הפעם על שיר אחר של משוררת אחרת, לא-מוכרת, שפרסמה עד כה שלושה ספרי שירה.
את גילה אולייר פגשתי מחוץ לשבוע הספר תשס"ד, שנינו ניסינו למכור את ספרינו באופן עצמאי. החלפנו בינינו ספרים. את ספר השירים שלי בתמורת לספר השירים האחרון שלה, מים נודדים, שיצא ב-2001 בהוצאת כרמל. זהו ספר שירים שמדבר על ההתמודדות עם מצבים אישיים, על המעברים מבין ההתמודדות לדיון בהם, תוך הצגת האמצעים הפיזיים שעוזרים בהתמודדות.
השיר שאני רוצה להציג הוא מתכון.
מתכון
קבלתי אקוַריום במתנה
לא היו בו מים
היו רק סלעים יבשים
ודגים מניַר קרטון
הנחתי את הסלעים
בתחתית האקוריום
על הסלעים הצבתי
דגים מניַר קרטון
לקחתי כוס מים
ומזגתי לאט לאט
הסלעים נרטבו והבריקו
הדגים נרטבו
צבעם הפך
מניַר קרטון חום
לטורקיז וכחֹל וירֹק
האקוַריום התמלא במים
והדגים החלו לשחות
אם מציעים לכם מתנה
תבקשו אקוַריום
ואם הוא יבש
אל תוַתרו - תרטיבו
תמלאו מים
זה מתכון.
מים שהם מתכון. מתכון למה? ושאר הרכיבים - אקווריום, סלעים, ודגים מקרטון.
קודם כול אקווריום. או שקודם כול מים? האקווריום הוא רק כלי או שהוא הכרחי למים שימלאו אותו?
ההשלכות פה פשוטות אבל מדויקות ונכונות.
בכל מקרה אני רואה בשיר כמתכון לכל אחד - תרטיבו, זה מתכון.
גילה אולייר היא ילידת ארגנטינה, 1948. שני ספרי השירה הקודמים שלה יצאו בהוצאת עקד:
ראש בעננים, 1983, ואִשה נדודי שינה, 1993.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שי אריה מזרחי