לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

ראיתם שיואב התחיל בפרוייקט "יואב משנה את העולם"? קצת נסחף, לא? עוד מעט הוא יכתוב פוסט "יואב משמיד את צ'אק נוריס".

יום חמישי הגיע היום הגדול- יום האירוסין של שמוליק (אחי) ודנה.

הם התכוננו ליום הזה לפחות כמו שמתכוננים לחתונה וגם ככה זה היה נראה באירוע עצמו. כל יום חמישי היינו סביב ההכנות האחרונות, בשעה 7 הלכנו הביתה להדליק נרות, להתלבש ולזוז לבית הכנסת (באולם של בית הכנסת היתה החגיגה).

בדרך לבית הכנסת אמא שמה לב שהיא שכחה להביא משהו חשוב מהבית, היא שלחה את יוסי להביא אותו מהבית וכשיוסי הגיע הביתה הוא ראה שחנוכייה אחת התחילה לבעור ולשרוף הכל, אז הוא כיבה אותה מהר.

ב-8 הגיעו המשפחה הקרובה והרב מיכה שהתחיל לעשות את הטקס של האירוסין. כשהרב קרא את ההסכמים הוא ציין את המשפט "בנו החתן החשוב המופלג בתורה" ואז שמוליק שאל "זה אני?". העדים חתמו, שני הצדדים אמרו "הן", קראו "יאסו!", האמהות זרקו צלחת שלא נשברה, זרקו שוב- נשברה וכל הרווקות אספו רסיסים, סגולה למציאת שידוך.

לקטע של האוכל עם המשפחה הקרובה הגיע גם מישהו שלא הכרתי. לחצתי לו את היד ואמרתי "מזל טוב" (כדי לנסות להבין מי הוא) והוא ענה "מזל טוב אני צריך להגיד לך, לא?"- "כן, אני האח של החתן"- "אה, זה אירוסין פה? לא יודע, אמרו לי שיש פה אוכל אז באתי".

ב-9 התחילו להגיע יתר המשפחה, הקהילה והחברים. התחילו ריקודים כיפיים במיוחד, שאבי וסהר שרו רוב הזמן, ביתר הזמן שמוליק שר ואחד המיקרופונים עבר בין האחים.

היו גם קטעי שירה בלי ריקודים, כמו למשל שירים ששמוליק הקדיש לדנה ואפילו דואט מרגש של שניהם והשירים של צוות אבוי.

הרב מיכה בטקס האירוסין המרגש.

סבתא מביאה לדנה משהו.

שמוליק ודנה עם השעון.

בילוש!

נריה עשה בבוקר יום חמישי ניתוח לייזר להסרת משקפיים והרופא עבד עליו שהוא צריך ללכת עם העיגולדים האלה יום שלם P:

שלומי ואני.

שמוליק מקדיש לדנה שיר.

דנה!

לתמונה הזאת יש סיפור מצחיק: בכיתה י', עוד לפני שדנה ושמוליק הכירו, היינו מין חבורה כזאת. מאוחר יותר החבורה די התפרקה ונפגשנו שוב באירוסין אחרי הרבה זמן שלא התראינו (כמעט) כולם, אז החלטנו לעשות תמונה משותפת. אבל עמית דוס מדי, אז הוא הסכים רק עם ההצעה של יוסי לשים מחיצה.

אטיאס, מצטער ששברנו לך את המשקפיים בריקודים.

תודה לכל מי שבא ושימח, נתראה בחתונה!

__________________________________________________________________________ 

מזל טוב לאודאה לרגל יום הולדתה ומזל טוב לתולי לרגל ניצחונו במקום השני באליפות הארץ בג'ודו.

אתמול הייתי בעזריאלי ואמא היתה צריכה לקחת את תולי מאליפות הג'ודו, אז היא תקעה את בילוש אצלי וגרמה לי, לנריה ולרעות לראות איתה הצגה של מועדון ווינקס. נקודת זכות- כל הכבוד לפיות.

עוד תקיעה מוזרה שהיתה לי השבוע:

במוצ"ש נסעתי עם נריה ושוחט לקנות נסטי. נריה ושוחט יצאו מהרכב ואני נשארתי בתוך המכונית לשמור עליה. אחרי חצי דקה התחילה לפעול האזעקה, אזעקה מחרישת אוזניים שכל מי שהיה בסביבה שמע אותה וראה אותי תקוע בתוך האוטו, חסר אונים. היו כאלה שצעקו עליי, כנראה חשבו שאני פורץ לאוטו. רק אחרי 2 דקות נריה ושוחט יצאו מהחנות ומצאו אותי במצב הזה.

חוץ מזה, אחיי ואני צילמנו עוד קטע מטורף במיוחד:

__________________________________________________________________________

פינת התובנות של יוסי

אי אפשר להגיד על בעלי חיים שאין להם חיים.

סוכרייה ללא סוכר היא לא סוכרייה, היא 'ללא-סוכרייה'!

תמיד באירועים שיש בהם הפרדה בין גברים לנשים, בשולחנות של הגברים אין בקבוק מים. כאילו שמים זה משקה לא מספיק גברי.

__________________________________________________________________________

 סבתא: "היית ממש פטפטנית, את זוכרת איך היא קראה לך?"

אמא: "הפטפטנית"

אבא: "מה החומר לבגרות במתמטיקה 03?"

יוסי: "לא זוכר איך קוראים לחומר"

אבא: "אז בוא נקרא לו משה, נבדוק איך הוא יגיב"

נריה: "חשבתי לקחת שתי סיכות כאלה ולשים בצדדים של השיער"

אביה: "ואז למרוח קצת אודם..."

~חבר של יוסי משמיע לו שיר מזרחי דפוק~

יוסי: "וואי איזה גרוע זה"

החבר: "נו לא הבנת, חברה שלו כאילו זרקה אותו"

יוסי: "אהה כן, היה קשה להבין את זה! זה מתוחכם ומקורי!"

~אבא שומע את השיר "זה אני האחד שסגד ליופייך~

אבא: "מעניין למה הוא היחיד שסוגד ליופייה, בטח מכוערת"

אני: "אביה, אתה צריך להבין שאנחנו החברים האמיתיים שלך! אם אתה תתקע יום אחד ברחוב מלא בקקי ותתקשר אל ארז או גיא, נראה לך שהם יבואו לעזור לך? לא!"

שוחט: "אבל אם תתקשר אלינו, אנחנו מיד נבוא לחלץ אותך ולצחוק עליך, כי זה מה שחברים טובים עושים!"

מחר אני מצטלם ל"אחד נגד מאה", תאחלו לי הרבה הצלחה. 

חודש טוב שיהיה לכם