סיפורה של כבשה

היידי הו!!!

קודם כל אני רוצה להתנצל (טוב אני לא,זה לא שנשאר פה מישהו עוד לקרוא את ההתנצלות הזו) על העדרותי הממושכת, פשוט לא היה בראש שלי לכתוב. אבל בקרוב מאוד יהיה לי סוף סוף מחשב בחדר שלי והכל יהיה הרבה יותר מהיר. אני אף שוקלת לשנות את כל השמות הבדויים חזרה לשמות האמיתיים כי גם ככה אף אחד לא קורא פה ועוד שמונים שנה אני לא אבין על מי כתבתי. נראה כבר

אנחנו ממשיכים מתיאור הטיול השנתי שלנו שכאמור נערך אי שם בחודש דצמבר (!!!!!) הקריר.

טוב לריענון העובדות בלילה שעבר הינו במסיבה חביבה עד 12 ואז לא הצלחנו לישון כי היו ערסים טיפשים מחוץ לדלת. באק טו ביזנס.בוקר היום השני. קר.קר.קר.קררררר.ברררררררר. כן, תהרגו אותי מי המציא את הרעיון הזה של לצאת החוצה באמצע הקור. ומי האידיוט שהחליט שזה חכם לצאת החוצה מיד אחרי מקלחת עם ראש ספוג...מי?מי?!?! (כמובן שאני). כרגיל בלא-יודעת-כמה טיולים האחרונים אני היתי אמורה להעיר את כולם למרות שלזכותי יאמר שנכנעתי די מהר ולא הכתי אף אחת עם כרית, כן כן אני גאה בעצמי.

אי שם מאוד מאוד מוקדם אחרי ההשכמה באו אלינו אביחי שי ועידן והתחילו לקשקש על "כמה זמן לוקח לנו להתארגן בלה בלה בלה בלה" אז צעקתי עליהם שילכו לאכול ונשארתי עד עידן בקור הנוראי ~שיניים נוקשות~ אחרי שגנבתי לו עוד טרנינג וכווווווולם הצליחו להוציא את עצמם מהמיטה הלכנו לאכול כשכל מחנכי השכבה וגם עופרה (שהצליחה להראות ערנית לאורך כל הטיול ח"ח לה על זה) באו להגיד לנו ש"נו! עוד דקה אתם צריכים להיות על האוטובוסים" ~אוכל~~אוכל~

אחרי האוכל נחשו מה, ישבנו באוטובוס! כן כן! נכון כולם נורא נורא נורא מופתעים ועושים במכנסיים מרוב שוק? לא.

היום השני היה היום הכי קר שיצא לי לטייל בו. הייתי עם איזה מאתיים שכבות שאני לא יודעת מאיפה הצלחתי לשנורר (משהו אומר לי שיש שגיאה במילה הזו) וכבר הכנו את ציפור נפשינו העדינה לעוד יום בלתי נסבל שביר להניח שנמות בו. לא כך היה הדבר. על אף ששוב התמקמנו במבנה משולש אנוכיעידן-אנוכי (בדיוק כך במטרה שעידן יוכל להציל את מי מבין שתינו שתיפול קודם)  וניסינו חזק מאוד לא להכות את האידיוטים שעמדו מסביבנו (בני-שירX2 וכו' וכו').

באחת מעצירות ההדרכה הלכו שני ילדים בכיתתנו לפשתן. קורה. אף אחד לא מאשים אותם. הם התרחקו במידה מסויימת מהכיתה וחשו רצון עז לפשתן על סלע. לפתע פתאום הסלע זז. לפתע פתאום התגלה שהסלע הוא בעצם פומבה במסווה יען חזיר בר. ולהזכיר לכולנו ששני העלמים הצעירים עומדים עם הזרג ביד מול חזיר בר בוגר. לא פלא שהחזיר ברח מהם בדהירה מטורפת שלא היתה מביישת אף חזרזירון.

מסולל הזוויתן היה די בסדר. הוא היה ארוך ולא היו לנו מספיק הפסקות עד שבאיזשהו שלב השרירים החלו לעכל את עצמם (אצל עידן זה היה פשוט מפחיד) והחבר'ה שהיו מאחורינו (מאוד *מאוד* מאחורינו) פשוט עשו לעצמם שביתות באמצע הדרך, כך קרה שבכל קטע זמן שהגענו ליד המדריכה שמענו אותה ממלמלת במרץ "אנחנו לא נספיק להגיע לפני החושך" בעודנו מקפצים בין חום לקור בין גדה לגדה ובין עץ לעץ יצא לנו לראות ראש של חזיר בר (אני מניחה שזה לא אותו חזיר ממקודם) וזו גבירותי ורבותיי היתה האטרקציה הכי מדהימה של המסלול הזה. על אף שנורא נורא ניסו להפחיד אותנו והבטיחו לנו שנאלץ להשתמש ביתדות חבלים סולמות וכבלי ניליון שחורים שיורדים מהתקרה ממש כמו טום קרוז במשימה בלתי אפשרית (זה באמת היה הוא? אני מתבלבלת בינו לכל מי שהוא לא מאט דימון/בראד פיט וזהו). אז זהו שלא, המקסימום שהיה לנו (לרווחת נעמה) היו מין נקודות אחיזה שנועדו כדי שלא ניפול אל הזרם הקוצף של הזוויתן. שבכלל לא זרם והיו דיי לא שמישות עקב כך.

הנופים היו משעממים, באופן דיי מחריד. כל מה שראינו היה סבך ענפים ואת השביל מולנו. זרם קטנטן ובלתי מורגש זרם תחת רגלינו בצבע שתן מעורב בג'יפה. באיזשהו שלב נגמר המסלול המרגש עד אין קץ ואז הינו צריכים לתפס מאות מיליוני מדרגות בדרך חזרה לאוטובוסים. זה היה נחמד, הינו קבוצה של בערך עשרה ולא ראינו אף אחד קדימה ואף אחד אחורה עצרנו מתי שרצינו וסוף סוף ליידיס אנד ג'נטלמנס סוף סוף,יכולנו גם לשתות. לחיי חיי מותרות!

בקיצור אחרי שעלינו את העליה התלולה הנ"ל נתבקשנו כמעט באותו הרגע להמשיך במסענו המפרך אל עבר האוטובוסים (מי חשב שזה נגמר סוף סוף?) בדרך נערך הדיאלוג המשעשע הבא בין עידן ועומר:

עידן:"בת זונה כלבה!!"

עומר:"מי?"

עידן:"המדריכה הזונה!!!!"

עומר (בבהלה מהולה בפאניקה):"מה?!?! איך זה יכול להיות?!?! תמיד איילה היא הזונה!!!!!"

וזהו אחד הדברים שמעטים שעומר ואני מסכימים עליו.

עידן נזכר רגע לפני הסוף להיות ג'נטלמן (סתם סתם, הוא הציע כבר מההתחלה) וסחב לי את התיק במטרים הבודדים שנשארו כך שיכולתי לדלג לי בשמחה ובתשישות קשה עד האוטובוס שהיה אמור להיות "ממש ממש ממש פה קרוב" והיה בעצם מרחק חצי שעה ארוכה של דילוגים ושערים נגד פרות. בשעה טובה ומוצלחת הגענו אל האוטובוסים שם כבר דמיינתי על איזה מקלחת טובה ובגדים חמים כשפתאום המדריכה המטופשת שלנו הודיעה כי אנחנו נוסעים להר בנטל!!!! יייאי!!!! זהו אחד המקומות היותר קרים בארץ, הנוף אומנם עוצר נשימה אבל לא נשארת כל כך הרבה נשימה כאשר היא קפואה לגמרי. אחרי בערך חמש דקות שהצטלמנו ועשינו כאילו נורא מעניין לנו הנוף עידן (בחולצה קצרה) ואני (בשלושה סווטשרטים) חזרנו אל האוטובוס. אך אויה! האוטובוס נעול! ואין שום דרך להיכנס אליו! חש עידן חיש מהר ופתח אותו כנגד החוק כדי שאני אסתום סוף סוף את הפה ואפסיק לייבב. המדריכה כמובן נורא ניסתה לכעוס על אלו "שפרצו" את האוטובוס אבל נו באמת, פאקינג קפא לנו האף בחוץ ואת זה אפילו אישה מטומטמת כמוהה הבינה.

כאשר סוף סוף (סוף סוף סוף סוף) נסענו אל האכסנייה אמרו לנו להתארגן מהר לארוחה ולהיכנס מהר עוד יותר שוב לאוטובוסים והפעם הפלא ופלא אשכרה עמדנו בזמנים ויצאנו תוך פחות מחצי שעה אל עבר חמי טבריה הצעירה הידיעה גם בתור המקום-הזה-עם-הבריכות-החמות-עם-המים-הירוקים-המסריחים-שעושים-שורף-בפצעים-ומוציאים-שחורים. היה מגניב וכמעט כל השכבה קיבלה מתנת טבריה שפעת רצינית כשאר האידיוטים יצאו לפשפש במים החמים באוויר הקר (למה לא להישאר במבנה תחת כיפת הברזל?).

את הלילה סגרנו סוף סוף באותה מקלחת מפורסמת שאני מפנטזת עליה כבר יום שלם. מהר מאוד נכנסנו למיטות אחרי יום מוצלח למדי שחיפה לגמרי על אתמול.   

אם למישהו יש עוד רעיון על משהו שקרה ביום השני לטיול אתם מוזמנים להזכיר אותו פה בתגובות ואולי נכניס אותו גם לקטע.

סלאמת אחים שלו. (אני מבטיחה שהיום השלישי יבוא פחות מעוד שלושה חודשים....אבל לא בקרוב)

ילדים מהכיתה קופאים בהר בנטל (חבריי היקרים לא נמצאים בתמונה הזו אבל זה עדין משעשע)