אני תוהה מה אנשים נורמלים עושים הערב.

אולי חלק מהם גם כותבים בבלוג (לא על הנושא הזה, בוודאי). אולי יוצאים לאיזה מקום. אולי מבלים עם חברים. בטח רואים טלוויזיה. אולי שוכבים. אולי ישנים.

אני יושבת מול המסך ומחטטת לעצמי בנשמה.

מנסה להבין מה קורה, מנסה להבין את עצמי.

שומעת פינק פלויד תוך כדי. אלבום שמעולם לא שמעתי אותו שנקרא obscured by clouds (יצא לפני dark side of the moon). קצת יותר מלודי ופחות פסיכדלי ממה שאני רגילה ואוהבת, אבל הוא בסדר.

הגעתי הביתה  ברבע ל23:00. נסעתי ברכבת מנהריה. שמעתי מטאליקה חלק מהדרך, שבלול בשאר.אריק ושלום עדיין שולטים. למרות שטכנית הם היו יכולים להיות סבים שלי, או לפחות אבות שלי. למי אכפת.

עדיין מסתובבות לי בראש פנטזיות עליו, למרות שהיום פחות התעסקתי עם זה. אולי כי היום אין לי כל כך חשק לרצות גוף של מישהו שרחוק ממני בכל דרך אפשרית (חוץ מלהיות על כוכב אחר). הייתי רק רוצה שכן יהיה פה מישהו שירצה להיות אתי. שיסתכל עלי ויאהב את מה שהוא רואה.

מה שבעיקר הייתי רוצה זה לדעת לנגן על גיטרה חשמלית - ואז להוציא את כל הרגשות שלי דרך המוסיקה. נראה לי שזו אולי הדרך הכי טובה חוץ מכתיבה להביע את הסערה שבפנים.

היו ימים שבאמת היתה סערה בתוכי. שלא יכולתי להפסיק לחשוב ולא ידעתי על מה. כמו מי ששתה יותר מדי קפה, או לקח ספיד או אקסטזי. רק שלא עשיתי לא את זה ולא את זה. פשוט הייתי עצבנית ולחוצה ואפילו לא הבנתי למה. היום אני מבינה שבאמת לא היתה סיבה אמיתית לזה חוץ ממחסור בסרוטונין במוח. הייתי מבלה שעות בלנתח את עצמי ולעשות לעצמי את המוות. אף אחד לא שם לב לזה מבחוץ, אבל בפנים געשתי כמו ים בחורף.

היום המצב קצת שונה בעיקר בגלל הטיפול שעברתי. מצד שני אני מרגישה שאני שוב בנסיגה. יש ימים שאני ממש מאבדת את עצמי.

אולי אפילו זה דבר טוב בשבילי לפנטז עליו. אחרי הכל מין זה חלק מהדחף שפרויד קרא לו ארוס, דחף החיים והיצרים. רוב הזמן אני הולכת עם הדחף ההפוך שלי, הטנטוס, זה שמכוון למוות ולהרס עצמי. הרצון להיות אתו, גורם לי להתרכז בחיים ולא בדבר השני.

פתטי.

לגמרי.

חלק מהמשיכה שלי אליו זה בגלל שהוא לא יכול להיות אתי, גם אם היה רוצה, ובגלל שהוא חזק ממני. חשבתי על זה והבנתי שזה טוב לחלום ולפנטז כי בסך הכל זה כמו לרצות להגיע לכוכבים. בסך הכל אפשר להגיע אליהם, בתיאוריה, אבל אין הרבה סיכוי לזה במיוחד אם אתם אני. מצד שני, לשאוף לזה דוחף אותי להשתפר, ללמוד בחיים וללכת קדימה. אפילו אם זו אשליה מטומטמת.