על הספסל בשדרה

איפה הייתי? כאמור, עד כה, אני בתחילת שנות ה-30 לחיי.  סיפרתי גם שלמדתי תואר ראשון בבאר-שבע - גאוגרפיה  ופוליטיקה וממשל. ארבע שנים על הדשא בקמפוס בן-גוריון.

מה שבאמת אני רוצה לעשות זה לערוך ספרים, או מאמרים, או שירים, או כל דבר שיש בו מילים ושאפשר לערוך אותו. כאמור, למדתי לימודי עריכת טקסט בבית-ברל.

  כאמור גם פרסמתי ספר שירה ראשון בהוצאת כרמל, לפני שנתיים. הנה תמונה:

בפתיחה כתבתי שאציג כאן שירים מהספר ושירים חדשים, אבל בינתיים התחרטתי. אולי אתחרט שוב, אבל בינתיים אפשר לקרוא מהשירים בבמה חדשה. ספר שיריי ראה אור בהוצאת כרמל הירושלמית, שנחשבת להוצאה מכובדת. אבל גם עם הוצאות מכובדות צריך להיזהר ולדאוג שיכבדו את מי שמוציא דרכן. מונולוג ביקורתי ומעט סאטירי המגולל את קורות חיי עם הוצאת כרמל כתבתי ופרסמתי בבמה חדשה. כמסופר שם שילמתי על הוצאת הספר 2000$, 9300 ש"ח בערך לפי שער הדולר אז. בניגוד לעבר, שבו הוחלט אם ספר שיריך יפורסם אך ורק לפי טיבו, כיום, כל משורר מתחיל, גם אם שיריו טובים וגם אם פרסם ספר שירה אחד או אפילו שניים ויותר, חייב כיום לשלם השתתפות עצמית בעבור הוצאת ספר שיריו. מעטים הם אלה שלא חייבים, אך משורר מתחיל ולא-מוכר בוודאי שחייב (יש כאלה שלא חייבים – לדוגמה כאלה שזכו בקרן או מלגה כלשהי ואת החלק הנותר ההוצאה מוכנה לשלם – אך מעטות ההוצאות שמוכנות לשלם את היתר). זה מצב השוק, וההוצאות לא מוכנות לקחת סיכון כלכלי. כמו שרובנו יודעים ספרי שירה יוצאים לשוק חדשים לבקרים, כלומר רבים מכותבי השירה מוכנים לחיות עם המצב הכלכלי המרגיז הזה ולשלם בעבור הוצאת ספר שיריהם. כמוהם הייתי גם אני. אבל תמורת 2000$ אתה מצפה ליותר מאשר הדפסת הספר והפצתו לחנויות. אתה מצפה שמישהו בהוצאה יתייחס ברצינות לספר שיריך ויציע לך שירותי עריכה. שכן, גם אם שיריך טובים, גם אם ערכת אותם בעצמך כמה וכמה פעמים, עדיין הם זקוקים למישהו שיסתכל עליהם בעין נוספת, יציע להוריד מספר שירים, למחוק שורה פה או שם, או סתם פסיק או נקודה מיותרים. אין לי ספק שאם ספר שיריי היה נערך על-ידי מישהו אחר הוא היה נראה הרבה יותר טוב. הוא עדיין טוב. אבל לא קיבלתי את השירות הזה מהוצאת כרמל. לא קיבלתי גם הגהה כמו שצריך. אמנם היה נקדן (שהוא גם משורר) שהיה אמוּן על ניקוד השירים, אבל בספר היו כמה שגיאות, מעטות אמנם, אך מרגיזות. גם הכריכה (סוג הכריכה) היא זולה, מקרטון פשוט, ובתנאים של לחות לא שורדת. אמנם כריכה רכה (בעבור כריכה קשה משלמים יותר), אבל גם כריכה רכה יכולה להיות יותר משובחת מהכריכה של ספרי. גם הנייר הוא פשוט וזול. ונשאלת השאלה מדוע הוצאה מכובדת כמו כרמל לא יכולה להתייחס בכבוד למי שמוציא דרכה. למה בעבור 2000$, סכום שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו (בזמנו יכולתי, כיום לא הייתי יכול), היוצר לא מקבל תמורה הולמת לכספו, שלא לדבר על יחצון הספר – מעבר לפרסום בעתונות. חלקכם יגידו שאני מתבכיין, שהייתי תמים וטיפש, שהייתי צריך לבדוק בעצמי.  אולי. שהייתי צריך לנסות ולשלוח לקרנות או מלגות כלשהן למשוררים צעירים – ודאי. אני מתחרט ומצטער שלא עשיתי זאת. אבל השאלה עדיין תלויה באוויר.