כל השבוע האחרון מעורבב לי בתוך הראש, אני יכולה לשלוף בקושי קטעים קצרים ממנו - או ממש משעשעים ("אתה חושב שכשאני אצא מזה, אני אחזור בתור ביצה שצריכה לבקוע, או שאני אישרף ואיוולד מחדש כמו עוף חול?"), או ממש כואבים (גסיסה איטית ומלאה כאב פיזי, בעיקר).
הייתי ממש ממש חולה.
ואני עדיין לא בריאה - למרות שזה היה נראה כאילו אני כבר בדרך להחלמה מלאה, ועכשיו אני שוב מרגישה יותר רע.
והפסדתי שני מועדי ב' (לשון והסטוריה).
דליה אומרת שיתנו לי מועד ג', אבל ממה שאני יודעת - אין דבר כזה. (שתהיו בעניין - בזמן המבחן בלשון הייתי חולה, בהסטוריה סתם נכשלתי)
קיצר, עכשיו אני סתם יושבת פה מורעבת ונחנקת על שיעול. אני עוד מנסה להחליט אם איתמר הדביק אותי בשחפת, או שסתם - סופסוף קיבלתי סרטן ריאות וכאלה.
ג'ני שברה את פרק היד השמאלי בהופעה של אורפנד לנד, אתמול. וגם יצא לי לדבר היום שעה עם ארבל. זה נתן לי מעין פלאש לתקופת סטון פלייר העמוסה, וזה כל כך רחוק ממני עכשיו... כואב ל שזה אשכרה מרגיש כמו חיים אחרים - אני באמת אוהבת את כל האנשים האלה שם, ואנחנו כבר בכלל לא בקשר.
אמא חולה, ככל הנראה הדבקתי אותה. היא במצב ממש לא משהו, אני מניחה שהיא תישאר מחר בבית ולא תלך לשבת חתן, מעניין מי כן יילך. אני מרגישה שאני פשוט צריכה שהסופשבוע הזה יחכה לי רק עוד יום או יומיים, ואז אני אוכל ליהנות ממנו כמו שצריך.
אבל לא; הזמן לא עוצר בשבילי, ולא בשביל אף אחד אחר.
את ימי ההחלמה שלי אני אקבל על חשבון סוף השבוע, ועל חשבון בית ריק.
ולא נראה לי שאני מקבלת החזר.
אבא והפיצה הארורה סוף סוף הגיעו, אני הולכת לבלוס לפני שמיצי הקיבה שלי יעכלו את הבשר שלי בטעות...
(עד העונג הבא?
עד הבית הריק.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
