ביום שישי אני ובני שלי ציינו תשעה חודשים של זוגיות מדהימה, או כמו שהנ"ל ניסח את זה: "אם הייתי אונס אותך אז בדצמבר, עכשיו היית יולדת".
אלה היו תשעת החודשים הכי טובים שאי פעם היו לי.
נכון, שבכל חודש אני אומרת "אלה היו X החודשים הכי טובים שאי פעם היו לי", אבל בנאלי ככל שיישמע, אני מתכוונת לזה באמת ובתמים.  זה

רק הולך ומשתפר מיום ליום, מחודש לחודש.

אני אוהבת אותך. כל כך כך אוהבת אותך 3>

אז כמו תמיד, למזלנו, הצבא בחר טיימינג מושלם להפריד אותו מהזבובים של שבטה ולתת גם לי את ההזדמנות לזמזם לו באוזן ולהתעופף סביבו כל היום, ושחרר אותו לסופ"ש דווקא בתשעה חודשים שלנו

אבל בצבא, כמו בצבא, לכל דבר חייב להיות קאץ', והפעם: חופשה מקוצרת. זאת אומרת שבמקום לישון שני לילות בבית, הוא ישן רק אחד.

את יום שישי בילינו בנעימים, טחנו כמו חזירים ביטבתה בצהריים ובמסעדת קינג ג'ורג' בערב, והוא אפילו הזמין משקה אלכוהולי על דעת עצמו (!).

אתמול בערב הסענו אותו לארלוזרוב, נקודת המפגש שהמפקד ציווה לבוא אליה ("ואף אחד לא מאחר!!!!!!!!!!!!!!!!!"-ציטוט מדוייק מתוך הSMS הזועם שהוא שלח לכל הפקודים שלו). מצאנו את כל השאר, ראיתי חיילים מכל המינים והסוגים. הרבה חננות מMLRS, הרבה תותחניות () וכמה מהגדוד של בנוש (כולל אחד שיום אחד אשלח לחדר מיון ).

היה לי קשה להיפרד. במיוחד כשידעתי שלא נדבר בכלל בשלושת הימים הבאים (ימי שדאות ארורים!). חיבקתי אותו ובכיתי. ובכיתי ובכיתי ובכיתי ולא היה אכפת לי שכל חיל התותחנים ואחותו רואים  אותי באיפור מרוח. כשזה כבר התקרב לשלב בו צריך היה לנתק אותי ממנו בכוח, עזבתי אותו והלכתי עם אבא שלו לאוטו.

נו טוב,

לפחות הוא יוצא חמשוש.

המשפטים שנשמעו הכי הרבה בסוף השבוע הזה:

-"אני אוהב\ת אותך".

-"אני בצבא\ אני חוזר לשבועיים לצבא, מותר לי!!!!". קוקי חושב שאם הוא בצבא מותר לו הכל- החל מאכילת 4 גלידות בו זמנית ומיד אחריהן

במבה נוגט ו4 קילו נחשי גומי, ועד התנקשות אקראית בעוברי אורח, סתם להרגיע את העצבים.

-"כן כן, אחר כך". בזמן שבנילה אוכל מכל טוב, אמא שלו באה ומבקשת לטעום, וזו התשובה הקבועה שלו. למעשה, המשפט הזה תקף בתור תשובה לכל בקשה של אמא שלו. XD

-"מאמי, את יכולה לקפל לי חולצות?". תשובתי: ראה המשפט הקודם.

אה כן,

איך העיצוב?