נשארתי כל היום בבית, הידידה עם הגלידה נתקעה בעבודה ולאחר מכן הלכה הביתה לישון.
ליסה הציעה לצאת לטיול לילי. הליכה זה טוב, היא אמרה, תרגיש יותר טוב אחרי שיצאת החוצה, ולא הרגשתי רע כשהיא אמרה את זה. אמרתי לעצמי: "וואלה, צודקת הבחורה", לקחתי זוג פלאפונים, מפתחות, מכנס קצר וגופיה ויצאתי לדרכי.
חזרתי לפני כ 20 דקות, מזיע מאוד, עייף מאוד וממש לא שמח. לאפך, רק גרם לי למצברוח רע. מרגיש לבד עכשיו ודי במצברוח רע, כמעט והיו דמעות בדרך, אבל זה דווקא לא קרה.
ועכשיו, משהו בהשראת ירמי קפלן:
ממחר
ממחר אתחיל לדאוג לעצמי
ממחר אלך כל יום
ממחר אוכל בצורה נכונה
ממחר אפסיק לחשוב על ליאת ולרחם על עצמי
ממחר אתחיל לחשוב על בחורות אחרות
ממחר אתחיל עבודה חדשה
ממחר אתרכז בכתיבה
ממחר
כן, השקר העצמי הכי גדול שהצלחתי לחשוב עליו.
ולא, זה לא רק באשמת הטיול הלילי הדבילי. אני מאשים את ה smsים הבזויים האלו. שלחתי לליאת אחד כזה, סתם לראות מה שלומה אחרי שלא הצלחתי לדבר איתה 3 ימים. התשובות שלה נעו מ"בסדר", "כן", "לא" וכו'.
בשלב מסויים שאלתי אם קרה משהו ואם אני אפריע, קיבלתי תשובת "לא". אז אני, בסרקסטיות הידועה שלי אמרתי: "לא. בגלל זה את עונה לי במשפטים קצרים? בגלל זה את אפילו לא שואלת מה שלומי כאילו לא אכפת לך?".
איכשהו היא הבינה את זה לא נכון והייתה בטוחה שאני כועס עליה או משהו. אחרי זה היא התרגזה על זה שאני כועס עליה כי אין לי שום סיבה. מה שנכון, נכון. בסופו של דבר הסברתי את עצמי על גבי 5 smsים ארוכים והיא רק אמרה שנדבר על זה מאוחר יותר.
רק עזר להרגשה הכללית המגעילה.
אני הולך להתקלח ולישון, אולי זה יעזור.
השעה 01:58, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
