לדבר תמיד אהבתי, אף פעם לא הטריד אותי מי מקשיב ואם יש מישהו כזה בכלל

אחד הדברים שהייתי חזק בהם במיוחד פעם זה "שינה".

שינה עמוקה ושלווה במיוחד, לא רעש ולא אור ולא מצבי לחץ בעבודה\משפחה....

כלום לא הפריע לישון.

אשתי אמרה תמיד שזה קסום בעיניה השינה שלי.

היא מספרת שלפעמים היא פשוט שוכבת ומסתכלת עלי ישן, במשך דקות ארוכות.

אחד היתרונות המרכזיים של זה הוא יכולת כמעט מיידית להרדם.

נכנס ל"מצב" ונרדם.

כבר כתבתי על הJETLEG שחזרתי איתו מהמלחמה.

זה כבר הרבה מעבר ל- JETLEG.

אחת ההשפעות הרציניות ביותר היא היכולת הרדמות שנפגעה.

לא סיוטים או מחשבות רעות, פשוט - לא נרדם.

לפני 1 בלילה, אין מצב שאני ארדם, וגם זה אחרי שאני שפוך מפעילות גופנית.

ואין סיכוי שאני אתעורר אחרי 6:30 .

כך מצאתי את עצמי בשבת ב-7 בבוקר משוטט בירושלים (עם כל הלכי אצני ורוכבי הבוקר)

וביום ראשון ב-12 בלילה יוצא לרוץ עד 1 בלילה

מטורף

פסיכולוג יכול לעזור?

האם זה פוסט טראומה?

סתם זקנה?

אולי הזמן יעשה את שלו