על הספסל בשדרה

צר לי, אבל אני לא מוצא סיבה להזדהות ולא במקצת עם שביתת המורים, שנעשית אך ורק למען הכיס שלהם ולא כפי שהם בשיתוף התקשורת מנסים להציג את זה 'למען חינוך טוב יותר'. הם אינם שובתים למען חינוך טוב יותר, למען הגדלת שעות הלימוד, יום לימודים ארוך ומספר קטן של תלמידים בכיתה, למען חינוך חינם מגיל אפס. מורים שעובדים בחצי משרה (בנוסף לחופשה ארוכה כל שנה ועוד חופשות חג), זוכים כל כמה שנים לשנת שבתון, נהנים מתנאים סוציאליים מלאים, לא לגיטימי שיתלונן על שכר של 6-7 ועוד לטעון (כך צוטט באחת מהכתבות אחד מהמורים) ש"שכר של 7000 זה שכר של עבדים ואי אפשר משכר כזה לפרנס משפחה.)

בעוד בשוק הפרטי הניצול חוגג. חברות ועסקים פרטיים (גם אלה הגדולות) מעסיקות עובדים, חלקם בעלי תואר ראשון ושני, עם שכר מחפיר שמגרד את ה-5, ללא כל תנאים סוציאליים. ויש המון צעירים שצריכים עדיין להיעזר בהורים (אם אלה יכולים) כדי לשלם את שכה"ד.

בעוד אלפי מועסקים אחרים לא יכולים לשבות בגלל תנאי השכר שלהם.

בעוד מוסר הפיקוח ממחירי הלחם, וגם מחירי שאר המוצרים עולים ואין מי שיצעד ברחובות וישבית את כל המדינה - כי אין כאן אנשים עם מודעות בגרוש, כי החברה שלנו נהפכה  לקפיטליסטית ברמות חזיריות.

(מה נשאר? לכתוב פוסט...).

התלמידים בסיפור הם קרבן של יחצנות מוצלחת שהמורים עושים לעצמם. (וכאמור, לא בהכרח בצדק). יחצנות שהם מסוגלים להרשות לעצמם כי הם גוף גדול ובעל השפעה (אין מורים = אין חינוך. "סתם" עובדים, אפשר למצוא ברגע).