**לא לקחתי את הכותרת מהשיר של ג'סטין למרות שזה נראה, תנו לי קרדיט שאני יותר עמוקה מזה.**
אני מגיעה למצבים שלא איחלתי לעצמי להגיע אלהם.. אמרים שכשאתה מתוסכל מדברים שאתה רוצה ולא משיג וכד' אתה מרגיע נורא רע , אבל כשאתה מקבל את אשר איחלת לעצמך את הלא יודע איך להתמודד עם זה.
זה נכון, אפשר פשוט למנות את הדברים שאתה רוצה, במקרה הזה אני רוצה, ביד אחת, וכשאקבל אותם לא אדע מה לעשות.
זה נורא קל לרצות משהו שהוא לא בהישג יד, אבל כשאתה כבר כל כך קרוב לקבלה שלו אתה מתקפל.
אני מתוסכלת, אני מתוסכלת, אני באמת מתוסכלת.
אני בהרגשה ריקנית וחסרת משמעות, פשוט של כלום.
מה קורה איתי לעזאזל.. מה כבר עשיתי לעצמי.. מה כבר עשו לי..
כל כך קשה לי להתמודד עכשיו עם דברים שאני פשוט צריכה תמיכה.. אני כל כך צריכה אותו, ואם לא אותו אז תחליף.. אני צריכה מישהו שיחזיק אותי בבאלנס.. אני קרובה להתחרפנות.
כמה שאני מתוסכלת, ומילה אחת שלו יכולה לגרום לי לחייך לשבוע, כמה שרע לי ומשפט שלו ואני כבר בעננים.
כמה הכל מתגמד כשיש לך את מי לאהוב, שיש לך למי לחכות, להתגעגע.
כמה שאני צריכה לברוח מפה, מרגישים את זה לבד כשאתה נמצא במקום מסויים יותר מדי זמן ולא שייך.
התחושה של אי השייכות הניקור הרעל בלב, יכולה להוציא אנשים מהדעת, ואותי הוציאה מזמן, אני מתפלאת איך אני צועקת, אבל אף אחד לא שומע, איך אני חובשת את מסכת האושר שלי ושמה את החיוך המזוייף שלי וצוחקת את הצחוק המאולץ שלי, ואף אחד לא שם לב.
כמה שאני לא אצעק מבפנים הצעקה שלי היא לחישה לאוזניכם, כמה שאני לא אבכה מבפנים אני מחייך כלפיי חוץ.
זה נכון ששבירה של בנאדם נעשת בתהליך, ככה גם מתחזקים, אבל בדרך נשברים וכל כך כואב להיות שבורים.
אין לי אמון באנשים יותר. כבר איבדתי את האמון שלי, אני מסתובבת כמו זומבי ועצוב לי, ועצוב לי שאנשים מרשים לעצמם יותר מדי.
סתם עצוב לי שאין לי את מה שאני רוצה.. לא מבחינה אנוכית מבחינה שזה באמת חסר לי, שקשה לי כבר בלי זה.
אגואיסטית כשאהיה, אין לי יותר מה להוסיף. אני לא מפסיקה לשמוע שיר מדכא בלופים, זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר אבל מה לעשות זה זה לא נשלט.
להת'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
