אני לא יודעת מי אמר את המשפט הזה, אבל הוא צדק.

נראה שמוזיקה חוזרת לשחק תפקיד קצת יותר משמעותי בחיים שלי.

לכל מי שתוהה - לא, אני לא הופכת להיות חלק מפאניקה, ודווקא מתוך בחירה שלי. את ההחלטה שלהם עוד לא שמעתי, אני גם לא מעוניינת בה. בשביל להקה רצינית צריך נגנים טובים והרבה כימיה. בסטון פלייר, לדוגמא, היה לנו מספיק מזה. אבל מה לעשות, בשלב מסויים הגעתי למסקנה שזאת לא המוזיקה שאני רוצה לשיר. האמת? בזמן האחרון אני די מתגעגעת. סה"כ, מאז שעזבתי, לא ראיתי אף אחד מהרחובותים בכלל. הקשר הרופף מתנהל בעיקר דרך עדכונים ותגובות בבלוגים, ופה ושם גם שיחות קצרות באייסיקיו. אני, בכל מקרה, אשתדל שלא להזניח את השירה שלי כמו עד עכשיו. חבל.

אני שוקלת להפגין נוכחות בפסטיבל מטאליסט השנה (שיוצא בדיוק בין הבגרות בלשון לבגרות בהסטוריה א', היחידות שלי בלאט). לקחתי מאיתמר שני אלבומים של מגדת', והם ממש מוצאים חן בעיני. כשתתפרסם הרשימה המלאה של הלהקות המופיעות, אני אבדוק גם אותן, ואם הן ימצאו חן בעיני - אני אבוא (זה יקר משהו, אני באה רק אם אני גם איהנה שם!). כל זאת כמובן בתנאי שזה לא ערב לפני המתכונת בהסטוריה - למרות שהציון לא משמעותי לי (אנקורי; הציון הסופי של בבגרות הוא בפשטות הציון שאני אוציא בבחינת הבגרות), הבחינה עצמה כן, כי זאת תהיה החזרה הכי טובה. ומה לעשות - נהייתי חננה, פתאום הלימודים יותר חשובים מבילויים למיניהם.

אבל אם יש אירוע שאני בטוח הולכת אליו (ובטוח לא מתנגש לי עם אף מתכונת), זה רוק עצמאות 2005 (בלווית איתמר ואורי). אמור להיות מגניב ביותר.

ועכשיו, ברשותכם, יש לי הליכה לעשות (אני שמנה ><).