אחרי ערב נחמד בכיכר רבין (אין לי כח לפתיחה אמיתית לפוסט, אתם בכל מקרה תבינו מה הולך. אני לא צריך להסביר לכם כל דבר כמו ילדים בגנון), ארגנו תיקים ונסענו, נריה, אביה ואני אל אטיאס, לתכנן את הטיול, לקום מוקדם בבוקר ולנסוע לצפון.
נריה חש בסיירת מטכ"ל ובנה לנו לו"ז דמיוני שבו אנחנו קמים ב-6 ועשרים, מתפללים, גג ב-7 ורבע יושבים לאכול ארוחת בוקר וטסים במונית שירות לטבריה, כדי ששם נספיק לקנות מצרכים ולקחת טרמפים לזוויתן.
בתכלס, אף אחד לא הצליח לישון בלילה, אטיאס ואני בגלל שהמחשב שלו כל הזמן השמיע מוזיקה מעצמו (והבטן שלי השמיעה רעשים בגלל גפילטע פיש מקולקל), אביה בגלל האור של מסנן היתושים ונריה בגלל שהוא טיפש.
התארגנו לאט והגענו למונית שירות מאוחרת, שם פגשנו כמה בנות לא תימניות מראש העין. בעזרת הצטלבות של כמה מקרים ועובדות מעניינות, המח הבלשי שלי קלט שאני מכיר אחת מהן, גפן, מפורום רד הוט.
העברנו את הנסיעה בנעימים, הגענו לטבריה, נפרדנו מחבורת גפן, הלכנו לקנות מצרכים ומשם התחלנו באיחור את חווית הטרמפים.
על פי הלו"ז, היינו אמורים לקחת טרמפ כמה שיותר מהר לאזור הזוויתן, אבל בפועל, התחלקנו לזוגות והטרמפים שלנו היו עקומים לגמרי. כל טרמפ לקח כל זוג למקום מבודד ומרוחק. שעות על גבי שעות העברנו בחום את כל הכנרת, כשמסביב אנחנו פוגשים אנשים ומכירים את חופי הכנרת. הבנו שלא נספיק לעשות היום מסלול וכעבור כמה שעות הצלחנו להיפגש בנחל קטנטן ליד צומת יהודיה, שם אכלנו ארוחת צהריים. החלטנו שניסע ישר לאיזה חוף בכנרת להקים שם את האוהל. החוף הנבחר היה חוף לבנון, לשם לקחנו טרמפ והגענו לשעה הטובה יותר של מי הכנרת.
שחינו קצת, הכנו ארוחת ערב חגיגית של טונה מעושנת וספגטי ופתיתים ברוטב עגבניות.
לאחר הארוחה התחלנו להסתובב באזור, להכיר את הנופשים השונים ואת מי ראינו שם? כמובן, את חבורת גפן מהדרך לטבריה. המשכנו להתיידד איתן, במיוחד אביה, שלא הפסיק לפלרטט איתן שעות נוספות. עזרנו להן לתקן את האוהלים שלהן, אחרי שערסון שיכור קרע להן את האוהלים עם אולר והגנו עליהן מפני אחיו הגדול, שהיה שיכור וערס לא פחות, ואיים להוציא להן את הריאות ולשבור להן את הגולגולת (אל תראו אותי ככה, אני אחד השומרי ראש).
אח"כ החזרנו אותן בתשובה (נו, לפחות ניסינו), הלכנו לישון ובבוקר קמנו וארגנו מניין ערסים חגיגי.
אכלנו בוקר, נפרדנו מחבורת גפן, צחקנו על אטיאס שלא השיג את המספר שלהן ("מה? הן אמרו לי לחפש אותן בפייסבוק!") ושמנו פעמינו לכיוון העיר הגדולה.
מסקנות מהטיול-
-אני יותר טוב מבחורות זנותיות בתפיסת טרמפים.
-אני רזה מדי.
-אני יכול לא לעשות קקי במשך יום שלם.
ועכשיו, קצת ויז'ואל:
בבוקר אצל אטיאס-
אטיאס.
נריה.
אביה.
ואנוכי.
במונית שירות-
מתעללים בי.
תמונות קבוצתיות בעצירה-
טרמפים-
בנחל שליד צומת יהודיה-
אטיאס.
נריה.
אני, מר עולם-
חוף לבנון-
תמונות קבוצתיות לפני הכניסה למים-
ארוחת ערב.
בבוקר-
אביה קם, מתאושש ומתלבש.
אטיאס קם, מתאושש ומתלבש.
נריה קם.
אני קם, מתאושש ומתלבש.
תפילת שחרית-
ארוחת בוקר.
אטיאס מתחיל עם בחורות.
סתם כאלה-
עוזבים את המקום-
אטיאס.
נריה.
אביה.
ואני.
תמונה קבוצתית לסיום בתחנה המרכזית בטבריה.
__________________________________________________________________________
כולם נדפקו חוץ ממני:
נריה קפא כל הלילה, איבד את הכובע ואיבד את המצלמה.
השתנו לאטיאס על האוטו.
עשינו גם לאביה מעשה קונדס-
הצנזור זה מספר הפלאפון של אביה שכתבנו על אחת הטרמפיאדות. כנראה שהפייסבוק צדק כשהוא אמר שאני קונדסון בשאלון "איזה דרדס אתה?" (בניגוד לשאלון על "איזה משתתף אתה מהישרדות 2", שעניתי שאני חלש וחסר כושר והם אמרו שאני גיא, שהוא סוס יוצא סיירת מטכ"ל).
__________________________________________________________________________
כמעט סיימנו את הניקיונות לפסח.
הנה תמונת המחשה, בלי פרסומת סמויה לחומר הניקוי, ובלי פוטו שופ:
לפני.
אחרי.
__________________________________________________________________________
יוסי קרא קצת על הצוצלת (סוג של יונה, זאת שתמיד עומדת על החלון על הבוקר ומשגעת לך את השכל) בויקיפדיה, ונדהמנו לראות איך הם מתארים את הקול של הצוצלת:
"או-תוק-תוק-או-רו"
איך עושה כלב? ההוא ההוא!
איך עושה חתול? מיאו מיאו!
איך עושה פרה? מוווו!
איך עושה צוצלת? או-תוק-תוק-או-רו! לא פחות ולא יותר...
טוב, הפוסט הזה עמוס בתמונות, ואני עייף, ועוד מעט פסח, אז יאללה-
פסח כשר ושמח שיהיה לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
