כשכמות הדמעות שיוצאת ממני עוברת את כמות הנוזלים שאני מכניסה לגוף. וכואב לי הראש נורא.

והייתי אומרת שיש לי יותר כימיקלים בגוף מאשר רגשות, אבל רגשות אי אפשר למדוד. רק לסבול.

אבל זה לא נורא, גם ככה כל השמן והמים האלה זורמים באותו מקום, ככה שלפעמים הם לפחות נוגעים אחד בשני.

כשיש יותר ייאוש מאשר אנרגיה להתמודד עם כל מה שאני.

ואני הרבה יותר מדי נוירוטית, מסתבר.

ואני בוכה יותר מדי, וצועקת יותר מדי, ומרגישה יותר מדי, וכל התרופות האלה לא עוזרות לי.

ו"אתה לא יכול לרפא את זה, אתה לא יכול לעזור לי. הנסיונות האלה חסרי טעם..."

אל תטרחו לנסות את הפלאפון, אין לי אחד מאתמול בבוקר.

וגם ככה כבר אין לי יותר מה להגיד לכם.