ובכן חברים, אני שמח לבשר שהחום ירד לי סופסוף, אבל אני עדיין לא במיטבי והשיעול שלי מטורף. כשהייתי אצל הרופא ביום רביעי הוא אמר לי שאחזור אליו אם אופי השיעול ישתנה. בהתחלה השיעול היה נחמד, סימפטי ומתחשב, אבל מהר מאוד הוא שינה את האופי שלו, כמו שהרופא חשש, ונהיה שיעול אגרסיבי, קמצן וגאוותן.
אפילו חברה של המשפחה העירה לי שהשיעול שלי לא נשמע יפה, כאילו שלה יש שיעול שנשמע סקסי, קנאית שכמותה.
בקיצור, אני כנראה גם היום נשאר בבית, היום השמיני במספר.
איזה דפוק זה להגיד "היום השמיני במספר", במה אני כבר יכול עוד לחשב את הימים? באותיות? (היום ה-ח' באות) בצורות? (היום המתומן בצורה) בחברי חבורת חסמב"ה? (היום המשה-ירחמיאל בחבר חבורת חסמב"ה)
אמנם חל שיפור במצבי, אבל אני עדיין תקוע בבית כל היום עם המחשב והטלוויזיה. אם בחצי שנה האחרונה הצלחתי די להתרחק מהטלוויזיה, הרי שהשבוע הצלחתי להשלים את כל לוח השידורים של כל הערוצים של הוט.
אתם יודעים- בבקרים בכל הערוצים יש את השידורים החוזרים של הסדרות והסרטים שמפספסים מהיום הקודם, שרק מי שחולה ונשאר בבית יכול לראות אותם.
בצהריים זה שיא הרייטינג של ילדי ישראל (בערוצי הילדים) ושמני ישראל (בתוכניות הבישול) ומאחר הצהריים מתחילים את כל המהדורות המוקדמות ועד שעות השיא והפריים טיים של הערוצים המסחריים.
הופתעתי לראות שעדיין יש תחרות ריקודים עם צביקה הדר, ושהפעם השם שלה הוא "לא נפסיק לרקוד". הם מחליפים שמות יותר מבני זוג (בריקודים ובחיים, הבנות וגם הבנים).
הופתעתי לגלות גם שבקרוב עולה שוב התוכנית הכי גרועה בארץ- "האח הגדול", אלא שהפעם זה יהיה עם סלבס, שזה הורס הכל, כי מדובר באנשים שרגילים לברוח ממצלמות כל היום, יש להם בטח שיטות מיוחדות. אתם תצפו בתוכנית הדפוקה הזאת ולא תצליחו לראות אף אחד. כשהם יקבלו את התקציב שלהם בתחילת השבוע הם יבקשו הנחת סלב. הם היו צריכים לחשוב טוב לפני שהם נכנסו לדבר הזה.
אבל אני חושב שהדבר שהכי מוזר בטלוויזיה הישראלית זה לוח השידורים של יום שישי. אני לא יודע מה הולך אחרי כניסת שבת, אבל עד כניסת שבת הטלוויזיה הופכת פתאום לערבית, כל התוכנית בכל הערוצים-בערבית. חדשות בערבית, תוכניות אירוח בערבית, סדרות בערבית ולמה? בגלל שאנחנו עסוקים בבישולים והכנות לשבת זה אומר שאין יהודים שרוצים להתרפק קצת על הטלויזיה לפני שבת? בגלל זה אני צריך לראות אנא (אנא אנא אנא אנא אנא-קלטנו! אתה בובי! מה אתה משוויץ?!) בובי?
__________________________________________________________________________
השבת כמעט כל האחים נסעו לשבת תנועה של הסניף שלהם ואני נשארתי בבית חולה עם בילוש וההורים שגם היו חולים. לפני שבת אבא חתך לכל אחד שקית שלמה של נייר טואלט, לחולים המנוזלים- אני קיבלתי שקית כחולה, כי הצבעתי ליכוד, אבא קיבל שקית כתומה, כי הוא הצביע איחוד לאומי ואמא קיבלה שקית לבנה, כי היא לא הצביעה.
חוץ מזה גם היתה עוד שקית שלמה בשירותים שנקראה "שקית הקואליציה".
אז השבת עמדה בסימן הגבריות שלי- שיחקתי עם בילוש ברופא וחולה וחוץ מזה היא גם עשתה לי המון תסרוקות בשיער. תאמינו לי, לזאתי יש יכולות שכנוע של פוליטיקאית. בהתחלה היא ציירה הכל בהבטחות יפות ("נעשה לך קוקו שקר, קוקו בלוף, קוקו תרמית..") ואז הבנתי שהבלוף האמיתי אלה הדברים שלה, שבסופו של דבר היא סיימה בעקירה של הכתומים(השיערות שלי).
אגב השיערות שלי, אבא ניקה את מכונת הגילוח, והוא גילה שם המון שערות ג'ינג'יות.
אז לכל מי שטען שכשאני מתגלח לפני שבת אני מגלח את האוויר- לכו לאכול צנונים אדומים! יש לי מה לגלח! אני גבר!!!
__________________________________________________________________________
דיברתי הבוקר עם המורה לספורט בקשר לציון 40 שהוא נתן לי (מה שגרם לי לא להיות זכאי לתעודת בגרות).
קודם כל, הוא תיקן אותי שזה 50 ולא 40, כך שיכולתי לנשום לרווחה. אחרי כמה דקות של הקסם האישי שלי הוא העלה לי את הציון ל-85.
אז כן, עכשיו כולכם יכולים לנשום לרווחה, אני זכאי לתעודת בגרות ואני לא צריך להשלים שיעורי ספורט!
אני מזיע רק מלהיזכר בשיעורי ספורט האלה, ותאמינו לי שהפעילות הספורטיבית זה עוד החלק הקל לעומת השעמום שתמיד הכל חוזר על עצמו בצורה מעצבנת ותמיד יש את אותם סוגי טיפוסים של תלמידים שמתבלטים בשיעור:
הנכה- התלמיד עם המליון אישורי בריאות על זה שיש לו אסטמה, בעיות בברכיים, גיבנת, ציפורן חודרנית, מיגרנה, שפשפת, ביצה שלישית, עקמת, פלטפוס וסרטן- בעקבות האישורים האלה הוא עומד בצד וכמעט ולא לוקח חלק בפעילות, אבל הוא נוכח בכל שיעור, עומד שם וצופה על כולם.
השמן הספורטיבי- זה התחיל בכיתה א', כשהוא ראה שלא משתפים אותו בגלל שהוא שמן, אז הוא החליט להיות זה שתמיד מביא את הכדור לכיתה, כי אז אין סיכוי שהוא לא משתתף במשחקים. עם השנים הוא נכנס לכושר וגם נכנס לברנז'ת האתלטים והספורטאים, אבל הוא נשאר שמן. היום הוא תותח בכדורגל וכדורסל (הוא אפילו בנבחרת) ותמיד מפתיע לראות אותו עם כל החזות העגלגלה, איך שהוא עובר שחקנים על המגרש.
התימני חסר הריאות- אתלט חסר מעצורים, רץ, קופץ, מזנק, עושה מתח ותמיד מנצח את כולם. הסיכוי היחיד לנצח אותו זה אם אתה אתיופי או צ'יטה.
הסחבק- עומד ליד המורה ומזבל לו בשכל כל השיעור על משחקים של מכבי בכדורסל, משחקים של ליברפול בכדורגל ועל כמה שווה לשים בווינר. בגלל שהוא בקשר עם המורה, הוא לא יכול לאכזב אותו במבחנים ולכן הוא תמיד מרמה (לפעמים אפילו המורה נותן לו את היומן שהוא יכתוב את הציונים, אז לא כזה קשה לו לרמות שם).
הסמרטוט- או שהוא קטנצ'יק, רזה ממש לא בכושר, או שהוא שמן בטטה שבקושי סוחב את עצמו, אבל מה שבטוח זה שבשיעורי ספורט הוא יהיה הגרוע ביותר. הוא יתמיד להגיע בזמן ולבוש כמו שצריך, כדי שלפחות יקבל את הנקודות של ההגעה לשיעורים. כולם מעודדים אותו כמו ילד אוטיסט, ובשעה שכל הכיתה עושים 100 כפיפות, הוא יתקע אחרי 4 וכולם יעמדו מעליו "קדימה יורם! 5!! אתה יכול!! עוד מאמץ קטן, יא תותח!!!"
מלבד סוגי התלמידים, יש גם את סוגי השיעורים שבהם הכל חוזר על עצמו.
למשל, תמיד כשיש תחרות ריצה או קפיצה כולם יבואו אליי ויגידו לי "בוא חזקוש, נעשה לך רוח חזקה מאחורה כדי שתנצח", אמא שלכם.
וגם פעם-פעמיים בשנה יהיה את תחרות הדיפת כדור הברזל, שבינינו, השיעור הזה נועד רק כדי לשמח את השמנים שלא טובים בשום דבר בספורט.
אבל הכי הכי מרגיז, זה היום הזה שהמורה מחליט לגוון, אז הוא מוציא איזה משחק נשי מחדר ספורט, בא אל כל הגברים ומתחיל ללמד אותם את זה כאילו זה איזו פעילות קומנדו גברית במיוחד:
"שימו לב בחורים, אתם רואים את הגיר והאבנים האלה? יפה מאוד, היום אנחנו נשחק קלאס. בשריקה שלי לצייר את המספרים על המשבצות. קלאס זה משחק של זריזות, של דיוק, של ראייה מרחבית ובעיקר של שיווי משקל. הקפיצות יחזקו לכם את שרירי המחצלת, האגן ותופי הירחיים. אני רוצה לראות משחק ספורטיבי וחלק, בלי תלונות, אל תהיו לי נקבות, אתם תשחקו את זה בלי הפסקות ובלי הבכיינויות- כמו גברים. קדימה קלאס!" 
__________________________________________________________________________
~לאחר שירד לי החום~
אני: "יאללה, מישהו מסדר לי את המיטה?"
יוסי: "אל תפתח ציפיות."
תולי: "קבל אחי, החולצה שלי תוצרת טורקיה, לא תוצרת סין- תוצרת טורקיה! זה כמעט איטליה!"
ליבי: "מה אתה באמת?"
אני: "אני בן אנוש!"
ליבי: "באמת?"
אני: "נשבע באבא שלי ET"
אמא: "מה זה הרובי צבע האלה? זה פלייבוי?"
אני: "לא אמא, זה פיינטבול."
אני: "אני לא מבין איך אפשר להיות צמחוני ולא לאכול בשר כל החיים."
אמא: "נו מה אתה חושב שסבתא אוכלת כששולי (חברה צמחונית שלה) אצלה?"
אני: "אני לא כל כך חושב על זה..."
אני: "הלוואי שכל המחלות והוירוסים בבית יתערבבו ויהרגו אחד את השני"
אמא: "יש לך עוד חלומות?"
אני: "ואז בר רפאלי תכנס לחדר..."
אמא: "תפתחו מהר את החלון, השארתי את הגז דלוק וזה ממש מסוכן"
אני: "מה את נלחצת? אף אחד עוד לא מת מקצת גז."
שבוע טוב ובריא לכולם! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
