אני במצברוח נחמד יחסית למזג האוויר הפרוע (יימח שמו של החורף הזה).

מאז "נערה בהפרעה", התחלתי לבלוע כדורים בקבוצות. זאת אומרת, לקחת שלוק של מים, ואז להכניס לפה כמה כדורים ולבלוע אותם ביחד, במקום כל פעם לשתות ולבלוע כל כדור בנפרד. מי חכמה? (וינונה ריידר, אבל גם אני)(קצת.)

אתמול בערב זכיתי לבקר עם אמא בשלושה קניונים שונים באיזור - 'צומת' כפרסבא (בשביל אופטיקה הלפרין; לא רק שיש לי משקפי שמש חדשות, אלא גם בקבוקון חדש וחמוד לעדשות! =)), 'ערים' כפ"ס (כי כשהייתי שם עם איתמר בשבת ראיתי מגפיים מושימושלמות במאתיים שקל וחייבים לקנות (מי נקבה? :X); אז לא רק שקיבלתי מגפיים חדשות, אלא גם דברצ'יק זוגי כזה לקפוצ'ינו חינם בThe Coffe Bean *פונט איכותי ואפל*) ו'רננים' (הייתי סופר רעבה והיה בא לי סיני, ואין סיני באפאחד מהקניונים האחרים :X). חוץ מזה שב'צליל' הייתי על סף אובדן שליטה ובדרך חזרה אמא עצרה לקחת חומר למבחן ממישהי ברעננה והשאירה אותי להתייבש באוטו לפחות 20 דקות, בהתחלה נהנית עם שיר חדש(?) של ברי סחרוף, אח"כ חנוקה מדמעות ב"My Immortal" (אוונסנס, יימח שמם. אבל שיר מרגש, מסתאבר), עושה נוסטלגיה עם הדג נחש ("ואומרים לי אנשים שהקהל פה לא בוגר/ שראפ בישראל זה לילדים ולא יותר/ אבל אנ'לא מוותר, כי אני לא מהחנונים/ לא מוותר, ולא פוחד מהסיכונים.." :D), ומשתעשעת עם איזה משהו של אשר (זה היה נורא מוכר לי משום מה :X). והיה עוד איזה משהו של לינקין פארק, שג'יי זי עשה לו משהו, לא הכי הקשבתי, יצא לי לשמוע את זה כבר אבל כל פעם איכשהו יוצא שזה נחתך לי (נניח ושומעים את זה בהסעה לבי"ס, אז בדיוק כשיש את השיר הזה מגיעים להדסים וצריך לרדת מהאוטובוס; או אם אני נוסעת עם אבא - בדיוק הגענו הביתה או לאן שצריך בשיר הזה; ובדיוק אמא חזרה מזאתי כשהיה את השיר הזה והיא היתה צריכה להפעיל את האוטו מחדש וכאלה)(ממילא לא איכות, לא נורא)(אבל צירוף המקרים מעניין)...

יותר מוקדם באותו היום סיימתי לצייר את הברווז - אבל רק הברווזון עצמו, לא את כל הציור, אני צריכה עוד לשבת על הרקע - ככל הנראה את זה אני אעשה ביום ראשון, כי עוד כמה שעות אני כבר אצל איתמר. אגב, הצלחתי ללכלך את עצמי מאוד עם אקריליק חום שנוצר כתוצאה מנסיון לערבב לכתום על קצת כחול שהיה מתחת..:X מסקנה: יש לי מספיק מקום (הפאלטה שלי ענקית), אני צריכה להשתמש בו בלאט. אני לא מרוצה מהמקור של הברווז, אבל זה עוד ניתן לתיקון (אני חושבת :X).

סצינת האמריקןהיסטוריאיקס שאיתמר דפק אצלו בחדר בשבת האחרונה (הוריד את כללל הפוסטרים והגלויות והמדבקות והכל, ומתישהו צובעים מחדש את החדר וחסר לו שאני אצטרך לחדש את כל הכתובות שכבר עשינו לו על הקיר ><) נתנה לי השראה, והחלטתי שהגיע גם הזמן של החדר שלי. רק להיפך - אין לי כוח לצבוע (וגם ככה אין לי מושג לאיזה צבעים לעבור)(עם אמא שלי יש הגבלות, להזכירכם), וממילא מתישהו אני אצבע מחדש, ככה שהגיע הזמן לשים את כל הפוסטרים והשטויות שאני רוצה לתלות כאן כבר כמה שנים טובות אבל אין לי כוח/ זמן/ צריך עוד לצבוע את הקירות בעוד שנה/ אני מפחדת על הצבע. אז, אם יהיה לי כוח (ושום דבר יותר טוב לעשות) בשעה-שעתיים הקרובות, אני אארגן פה את הקירות.

גשם! חזק... :/

[קשה לי לראות/ אפילו, כשעיני פקוחות/ נוסע הלילה, לבד לצפון/ כי בא לי לברוח...]

(ושמישהו יסביר לי למה כל הפוסט הזה כתוב בסגנון של דליה, עם הסוגריים של ליאו, וסיימתי אותו כמו איתמר, בציטוט?)

עד העונג הבא?   - If you smile, then that would set the tone...