ביום רביעי אביה התקשר להודיע לי שהוא חוזר מהישיבה, ושביום חמישי, כשאני אחזור, נוכל אולי לעשות משהו בערב. אמרתי לו שאני לא אוכל להצטרף, כי אני הולך עם אבא שלי למופע האיחוד של איפה הילד, והצעתי לו שיסע לבקר את קרני. איכשהו, למחרת, אביה שידרג את הרעיון שלי לכך שהוא ואני ניסע ביחד לבקר את קרני, לפני ההופעה. איכשהו, כעבור שעה, הרעיון הפך לזה שאביה, קרני ואטיאס הגיעו אליי הביתה.
בילינו יחדיו עד שהגיעה שעת פתיחת הדלתות והייתי צריך ללכת עם אבא להופעה. ניסיתי לרמוז להם בעדינות שהבילוי אצלי הסתיים ("אני לא רוצה שזה ישמע כאילו אני מגרש אתכם, אבל אני צריך ללכת, אז תתחפפו לי מהבית"), אבל הם לא הבינו את הרמז, וכשיצאתי עם אבא החוצה, הם ישבו על הספות, נופפו לנו לשלום וביקשו שלא נחזור יותר מדי מאוחר הביתה. אטיאס גם ביקש ממני לשים עין על אבא שלי, שלא ישתולל יותר מדי עם הבחורות שם בהופעה.
פחדנו שנאחר להופעה ולכן לקחנו מונית, שם תדרכתי את אבא, שלא היה במופע רוק מאז שנות התשעים המוקדמות, לגבי תרבות מועדוני הרוק של ימינו.
"יש מצב שתמצא מקום נח מבחינת הבמה, אבל לא נח מבחינת זה שיעשנו לך על הפרצוף"
"אל תדאג, נגיע להסדר עם המעשנים- הם יעשנו עלינו ואנחנו נקיא עליהם. אני דוגל בשיטת תמות ותן לחיות."
אחרי שסיימתי את התדריך, נהג המונית ביקש מאיתנו אישור מיוחד לעשן ברכב שלו.
הגענו אל מועדון הזאפה, שאני חייב לציין שהוא ממש מכובד לעומת מועדונים כמו הבארבי, שכדי להיכנס לשם בכניסה הראשית צריך לעבור בתוך מערת עטלפים, ואני כבר לא מדבר על הכניסה האחורית. אבא נדהם לנוכח העובדה שאין שם מחיצה. הוא גם נדהם מזה שכמעט ואין שם אנשים מבוגרים יותר ממנו, אבל לפחות הוא היה מודע לעובדה שהוא יותר מגניב שם מכולם.
תפסנו מקום טוב ב"יציע" שבו ישב האיש שצילם את ההופעה, ולידו ישבה דנה ברגר, ואנחנו עמדנו ממש מאחוריה.
איפה הילד עלו, ולקח להם כמה שירים עד שהם נפתחו לגמרי, אבל בסופו של דבר הם היו אנרגטיים והם אפילו השתבחו ביכולות השירה והנגינה שלהם. חמי פיזר דאחקות על הערסים של שנות התשעים, על ליל המיקרופונים של שנות השמונים ("מי בעד חיסול הטרור?"), ועל אסף סריג ("הבעיה באיפה הילד זה שאף פעם לא היה לנו גיטריסט ראוי לשמו, ועכשיו יש לנו גיבור גיטרה- אני", והחליף את הבס בגיטרה של אסף).
הקהל ממש פרגן להם והם פרגנו לקהל והודו בהתרגשות שלהם. ביצעו 24 שירים מהמיטב של המיטב, כולל שירי פסיכדליה נשכחים, שירים רועשים וקשים שלא ציפיתי שיעשו, והם אפילו עלו לשני הדרנים (כשהם עלו להדרן השני אבא שלי שאל אותי: "שוב הם עולים? הם כבר עשו את כל השירים שלהם! מה הם ינגנו עכשיו? התקווה?")
נקודות השיא של ההופעה:
-ביצעו את "אמריקה קרובה" בביצוע ארוך וחזק הרבה יותר.
-דנה ברגר נגעה בי.
למחרת קמתי בעשרים ל12, ואמא אמרה לי: "טוב מאוד שנזכרת לקום באמת, כשכולם מנקים, ערב פסח..."
אוי לא, הגיע "ערב פסח"!!!
__________________________________________________________________________
כנראה שאלוקים מנסה בכוונה לשלוח לי דברים מוזרים, כדי שאכתוב לכם אותם כאן בבלוג. אם לא הספיק לכם הסיפור על האתיופי שעשיתי לו מסאז', בשבת אלוקים שלח טווס (טווסית, ליתר דיוק, אני יודע להבדיל) שישוטט ברחבי השכונה שלנו. אני לא יודע כמה זה מדהים אתכם, אבל כנסו רגע לראש שלי, תל אביבי, עירוניסט, שפתאום באמצע השכונה שלו מסתובבת לה טווסית, בכבישים, בין המכוניות וגם בחצר שלו.
אני עדיין זוכר שגרין ניסה לשכנע אותי לבוא לשבו"ש במעלה אפרים, אז הוא אמר לי "אחי, יש שם טווס! אתה קולט מה זה? טווס! זה דבר כל כך נדיר שאתה אפילו לא אומר את המילה הזאת! מתי בפעם האחרונה יצא לך להגיד טווס?"
כשחיפשתי בגוגל תמונה של טווס הוא כתב לי "מה?? מה טווס? בואנה, מתי יצא לך בכלל לחשוב על טווס כשאתה מחפש לי אותו כאן?"
האמת, יש מצב שאלוקים לא שלח את הטווס בשבילי, אלא בשביל יוסי. מאז שיוסי התחיל לחקור ציפורים פתאום צצות לו הזדמנויות פז. הוא ראה שלל ציפורים שאפילו הצפרים הגדולים התקשו לזהות אותם. אז עכשיו אלוקים שלח לו טווס, ובפעם הבאה אולי נראה איזה פלמינגו משוטט לנו בחצר, פינגווין שוחה לנו באסלה או ציפור דודו, שבכלל נכחד.
אני הסתפקתי בלראות את הטווסית דרך החלון, אבל אחים שלי החליטו לצאת ולעקוב אחריה בשכונה. אחד השכנים אמר להם שהוא יתקשר לעירייה להודיע להם שמסתובב פה טווס.
~"טווס? אתה בטוח? אין בעיה אדוני, אנחנו מיד מטפלים בזה, אל תדאג! תודה רבה לך על המידע החשוב!"
~מנתק את הטלפון~
"$#@ ^$^# אני לא מאמין שהפסקתי לשתות מהקפה שלי בגלל טווס מזורגג."
אבל כמה שאנחנו בסרטים מהטווסית הזאת, אני מנסה לחשוב מה עובר לה בראש, ציפור שחייה לה בשלווה אי שם והגיעה בטעות לעיר הגדולה.
"בואנה, מה נסגר? מה זה המקום הזה? איך אני אמורה לעלות על הגגות פה ולקונן?... ולמה הנקבות פה נראות טוב? הזכרים אמורים להיות יפים והנקבות אמורות להיות מכוערות, זה החוק!"
~דרור בית שורק לה מאיזה עמוד חשמל~
"הלו בובה, מה נקבה כמוך עושה במקום כזה?"
ומיד היא בורחת למקום פחות פסטורלי בתוך העיר, בלי ציפורים, נניח לאזור המועדונים בנמל תל אביב. היא באה להיכנס אל ה-TLV ואז הסלקטור נתקל בה, יצור מכוער ספק גבר-ספק אישה, עם הרבה נוצות צבעוניות, והוא אומר לה בלי להתבלבל: "דנה אינטרנשיונל, מועדון הגייז זה ישר ושמאלה." 
כשחיפשתי בגוגל תמונה של דנה אינטרנשיונל הוא כתב לי "בואנה, יא ורדרד, מה זה החיפושים האלה היום?"
__________________________________________________________________________
ואם בבעלי כנף בשכונתי עסקינן, קרה לי עוד משהו לא נעים לאחרונה, והפעם עם ידידיי העטלפים.
בשכונה הקטנה, ברחוב יגאל אלון, יש שני עצי עטלפים גדולים. כל פעם שאני עובר בערב ליד העצים האלה אני משמיע קולות משונים שמושכים עטלפים. זה קול כזה צייצני שנשמע כמו בין שריקה למציצה גסה, וזה גורם לעטלפים להשתגע והם עטים עליי בחיבה רבה.
חוץ מהעטלפים של יגאל אלון, יש גם את העטלפים מהעץ שליד הרכבת. כל פעם שאני חוזר מירושלים אני משמיע את קולות העטלף שלי וגם הם משתעשעים איתי.
לא מזמן ירדתי ברכבת, עברתי כהרגלי ליד עץ העטלפים והתחלתי להשמיע את הקולות. משום מה לא היתה תגובה ואף עטלף לא הגיח משום מקום. המשכתי לעשות את הקולות, ניסיתי שהשריקה-מציצה הזאת תהיה חזקה יותר, וגם הרמתי יותר את הראש, שישמעו את זה חזק יותר וכדי שאוכל לקלוט מאיפה הם מגיעים, אבל שוב, לא היתה תגובה.
התייאשתי מהעטלפים, הפסקתי לעשות את הקולות והורדתי את עיניי מהעץ, ואז קלטתי שכל הזמן הזה אישה אחת הסתכלה בי במבט של "מי זה הג'ינג'י הסוטה הזה ששולח לענפים שריקות-מציצה סוטות ומוזרות?", זה בדיוק מה שאמר המבט שלה.
החזרתי לה מבט של "מה את רוצה? בחיים לא ראית בנאדם שמנסה לדבר עם עטלפים? לכי לכי, את והתסרוקת המשונה שלך", ואני מקווה מאוד שהיא הבינה את המסר, חצופה.
__________________________________________________________________________
והכיף השבוע מגיע ל.......:
יוסי!
ליוסי היתה מתכונת לקראת הבגרות בע"פ באנגלית, ושם הוא עבד על המורה שאבא שלנו הוא מנקה כלובים של קופים.
חוץ מזה, המורה שאלה אותו שאלה כלשהי, שלא היה לו מושג מה לענות עליה, אז הוא אמר לה: " ho come on, keep your silly question for pesach table".
אמרתי לו שאם הוא עושה את זה אני אביא לו שנקל ו-30 אגורות, אז עכשיו אני חייב לו.
__________________________________________________________________________
תולי: "את יודעת שאומנות הלחימה הכי חזקה זה קונג פו, אח"כ קראטה, אח"כ ג'יאוג'יטסו, אח"כ נינג'יטסו, אח"כ טאיי קוואנדו, אח"כ בושידו, אח"כ אייקידו, אח"כ טאיי צ'י, אח"כ קרב מגע, אח"כ ג'ודו, אח"כ סומו..."
סבתא: "אתה יודע שזה הדבר האחרון שמעניין אותי?"
אני: "אוף, שכחתי מה רציתי לעשות"
שמוליק: "להתפלל?"
אני: "כן, גם, אבל לפני זה היה עוד משהו שרציתי לעשות..."
שמוליק: "לצחצח שיניים?"
אני: "לא"
שמוליק: "להחליף פרצוף?"
אני: "חה חה"
אבא: "תגיד שמוליק, אתה חושב שיופי זה הכל בחיים?"
שמוליק: "לא הכל, אבל הרוב."
ברצ'יני אומר/ת:
אני רק יודעת שיש לך בלוג
ברצ'יני אומר/ת:
שהייתי בו כמה פעמים
[email protected] אומר/ת:
אה אוקיי
[email protected] אומר/ת:
ובת כמה את ומאיפה?
ברצ'יני אומר/ת:
17 מנס ציונה
ברצ'יני אומר/ת:
אני מרגישה בראיון עבודה עכשיו
ברצ'יני אומר/ת:
><
[email protected] אומר/ת:
זו הפעם הראשונה שלך פה?
איך את מתפקדת במצבי לחץ?
יאללה, שבוע אחרון של הזמן חורף (וגם בסוף השבוע מזיזים את השעון, קדימה, יש לכם פחות שעה לישון, תתבאסו!)
שבוע טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
