי עם חיוך וערנות יוצאת דופן, הבחינה בע"פ שהייתה לי על הפרויקט בחשבונאות הייתה קלה.

ישבתי שם וצחקתי על המורה האהוב עליי שהיה יותר בלחץ ממני וכל הזמן קטע אותי כשהתכוונתי לענות על שאלות הבוחנת.

אחרי הבחינה ישבתי עם מאנצ'קין שלי שלא ראיתי יותר משבוע, העברנו את הזמן עד העבודה במריבות על זה שאני לא רואה אותה מספיק.  גם זה סיפק אותי והעלה חיוך על פניי.

ועכשיו הגענו לחלק העיקרי ביום המושלם הזה, העבודה שלי באוניברסיטת ת"א (בית קפה).

אני אוהבת להיות עסוקה כל הזמן ולהיות בקשר עם אנשים אבל אף פעם לא הרגשתי ככה בכל מקום אחר שעבדתי בו.

הסטודנטים העייפים שצמאים לקפאין, הדשה הירוק שנראה כמו כרית גדולה שגורם לי לרצות לקפוץ לתוכו, האווירה של חשק ללמוד והדיונים של הסטודנטים והמרצים שאני שומעת מהצד פשוט גורמים לי לחייך ולהתרגש...

בנוסף לזה, העובדים עצמם ובמיוחד הבוס שלי מדהימים. יש לנו עובדים מאפריקה ואחד מהודו שאיתם אני ממש נהנת לדבר, וגם כל אחד מהעובדים האחרים מיוחד, שונה ומסקרנן.  אני יכולה להגיד עכשיו שאני מכירה ערסית אמיתית ואפילו מחבבת אותה. הטבחית הלסבית, הרוסי בן ה40, הבחורה הרזה עם הרסטות, הילדה השמנה ואחראית המשמרת המתוקה והנחמדה, עושים את בית הקפה הזה. אני לא חושבת שקיים שילוב יותר טוב מזה.

ו.....  הדובדבן שבקצפת, הבוס שלי ... פה היו כתובים כמה משפטים שצונזרו למען פרטיות. p:

ובקיצור, היום הזה היה פשוט מדהים, סיימתי אותו בשעה וחצי של נסיעת אוטובוס שבה קראתי את הספר שלי "ג'יין אייר" של שרלוט ברונטה (שדרך אגב אני לא יכולה להתרחק ממנו וממליצה עליו בחום) ובהליכה קצרה מתחנת האוטובוס לבית שבה שמעתי כל תו גיטרה מדהים באחד מן השירים של לני קרביץ שהעלה לי חיוך אפילו יותר רחב ממקודם.

עכשיו אני כותבת את הפוסט והולכת למקלחת (גם עם חיוך)...

לילה טוב לכולם.