לדבר תמיד אהבתי, אף פעם לא הטריד אותי מי מקשיב ואם יש מישהו כזה בכלל
חלומות ילד דוס מתבגר בן 32 - ופתרונן. |
| 8/2006
 יום רביעי - תחת כנפי הנצרות
אחר הצהרים התחיל נוהל קרב רגיל:
פקודות, התארגנות לוגיסטית (מים, אוכל, ארגון הפק"לים)
20:30 יציאה
המטרה : תפיסת עמדות על המורדות המערביים של רכס מארג' עיון לחיפוי על הגב של הטנקים לטובת מאמץ אוגדתי נוסף\אחר\אלטרנטיבי (מחק את המיותר, ובעצם היה אפשר למחוק את הכל, הכל מיותר)
הגענו רק באור יום ליעד, בית מדהים עם המון חלונות צבעוניים, צופה למארג'.
הפריצה לבית ניפצה חצי מהחלונות.
בוקר טוב לבנון
התארגנות מהירה (רשתות הסוואה, עיבוי עמדות הגנה בריהוט כבד, והצבת הגנה היקפית)
ונרדמתי..........
z z z z z z z z z z z z z z z z z z z z
.............
התעוררתי מהפיצוץ הראשון.
באינסטינקט כבר אפוד וקסדה עלי (ישנתי עם שכפ"ץ)
ותוך שניה קריאה...."ציוד עלינו - עפים מפה"
ומיד פיצוץ שני - הפעם הקומה השלישית של הבנין נמחקה.
שני טילי מטיס (כך אמרו לנו אח"כ) כמעט חיסלו חצי פלוגה.....
תוצאה של כניסה באור יום.
עכשיו צריך למצוא בית חדש באור יום מלא ובלחץ זמן.
איך שיצאנו שוב, גשם של פצמ"רים, והטנקים התחילו לעבוד לחפות באש ולמסך בעשן.
הבטן שלי מתהפכת, חייב לשרותים - חטפתי שלשול? מה כבר אכלתי? אולי מהפחד.
נכנסים לבית הראשון שנראה מספיק גדול.
מאחורי יש כמה אפופים שלא ממש התעוררו עדין והם די מטיילים במקום לרוץ ישר פנימה, אין לנו זמן להתבחבש.
אני תופס את פינת הרחוב ומחפה וזורק רימון עשן לכסות את הרחוב.
תופס שניים באפוד ומריץ אותם פנימה ונשאר שם עד שאחרון בכיתה נבלע בבית.
איזה השכמה.
הבית נראה מוזר.
כבר התרגלנו שבכל בית יש אלמנטים נוצריים (כל הרכס מורכב מכפרים נוצריים)
אבל פה זה נראה בולט שבעתיים.
כומר מופיע ומיד אחריו נזירה.
אופס, לאן נכנסנו...
אני מחפש שרותים, יש רק בול פגיעה, אני מרוקן את נשמתי.
היה שם אגף שלם שלא הסתיימה הבנייה
השתלטנו עליו.
לוקח מהרופא כדור נגד שלשול - מרגע זה ועד שהגענו לישראל, לא אכלתי יותר.
נוף קסום מהחלונות - רואים את הבופור מצפון.
כולם רצים לצלם....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
