לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

חג אורים שמח לכולם!

פילי העבירה אליי את המשחק הזה של ה-7 עובדות, אז הנה 7עובדות על עצמי שמעולם לא ציינתי כאן בבלוג:

1. כשהייתי קטן כתבתי סיפורים עלילתיים שלמים ועשיתי מהם ספרים עם ציורים פרי עטי.

היתה סידרה של 3 סיפורי אקשן על איזו חבורת רחוב לוחמת, כ-4-5 ספרים שמספרים עליי ועל נריה שאנחנו מאמני פוקימון קשוחים בדרכינו לליגת הפוקימונים, 2 ספרים שהקורא בוחר לאיזה עמוד הוא רוצה לעבור וכל עמוד מוביל אותו לסוף אחר והספר האחרון שכתבתי היה על חבורת ילדים בגן שמנסים לפתור את תעלומת הריחות המסריחים ובסוף מגלים שזו כלבה אחת שעושה להם קקי בחצר של הגן.

חוץ מהם גם ציירתי יותר -10 מחברות קומיקס (ב-3 עלילות שונות) וזה רק מה שאני זוכר.

2. כל מי שמכיר אותי טוב יודע שאני מכור למיץ ענבים (של 'קריסטל' ו'מיץ פז'), שלא עובר עליי יום בלי שאני שותה את המשקה הזה ושכשאני בישיבה אני יוצא כל בוקר לסופר לקנות לי בקבוק. מה שלא כל אחד יודע זה שמאז שאני זוכר את עצמי עד בערך כיתה ג' ההתמכרות שלי היתה דווקא למיץ תפוזים שקיבל מתכון חדש גם בקריסטל וגם במיץ פז, אכזב אותי קשות וגרם לי לעבור למיץ ענבים.

3. פעם נריה ואני עמדנו על האי תנועה בגבול תל אביב-גבעתיים והתחלנו לקפוץ קדימה ואחורה כמו שני עליזים, ולצעוק: "אני בתל אביב- אני בגבעתיים- אני בתל אביב- אני בגבעתיים". באחד הדילוגים שלנו לתל אביב, הגיעה במהירות מכונית שהופתעה לראות זוג ילדים קופצים לכביש, הנהג פנה במהירות הצידה והתנגש בתנדר. מה שהספקנו לראות לפני שברחנו מהמקום זה שהשמשה שלו התנפצה והרבה אנשים באו לעזור לבחור המסכן.

4. שיא הקריירה המוזיקלית שלי היה מופע חליליות במתנ"ס איילון בתל אביב.

5. כשהייתי קטן הלכתי לגינה השכונתית וראיתי שיש שם עץ דק. משכתי בו חזק והצלחתי לעקור אותו משורשיו. זה ממש הלהיב אותי, הרגשתי ממש חזק והחלטתי לנסות לעקור עוד עץ מהשורש. ניגשתי לעץ אחד, משכתי בו חזק וזה לא עזר, אז טיפסתי עליו והתחלתי לקפוץ עליו כדי שישבר. הוא באמת נשבר, ואני עפתי על הפנים והתעלפתי.

6. מגיל 0 עד כיתה ו' החבר הכי טוב שלי היה אדיר, שאיתו ועם אלי שלטנו ביחד בכל העולם. היינו 'שלושת המוסקיטרים', המקובלים האלה, הכי מגניבים, הכי טובים בכדורגל, שכולם רוצים להיות חברים שלהם. כששיחקנו כדורגל העמדנו את כל הכיתה בשורה, וכמו נאצים בחרנו את אלה שיהיו איתנו בקבוצה בכך שזרקנו עליהם את הכדור (אבל לא היה אכפת להם, העיקר להיות איתנו בקבוצה).

תמיד היתה לי הרגשה שההורים של אדיר שונאים אותי, כי אני ילד מטונף ולא מתורבת והם כן.

פעם בטעות רמסתי את הקקטוס שהיה להם בבית ומאז לקח לי זמן עד שהעזתי לחזור לבקר בבית שלו.

כשחזרתי שוב לבקר בבית שלו עשיתי לו קקי על כל הרצפה של השירותים וגם על הקירות. מאז אני לא יכול להסתכל להורים שלו בעיניים, מזל שהם עברו לגב"ש.

7. התחלתי לשמור נגיעה לפני בדיוק 3 שנים.

זה היה בחנוכה תשס"ו, הלכתי למפגש ישראבלוג עם עמית שאמר לי: "אולי תנסה פעם אחת לשמור נגיעה? פה כל הבנות רוצות לגעת לך בשיער, לחבק אותך ולנשק אותך, אם תצליח לשמור כאן נגיעה זה יהיה עצום!"

כל המפגש שמרנו נגיעה, הטפנו לאנשים שחוגגים את הסילבסטר ואפילו התפללנו מנחה על הגג של עזריאלי אל מול עיניהם המשתוממות של כל הפריקים.

בסוף המפגש הרגשתי ממש טוב והחלטתי שמעכשיו אני שומר נגיעה. תודה, עמית!

__________________________________________________________________________ 

תמיד כשאומרים דברי תורה לקראת חג כלשהו, מנסים למצוא קשר בין פרשת השבוע והחג ההוא. אבל בחנוכה זה פשוט לא עובד, אין שום קשר בין חג החנוכה לבין פרשת השבוע! ובכל זאת בכל דבר תורה אנשים מחפשים הקשר כלשהו. מחפשים בנרות. הבנתם?.... חנוכה... נרות...

לא משנה.

עדיין לא אכלתי סופגניות השנה, או לביבות. בכלל החג הזה התחיל גרוע, על היום הראשון היה לי טיפול שיניים והלוויה של אמא של חבר. ואם זה לא מספיק, אז אני גם כל הזמן מתגרד, כל הזמן! אני כבר אדום מרוב גירודים ואין לי מושג ממה זה. כל אחד חושב שהוא מבין בזה ומנסה למצוא לי תירוצים לגירודים: "אולי החלפת שמפו?", "יכול להיות שהכנסת מאכל חדש לתפריט היומי שלך?", "הסתובבת בימים האחרונים ליד חרציציות הבר?"

אמא שלי, כרגיל, רוצה לקבוע תור לרופא עור. ככה זה, למישהו צומח חצ'קון- רופא עור, למישהו מגרד- רופא עור, מישהו משתעל- רופא עור. יוסי טוען שלאמא יש רומן עם הרופא עור.

כמה נקודות דווקא טובות מימי החג שעברו עד כה:

-סבתא הביאה לי דמי חנוכה.

-עברתי את המיונים לאחד נגד מאה.

-החזירו את ארץ נהדרת, התוכנית הקומית הטובה של שנות האלפיים ושמו ב-VOD את 'הקומדי סטור', התוכנית הקומית המוזרה והחשובה של שנות התשעים.

צפייה ממושכת בתוכנית גרמה לי לחשוב על שני קטעים, שמתוך שעמום החג צילמתי עם אחים שלי והעלתי לפליקס:

__________________________________________________________________________

אני: "ערפאת קיבל פרס נובל לשלום?? לא לא, בני סלע קיבל פרס נובל לצניעות!"

שוחט: "עשיתי משלוח לקובי מחט"

אני: "באמת? וואי ספר מה הוא אמר לך? איך היה?"

שוחט: "וואי היה מדהים! הוא הזמין אותי להיכנס אליו הביתה, התגלשנו במגלשות שלו... מה נראה לך?!?! פשוט נתתי לו את המשלוח וזהו!!"

אני: "למה הנעליים שלך משמיעות רעשים?"

שמואל: "כדי שכולם ידעו שאני מתקרב ויברחו"

~אני מנסה שעה לפתוח את הדלת והיא לא נפתחת~

אני: "בואנה, מה נסגר??"

שלומי: "הדלת!"

תולי: "אתה בא לשבת על איזה עיפרון, לכתוב כמה דברים?"

אני: "מה קורה?"

צ'יקו: "ברוך ה' אני קורא"

שוקי: "הקמת כבר מקהלת מקלחות במרכז?"

אני: "עדיין לא"

שוקי: "אז קדימה, תעשה אודישנים על רטוב!"

~אבא נכנס לשירותים ורואה שאין גליל נייר טואלט~

אבא: "למה מי שמסיים את הנייר לא יכול להחליף גליל אחר כך? בבית הזה כל אחד דואג לתחת של עצמו!"

פוסט קצר היום, אבל לא נורא.

קריסמס שמח לכולם וסליחה אם פגעתי P:

(קרדיט לאורי)