לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

תגידו לי להתחדש וללכת בדרכים ישרות- רכשתי נעלי ספורט חדשות.

כל פעם שהנעליים שלי נעשות בלויות, אני הולך לחנות נעליים מסוימת בגבעתיים לקנות את הדגם החדש של נעלי הקט רגל השחורות של פומה. בכל פעם מחדש מחמיאים לי שהנעליים יפות, אבל תמיד מתפלאים למה אני קונה נעלי קט רגל אם אני לא משחק, ואני אומר שזה פשוט הכי נח לי.

ביום ראשון החלטתי שנעליי כבר בלויות והגיע הזמן להשתדרג. שמתי פעמיי לחנות הרגילה בגבעתיים וגיליתי שאין שם את הנעליים המתאימות, שאני לא מוכן להתפשר עליהן, אבל המוכרת ניסתה לשכנע אותי בכל דרך אפשרית:

"רגע, אבל מה רע באדידס?"

"לא, אני אוהב פומה, אני קונה רק פומה"

"ולמה דווקא קט רגל? מה רע ברגילות?"

"אני אוהב קט רגל, הכי נח לי, אני קונה רק קט רגל"

"ומה רע בכחולות?"

"לא אוהב את הצבע"

"זה בדיוק כמו שלך!"

"לא, שלי שחורות, אני אוהב שחורות, קונה רק שחורות"

"אבל המידה 42 היה מתאים לך, למה שלא תיקח אותן?"

"כי כבר מלפני שנתיים אני מידה 43, אני לא אקנה משהו קטן עליי"

"זה לא היה קטן עליך, זה היה בול! אתה סתם מתעקש על גדול יותר, כי אתה אוהב את הספייס, וזה לא נח ככה, ולא מתאים, וזה גם ממש לא בריא, אתה תלך עקום וזה יהרוס לך את הרגל, וכל דבר שלא טוב-אתה עושה!"

"אז אני אוהב ללכת עקום ולהרוס לי את הרגל, ככה אני תמיד עושה!"

הבנתי שהחנות הזאת מאחרת ואני אאלץ ללכת לחנות השנייה בגבעתיים, זאת שנמנעתי מלהתקרב אליה כי יש שם את המוכר הכי חרטטן בעולם. כל נעל הוא מנסה לשכנע אותך בטענה ש"זו הנעל הכי מרופדת ונוחה" או "זו הנעל של רונלדיניו".

נכנסתי בנחישות והודעתי שאני רוצה רק את נעלי הקט רגל, השחורות, בדגם החדש של פומה, במידה 43, שהורסות לי את הרגל. דווקא מצא חן בעיניו העניין, ובלי הרבה חירטוטים הוא מכר לי את הנעליים ואפילו עשה לי הנחה, ואני יצאתי מבסוט.

היה ברור שאני לא אשאר מבסוט על הקנייה למשך הרבה זמן, כי תמיד יש את המבאס התורן שגורם לך להצטער על הקנייה:

פרידליך: "אבל למה בעצם נעלי קט רגל?"

אני: "זה הכי נח לי, אני תמיד קונה את זה"

"באמת? לא רוצה לבאס או משהו, אבל לי זה ממש לא נח"

"לי זה כן נח, יש שם ריפוד מטורף...כשהכנסתי את הרגל לנעל הרגשתי כאילו אני מכניס את הרגל לתוך כרית"

"כן, אבל זה כזה... עם הפקקים והכל.. והשרוכים בצד, בלי לבאס, ניו באלאנס הרבה יותר טוב"

"אתה אומר בלי לבאס, אבל אתה בכוונה מנסה לבאס"

"אה ובלי לבאס, כמה שאתה קנית- אני יכולתי להשיג בזול יותר"

"כן? אז תדע שקניתי אותה בחנות קטנה בגבעתיים וגם עשו לי הנחה!"

"כן? אז תדע שסבא שלי הוא הממציא שלי נעלי פומה! סבא שלי הוא בעצם פומי!"

פומי. 

__________________________________________________________________________

העלו לפייסבוק קטעים נוספים מההכתרה של יוסי, ואני חושב שמתאים לפרגן פה עם הקטעים שיוסי כיכב בהם, וגם כמובן לקחת לעצמי קרדיט על דברים מסוימים.

http://www.facebook.com/video/video.php?v=1128248445782&ref=nf

הקטע הזה הוא אחד הקטעים החזקים של ההכתרה שלהם, בכיכובו של יוסי. בקטע הזה הוא ערך משאלים סטייל דודו ארז ברחובות בני ברק וברחבי הישיבה.

קרדיט- לעצמי, שהבאתי רעיונות לשאלות שם. אבל כמובן, יוסי הוא זה שבסופו של דבר שיחק אותה.

http://www.facebook.com/video/video.php?v=1134332637135&ref=nf

הקטע הזה נפסל לשידור בהכתרה בגלל האלימות שבו. בעיקרון במקור יוסי דיבר למצלמה ואמר כמה אחווה יש בין תלמידי הישיבה, אבל משום מה הרסו את כל הקטע של הסרטון ובמקום הסאונד המקורי סתם שמו מוזיקה ברקע, אבל נו, גם זה יצא די מגניב.

__________________________________________________________________________ 

וכיף השבוע מגיע ל.......טם טטדם טטדם...:

שמואל הגזען, על אמירותיו בשולחן הספרדים והתימנים של מרכז הרב (שאגב, זה השולחן שאני ייסדתי. לקח לי זמן להבין שקיבצתי סביבי חבורה של שחורים):

"הבנת? כי אם לא הבנת אז לא נורא, זה קורה להרבה ספרדים."

"תפסיק לאכול בנימוס! אתה תימני! זה שתאכל כמו בריטי זה לא ישנה את העובדה שאתה ברברי!"

__________________________________________________________________________ 

פינת הוידוי:

בכיתה ו' הייתי חבר מייסד בכנופיית רחוב תל אביבית.

כן כן, אני, יחזקאל שרגא ישורון, האשכנזי, ייסדתי  בכיתה ו' את "כנופיית דובנוב", שנקראה כך בגלל שהיא נוסדה ברחוב דובנוב בתל אביב.

חברי הכנופיה היו חבריי לכיתה שגם גרו איתי בשכונה, שאנחנו היינו הילדים הטובים, האשכנזים והחכמים של הכיתה. הכנופיה הזאת גרמה לנו להרגיש ילדים רעים, מופרעים ואנרכיסטים, שדווקא יכולנו להיות, אבל אף פעם לא נתנו לנו לבטא את זה בבית הספר, כי היו איתנו בכיתה בוכרים מדרום תל אביב, ואיתם אי אפשר להתחרות.

נגד הכנופיה שלנו קמו הילדים הבאמת רעים של הכיתה, והקימו את "כנופיית שאול המלך" (נחשו באיזה רחוב הם ייסדו את החבורה שלהם).

היינו מארגנים הרבה "קרבות רחוב" בין הכנופיות שלנו, בכל מיני מקומות נטרליים. בקרבות האלה היינו עומדים כל כנופייה בצד שלה ואז מסתערים זה על זה בכל הכח כמו לוחמי ספרטה אמיצים.

הם היו הרבה יותר חזקים ומופרעים מאיתנו, אבל אנחנו היינו הרבה יותר חכמים. כמובן שזה לא עזר לנו לנצח אותם, ואני זוכר הרבה חברי כנופיית דובנוב עם סדקים ונקעים, אבל העיקר שנהננו מכל העניין הזה של הכנופיות.

יום אחד הלכנו, חברי כנופיית דובנוב, לחוג ספורט שלנו, שהתקיים באולם בית הספר אחר הצהריים. ראינו שכמה מחברי כנופיית שאול המלך שיחקו בחוץ והבנו שהם כנראה נשארו לשחק שם כדורסל אחרי הלימודים. כעבור כמה דקות מתחילת החוג הם החליטו להיכנס לשם ולהפריע לנו, אז המאמן של החוג גרש אותם בכח ואנחנו צחקנו.

כשהסתיים השיעור יצאנו החוצה ומצאנו על האוטו החדש של המורה חריטה גדולה "כנופיית שאול המלך". מישהו שכח לספר להם שכל הקטע הזה של הכנופיות זה בצחוק.

הם שילמו על הנזק, חטפו על הראש וכל העניין הזה של הכנופיות התפרק.

שמעון דובנוב- תודו שהוא נשמע ונראה מסוכן.

___________________________________________________________________________________________________________________________ 

אגב הסיפור, שמתם לב ש-

שמתם לב שביסודי, בכל כיתה יש ילד נזק כזה, שב-6 שנותיו ביסודי הוא הספיק לשבור את כל האברים בגוף?

ויש את הילד המוזר הזה שפעם בחודש מדמם מהאף בלי סיבה.

ויש את הילד המשונה שיוצא באמצע השיעור כשהוא מכסה את האף, ואתה מבין שיש לו נזלת, אבל במקום ללכת להביא טישו הוא הולך לשטוף את זה בכיור.

ויש את הילד הזה שהוא הכי כישלון בלימודים, אבל כשיש חול בכיתה הוא הראשון שרץ להביא מטאטא ולנקות את הכל. הוא יודע שבעוד 20 שנה נגזר עליו להיות שרת.

ויש את הילד השמן הזה, שבימי ספורט, כשמשחקים "משיכת חבל",  מעמדים אותו בסוף וקושרים אותו לחבל. הוא כולו מבסוט מזה שהוא נבחר להיות הבחור החזק שמוביל את הכיתה לניצחון, אבל הוא לא מבין שבעצם הוא קיבל את התואר "השמן שאי אפשר להזיז".

ויש את הילד הזה שנרדם באמצע השיעור וכולם צוחקים עליו בגלל זה, אבל בעוד כמה שנים, כשתגיעו לתיכון, תשאלו את עצמכם איך לא עליתם על הטריק הגאוני הזה- שינה בשיעור.

__________________________________________________________________________ 

1. השבוע טיילתי במסדרון הישיבה ואז בא אליי ישלצניק ושאל אותי אם אני יודע איפה יש גמ"ח תספורת (חדר שאפשר להסתפר בו).

כאילו, הוא הלך בישיבה המרכזית העולמית וחשב לעצמו: "נו, איפה אפשר להסתפר פה?... את מי אני אשאל?", מסתכל לכל הכיוונים ורואה את הבחור היחיד עם השיער הארוך, "הווו, הג'ינג'י הזה נראה כמו אחד שמסתפר פה לעיתים קרובות!"