אה כן,
כל השנים האלו היו קצת כמו גישוש באפלה. אחרי הכל באותו זמן אני עדיין לא הייתי האני המגובשת שאני היום.
ומה אם האני הזאת היא בעצם יצור מתבודד שלטווח הארוך לא מסוגל לתת מעצמו יותר מידי? זה לא דבר חיובי במיוחד.
זה לא שדחוף לי לגלות. אני רוצה לקחת את הזמן. להיות לבד הרבה זמן.
אבל אני חושבת לטווח הארוך לפעמים ובתכלס, אין לי מושג איך להתחיל לסיים או לחיות דברים כאלו.אני חושבת שלא.
שוב, אני בעצם כלל לא יודעת.
אולי בעצם מה שממש מציק לי בזה זה לא אם אני נכה בזוגיות אלא שאני פשוט לא מכירה את עצמי כנראה בנושא הזה.
בד"כ אני כלכך בטוחה לגבי מה אני אעשה ומה אחשוב, ובנושא הזה יש את מה שהייתי רוצה שיקרה ומה שרקה עד עכשיו בפועל, שני דבים שונים מאוד. שאני לא יודעת למה זה ככה, אשמת מי אם זה עניין של אשמה בכלל ואם זה לא דבר קבוע.
מזמן לא נתקלתי בכל כך הרבה סימני שאלה פנימיים.
מזמן גם לא נתקלתי בחוסר גדול בביטחון בכל מיני נושאים שלא הייתי צריכה לדאוג לגביהם עד עכשיו.
פתאום כל החסכי הביטחון שישנו לי אי שם בראש התעוררו ונדחפו למרכז התודעה שלי עכשיו כשיש לי סיבה לחשוב עליהם.
פחדים שמחלחלים לאט לאט ככל שאני חושבת על זה יותר. על מה שיהיה.
זה חלק מהעניין כולו אני מניחה, לגלות מה זה לדאוג מכל הדברים האלו שלא הטרידו אותי קודם.
זה טורד לי את המחשבות.
יש לי המון להמשיך לחשוב עליו, הא?
שירה, חסרת מנוחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blood Lust