אחרי כמה - 5 שנים שלא כתבתי כאן! החלטתי להחיות את הבלוג. בעיקר כי באופן אירוני, אף אחד לא קורא כאן, לפחות אף אחד שאני מכירה. מאז שיש את פייסבוק וכולם שם, כל מה שאני כותבת נקרא על ידי כולם, אפילו אמא שלי, ואם אני אכתוב שם את הצרות שלי אז תהיה בעיה. כולם יראו ויהיו לזה תוצאות לא טובות.

מצד שני אני רוצה לכתוב איפה שהוא והכי נוח לי זה בבלוג. אז הנה.

אחרי שנים רבות, בואו נראה מה השתנה.

התחתנתי לפני שנתיים. אדם בעלי הוא מקסים. הוא עולה חדש מקנדה, מקוויבק, דובר עברית עם שגיאות. אמא שלו ישראלית שעזבה את הארץ והקימה משפחה שם בקנדה. הוא אוהב אותי מאוד, והוא הגבר המושלם. מכל הבחינות. 

היתה לי התמוטטות עצבים לפני שנה וחצי. ניסיתי להתאבד באמצע יום עבודה. אשפזו אותי באשפוז יום (זה יותר כמו בית ספר - באים בבוקר למחלקה והולכים בצהריים, כלומר זה לא בדיוק "אשפוז"). האמת שרציתי בהתחלה להתאשפז באברבנאל. יצא טוב כי שמעתי דברים מאוד לא טובים על אברבנאל, שזה כמו כלא ושאף אחד לא עוזר לך שם אלא רק כולאים אותך בחדר, והתנאים הסניטריים שם מתחת לכל ביקורת. אז זה טוב שלא הגעתי לשם.

היום אני עובדת בחברה שנקראת הנסון, שמייצרת חומרי בנייה, אספלט ובטון. יש להם מפעלים בכל הארץ ומחצבות, ואני נמצאת במשרד הראשי, ברמת גן, באזור הבורסה. אני יושבת בקבלה, עונה לטלפונים, פותחת דלת, סוגרת דלת, פותחת, סוגרת, ושוב ושוב, פותחת דואר, שולחת דואר, מסדרת מקומות חנייה בחניון. 

אנשים נחמדים אלי פה אבל יש שני אנשים שאני פשוט לא סובלת.

אחרי הרבה שנים של סבל וטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים, גילו שיש לי הפרעת אישיות גבולית משולבת עם דיכאון מז'ורי.

זה משהו שילווה אותי כל החיים. עד המוות. 

אני לוקחת הרבה תרופות עכשיו.

מדי פעם אני רוצה שוב למות אבל נלחמת בזה בכל הכוח.

אני מוכרת על ידי ביטוח לאומי ויש לי נכות 40%, אני מקבלת קיצבה כל חודש. בעבודה לא יודעים את זה.

למעשה יש לי 100% אובדן כושר עבודה, אבל אני עדיין עובדת כי אני צריכה את הכסף.

רוצים לדעת מה זה הפרעת אישיות גבולית?

קודם כל כדאי לקרוא את הערך בויקיפדיה כי זה מסביר את זה בדרך הכי טובה.

הנה קטעים:

"

הפרעת אישיות גבולית (באנגלית: Borderline personality disorder; בר"ת: BPD) היא הפרעה נפשית, שעל פי DSM IV (ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) מאופיינת על ידי דפוס נרחב של חוסר יציבות במערכות יחסים בין-אישיות, בתחושת העצמי ובמצבי הרוח, לצד אימפולסיביות משמעותית.

האבחנה ניתנת כאשר קיימים לפחות חמישה מתוך המאפיינים הבאים:

1. מאמצים קיצוניים להימנע מנטישה אמיתית או מדומה.
2. דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין-אישיות, הנע בין הקצוות של אידאליזציה והפחתת ערך (דבלואציה).
3. דימוי עצמי ותחושת עצמי בלתי יציבה.
4. אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק: בזבזנות, התנהגות מינית, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילה מוגזמת.
5. התנהגות אובדנית או התנהגות של פגיעה עצמית.
6. חוסר יציבות רגשית ושינויים חדים במצב הרוח.
7. תחושת ריקנות כרונית.
8. כעס עז, וקושי לשלוט בו.
9. חשיבה פרנואידית או תסמינים דיסוציאטיביים חמורים.

דפוס מתפשט של חוסר יציבות ביחסים בין אישיים, בדימוי-עצמי, וברגשות ובאימפולסיביות בולטת, המתחיל בראשית גיל ההתבגרות, ונוכח בהקשרים שונים, כפי שמצוין בחמישה (או יותר) מהבאים:

1. מאמצים יוצאים מגדרם להימנע מנטישה אמיתית או מדומה. הערה: אין לכלול התנהגות אובדנית או התנהגות של פציעה-עצמית מום הנכללת ב- (5).

2. דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין אישיות, הנע בין הקיצוניות של אידאליזציה שלהן מצד אחד והפחתה בערכן מצד שני. זה נקרא "פיצול".

להלן הגדרת פיצול, מתוך הספר אני שונא/ת אותך אל תעזוב/י אותי מאת ד"ר ג'רי קרייסמן, עמוד 10:

"עולם האישיות הגבולית (BP) בדומה לילד, מפוצל לגיבורים ולרשעים. בעל/ת אישיות גבולית, בדומה מבחינה רגשית לילד, אינו יכול לסבול חוסר עקביות ואי בהירות מצד אנשים. הוא אינו יכול להשלים עם כך שלאדם אחר יש תכונות טובות ורעות להבנה עקבית ויציבה של האחר. בכל רגע נתון, או שאדם הוא טוב או שהוא רע. אין כל אמצע. אין תחום אפור... אנשים נערצים יום אחד, ועוברים פיחות מוחלט במעמדם ומסולקים ביום למחרת.

אנשים נורמלים הם אמביוולנטים ויכולים לחוות שני מצבים סותרים בו-זמנית. בעלי אישיות גבולית נעים הלוך ושוב, לא מודעים לחלוטין למצב תחושה אחד בעת שחווים את האחר. כאשר האדם הנערץ מאכזב, בסופו של דבר (כפי שקורה לכולנו במוקדם או במאוחר), בעל האישיות הגבולית חייב לבנות מחדש בצורה דרסטית את התפיסה החד-ממדית שלו. או שהדמות הנערצת מסולקת לצינוק, או שבעל האישיות הגבולית מסתלק על מנת לשמר את התדמית המושלמת של האדם האחר בעיניו.

פיצול מיועד לגונן על בעל האישיות הגבולית ממבול רגשות ודימויים סותרים והחרדה הנובעת מהניסיון לפשר בין דימויים אלו. אולם, לעתים קרובות פיצול מביא לתוצאה הפוכה. הקטטות באישיות ה-BP הופכות לקרעים, ותחושת הזהות שלו וזהותם של אחרים מתחלפת לעתים יותר קרובות ובצורה דרמטית יותר."

3. הפרעת זהות: דימוי-עצמי או תחושת-עצמי בלתי יציבה באופן בולט ועקבי.

4. אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק עצמי אפשרי (כגון: בזבזנות, סקס, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילה מוגזמת). הערה: אין לכלול התנהגות אובדנית או התנהגות של פציעה-עצמית הנכללת ב- (5).

5. התנהגות אובדנית, כולל ברמיזות או באיומים, או התנהגות של פציעה-עצמית, החוזרות על עצמן.

6. חוסר יציבות רגשית עקב התחלפויות בולטות במצבי-רוח (כגון: חוסר מנוחה עזה לפרקים, עצבנות או חרדה הנמשכות לרוב מספר שעות ולעתים נדירות בלבד למעלה ממספר ימים).

7. תחושת ריקנות כרונית.

8. כעס עז, שלא במקום, או קושי לשלוט בכעס (למשל: ביטויים תכופים של מצבי-רוח, כעס מתמיד, התקוטטויות פיזיות חוזרות ונשנות).

9. חשיבה פרנואידית חולפת הקשורה ללחץ או לסימפטומים דיסוציאטיביים חמורים.

דיסוציאציה היא מצב שבו, בדרגה זו או אחרת, אדם נהיה מנותק במידה מסוימת מהמציאות, בין אם מדובר בחלימה בהקיץ, בביצוע פעולות מבלי להיות מודע לחלוטין לביצוען ("לפעול על אוטומט"), או פעולות מנותקות אחרות. מדובר בהפך מ"קישור", וכרוך בהיעדר הקישור, לרוב הזהות העצמית של מישהו, עם שאר העולם.

לא קיימות הפרעות אישיות גבוליות טהורות. הן מתקיימות תמיד עם מחלות אחרות. הפרעת אישיות גבולית עשויה להתקיים ביחד עם:

• הפרעת דחק פוסט טראומטי.
• הפרעות מצב-רוח.
• הפרעות חרדה/פאניקה.
• התמכרות לחומרים ממכרים (54% מבעלי BPD סובלים גם מבעיית התמכרות לחומרים ממכרים).
• הפרעת קשב.
• הפרעות אכילה.
• הפרעת ריבוי אישיות.
• הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.

הניסיון הקרוב ביותר להמחשת הדרך בה חווה אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית את העולם מבחינה רגשית הוא ע”י דימויו לאדם 'ללא עור'-החשוף יותר לסכנות, פגיע יותר, רגיש יותר. העור על גופנו משמש כמעטפת המגנה על הפנים מפני החוץ מה שנמנע מאדם הסובל מההפרעה לעשות עבור עצמו ומותירו לרוב חסר אונים, תחושה המביאה אותו להגיב בצורה חריפה ושאיננה תואמת את הנורמה. כלומר, מה שעלול לפגוע במידה בנו עלול לפגוע במידה קשה ועמוקה באדם שחסר את ההגנה והכלים הבסיסיים והנחוצים שלנו מובנים הם מאליו"

קשה לי להילחם בזה. מדי פעם עוד יש התפרצויות. לרוב אני מתפקדת כרגיל ומי שמסתכל עלי לא יכול לדעת מה יש לי. מכירים אותי בתור בנאדם רגיל מכל הבחינות, קצת רגיש, קצת חסר ביטחון, אבל הכל בסדר אצלי ואף אחד לא יודע את האמת.

אני משתדלת להישאר בריאה אבל זה לא קל. 

אני רוצה להיות כמו כולם, לתפקד כרגיל, לא להיות בדיכאון, לא להתפרץ, אבל לפעמים זה קורה. בעיקר כשיש איזה טריגר כמו אתמול שאיימו לפטר אותי והבוס עשה את זה בדיוק מול שני האנשים שאני לא סובלת. איך הם אהבו לראות את זה. איך הם צחקו ממני. כמה משפיל זה היה. כמה בכיתי אחר כך כשהגעתי הביתה. לקחתי כדור קלונקס ופשוט הלכתי לישון בחמש וחצי אחר הצהריים עד היום בבוקר.

היום בבוקר הגעתי לעבודה ואז שוב התחיל הבכי. הסתגרתי בשירותים, דיברתי עם אמא איזה חצי שעה והצלחתי להירגע. 

עכשיו אתם מבינים למה אני צריכה את הבלוג.

ולמה הוא יותר טוב מפייסבוק. כי שם אני לא יכולה לכתוב דברים כאלה. 

כולם יראו, אולי גם אנשים מהעבודה, וזה יפגע בי. ובמוניטין הלא לגמרי טוב שלי.

את הבלוג הזה גם ככה אף אחד לא קורה אז זה טוב, המלים האלה יישארו גלמודות, בלתי נראות בים של האינטרנט, כמו דגיג קטן בלב ים, כמו אסטרואיד זעיר ביקום הענק וחסר הגבולות. וככה צריך שיהיה.