|
כינוי:
JaneDoe~ בת: 19 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
חצי שנה 3>
הפעם, בשונה משאר החודשים, אני לא אפנה את המכתב הזה לבני, אלא לגורם יותר עליון שהביא אותנו לזה.
אלוהים היקר
בכל יום ויום אני נדהמת מגדולתך ומודה על הדברים שאתה עושה, על הדרך בה סידרת את חיי. על העובדה שאני בריאה ושלמה, על המשפחה, החברים, הכלבה, הבית שלי וכל מה שבתוכו. אלה, כמובן, דברים חשובים בחייו של אדם.
אך הם כולם מתגמדים ונעשים כאין וכאפס לעומת המתנה הגדולה ביותר שאי פעם נתת לי-
בני שלי.
בני שלי, היפה, החכם, המצחיק, הרומנטיקן חסר התקנה. בני שלי, שכולו אור, שהאיר את חיי ברגע שנכנס אליהם, אז בפינה חשוכה במקס ברנר.
שהעניק לי אז שלושה וחצי חודשים של ידידות מופלאה, והיום חצי שנה של זוגיות מדהימה ופורחת.
במבט לאחור אני מבינה עד כמה החיים שלי השתנו מאז ה-19.12.07, יום אחרי שסיים קשר אחר, שבמהלכו התקרבנו עוד ועוד.
אני לא אשכח איך ישבנו בחדר שלי, בלבבות הולמים, מתנשקים נשיקות חזיתיות-חצי על הלחי חצי על השפתיים-, לא מצליחים לאכול את המלאווח-פיצות שהיו מונחות בצלחותינו מרוב הפרפרים שמילאו את הבטן... איך הכל קרה בשניה אחת,
הוא רכן מעליי, הלבבות של שנינו מחשבים להתפוצץ, ואז- נשיקה.
אמיתית.
שנמשכה דקות ארוכות.
"וואו", הייתה התגובה שלו לאחר שהתנתקנו. פחדתי שהוא יתחרט. "את מתחרטת על זה?" הוא שאל. האינסטינקט הראשון שלי היה לומר שכן ולחסל את כל הפרשה, אך כוח נסתר דחף אותי, ופלטתי "לא".
ומאז אנחנו יחד.
תסלח לי על הלב שרוטט בקרבי, אני לא מסוגלת לרסן את ההתרגשות שאוחזת בי כשאני נזכרת בזה.
עכשיו אני מבינה שלא לחינם הולכת אותי בשבילים מלאי כאב.
עשית את זה כדי שבסופם אגיע אל המנוחה, הנחלה.
בני שלי.
אני אסירת תודה לך על כך, אלוהים. ולנצח אהיה.
לא תכעס אם אבקש בקשה קטנה, נכון?
בבקשה ממך, שמור עליו כשיהיה בצבא. אפשר לו להגן על הארץ הנפלאה שנתת לי, לו ולעוד 7 מיליון בניך ובנותיך.
באהבה,
דניאל,
ישראל, כדור הארץ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
