על הספסל בשדרה

בשביל מה לקרוא חדשות? ואני לא מאלה שצופים יומיום בחדשות ערוץ 2 או 1 או 10, קוראים באדיקות את כל הכתבות. פעם חשבתי שאוכל להתנתק לגמרי מחדשות, והייתה תקופה שהצלחתי לא רע - מקסימום כותרת או שתיים התגנבו לעיניי, ונשכחו לאחר כמה שעות. גם עכשיו, מדי פעם אני קורא חדשות ברשת, אבל רק דברים שיש בהן עניין ממשי, שזה יותר מה שקורה במדורי התרבות והספרים... טוב, אקטואליה ומה שקורה פה מעניין אותי בכלל, אבל אני לא מכור לזה.

פרשת קצב היא אכן בושה למדינה הזו. אופי ההאשמות עצמן, קודם כול, שאני מאמין שיש בהן מן האמת, ההתכחשות הארוכה שלו וההתעקשות להחזיק בתפקיד בעוד כולנו נאלצים לשלם לו מכספנו, ועוד נצטרך, לאחר פרישתו, לשלם לו מכספי המיסים. העיסקה המחוצפת הזו שבועטת במתלוננות ושמה עליהן זין, תרתי משמע... מרגיז, מרגיז מאוד.

אבל יש עוד נושאים שעליהם יש להתרגז, אם לא יותר - השמחה לאיד שבאה בעקבות המלחמה הפנימית בעזה, ה'כאילו' התנערות מהצד השני, ש'הנה הוכחנו שבאמת אין עם מי לדבר, הם חיות אדם', הצביעות המקוממת הזו, שהרי אנחנו חיות אדם לא פחות אם לא יותר מהם וזאת הוכחנו בטרור היומיומי שצה"ל מפעיל ברצועת עזה גם נגד תושבים תמימים כמו ביהודה ושומרון, כמו שהפעיל טרור רצחני במלחמת לבנון השנייה שבקרוב תמלא לה שנה, והעתונים, במקום שיתמלאו בכתבות תחקיר ותשאל האם היה הכרח למלחמה הזו, היא תלך לקל ביותר - לסיפורים על ההרוגים, שהאזכור למלחמה כאילו מקדש את זכרם, אך למעשה מבזה אותם, כי המלחמה ההיא הייתה בזויה. מרגיז. מאוד.

הסירוב המתמשך לשיחות עם סוריה, העיתונים שמשתפים פעולה עם גורמי הביטחון שמסיתים את דעת הקהל 'בעד' מלחמה אפשרית עם סוריה.

מרגיז גם העניין עם גלעד שליט, שעיתונאים בכירים מכריזים ש'לא בכל מחיר צריך לשחרר אותו', וטוקבקסיטים, האימא של החצופים, טוענים שהוא לא שווה את שחרורם של מחבלים. עם תאב מלחמה.

מרגיז עוד יותר שעדיין אין חוק פנסיה. שלצעירים פה אין עתיד כשיהיו זקנים. ובכלל. שמשרד האוצר מציע לזקנים שימותו בבושה ולחולים שיסבלו ממחלתם, לאלה שאין כסף, שלא יזכו לסל בריאות שבו יהיו כל התרופות הנחוצות והמועילות. שלכל קופה תהיה הזכות להחליט בעצמה אלה טיפולים תרופתיים יינתנו בהנחה, וכך יהיה להם יותר נוח לחסוך. על חשבון החולים.

מרגיז עוד יותר שאני בקושי מוצא זמן לכתוב את הפוסט -ובמקום ללכת לישון, ולהתחיל לעבוד מחר ב-7 במקום ב-8 כבר 10 חודשים רצופים מאז שהתחלתי לעבוד במקום העבודה שלי כי הבוס שלי הוא קמצן שמעדיף לנצל את העובדים שלו עד תום ומנהל העבודה שלי הוא פחדן - אני מתרגז על דברים שלא הייתי מתרגז עליהם אם לא הייתי קורא עיתון.