בואנה, זה דווקא לא כזה נורא אוכל של פסח.
ברצינות, יש לי מה לאכול, ואפילו אוכל טוב וטעים.
אז כל אלה שאומרים לי "במבה" (אהםאביהאהם) רק כדי לעצבן אותי, תדעו לכם
שזה בכלל לא מגרה אותי ולא חסר לי. כאילו שאני בא הביתה רעב והדבר הראשון שאני מחפש זה שקית הבמבה העסיסית שלי.
חטיפים יש בשפע, ואפילו לא לכולם יש טעם שונה. ביסלי פיצה, למשל, הוא לא כמו ביסלי גריל וביסלי ברביקיו, והוא נשאר בטעם המקורי שלו, וזה טעים.
הבעיה היחידה בביסלי פיצה לא נמצאת בכך שהוא כשר לפסח, אלא נמצאת בבסיסו כביסלי פיצה, והיא עצם העובדה שאין לו טעם של פיצה, או של גבינת מוצרלה, או של רוטב עגבניות, או של כל דבר שאמור להזכיר איכשהו פיצה.
חוץ מזה, סבא לימד אותנו מתכון לסלט ביצים מטורף שמהווה תחליף נחמד מאוד לחומוס, ומנגבים בזה מצות.
אה ויש לנו גם עוגיות קוקוס! אבל אני לא אוכל אותם. מה אני בהישרדות?
לא לא, קוביות מנגו מטוגנות!
__________________________________________________________________________
אז מה עבר עליי מאז שבת?
ביליתי בעיקר עם המשפחה, ועם אטיאס, שהפך להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו, ואיכשהו נדחף איתנו לכל מקום.
במוצאי שבת הגיעו לבקר יעקב, איילה, ילדיהם היקרים ויונתן, אחיו של יעקב. לא אומר לכם הרבה, נכון? גם לאטיאס לא, אבל הוא השתלב טוב.
לקראת 1 וחצי בלילה כבר התחלנו לדבר איתם על משפטים מצחיקים שאומרים לאורחים כדי לרמוז להם ללכת הביתה (בלי שום ניסיון לרמוז להם משהו, כמובן).
זה באמת נחמד הדברים האלה, במקום ללבוש פיג'מה ולשאול את האורחים "מה תשתו לפני שתלכו?", אתה פשוט מדבר איתם על משפטים מצחיקים כאלה, והם משתפים פעולה, צוחקים איתך ואומרים "תגיד להם: אני לא הולך לישון בגלל שיש לי אורחים, אבל למה אתה לא הולך לישון?'".
אבל לא, באמת שלא ניסינו לגרש אותם, ונורא נהננו איתם ועם אטיאס, שבא לקחת את המפתחות לאוטו שלו שהוא נתן לנו לשמור עליהם (הפעם רק את המפתחות הוא הפקיד אצלנו, מחשש פן נשתין לו על האוטו שוב).
ביום ראשון עשינו את המפגש השנתי של פסח עם סבתא והדודים החסידי בעלזא.
הלכנו לעשות יום כיף בספורטק, הכולל משחק כדורגל, קיר טיפוס, בנג'י טרמפולינות ועוד.
הדודים קיבלו אותי בברכת "מה גידלת על הראש?", והילדים שלהם בברכת "בן עם קוקו! בן עם קוקו!", ותאמינו לי שכבר עדיפות הבדיחות של אנטיוכוס.
התקשרנו לאטיאס שיבוא להיות שוב נספח, והוא הצטרף בשמחה כשחקן חיזוק למשחק הכדורגל נגד משפחה של תימנים.
התימנים היו עייפים מאכילת קטניות ולכן נאלצו להיות לכלכנים, אבל בסופו של דבר ניצחנו אותם ואפילו הכנסתי את רוב הגולים במשחקים.
לאחר מכן ניגשנו אל קיר הטיפוס, שנחשב לקיר הטיפוס הכי גדול בארץ, ועשיתי אותו בפעם הראשונה, במסלול הקשה יותר, והגעתי עד הסוף תוך דקות אחדות.
גם יתר האחים שלי השתינו על כולם והגיעו עד הסוף.
אטיאס לא הצליח להגיע עד הסוף, אבל לא נורא, לפחות הוא זכה לקבל שיחות מבנות מבולבלות שעשיתי להן צינתוק מהפלאפון שלו, בזמן שהוא היה עסוק בקיר הטיפוס.
אחרי קיר הטיפוס הלכנו לבנג'י טרמפולינה,שהיה ממש מגניב וכואב, והגעתי למסקנה שאני חייב לעשות את זה מתישהו בעירום.
שלומי לוליין.
שלומי בפסגת קיר הטיפוס.
תולי בפסגת קיר הטיפוס.
יוסי בפסגת קיר הטיפוס.
אטיאס נכשל בקיר הטיפוס P:
בילוש מרחפת.
שלומי עושה פעלולים באוויר.
תולי גם עושה פעלולים באוויר.
יוסי מרחף ונהנה מכל רגע.
נכון אני נראה כאן כמו סופר סאיין, רק בלי הילה ובלי שרירים?
אני עומד לרצוח מישהו, כנראה.
אטיאס ואני.
שנית.
גלידה.
__________________________________________________________________________
הגעתי למסקנה שהמושג "עירום כביום היוולדו" זה מושג שגוי. למה אומרים "עירום כביום היוולדו" ולא "עירום כביום טבילתו במקווה", או "עירום כביום היצטלמו לסרטי מבוגרים בלבד"? מה, שם זה לא עירום מספיק? כאילו שביום היוולדי הייתי הכי עירום! כולם עירומים כל יום באמבטיה.
חוץ מזה, אם במקרה יולד תינוק עם אפודה, מה יגידו עליו אז? לא יוכלו להגיד עליו "עירום כביום היוולדו"!
בקיצור, אסור לקחת את הסיכון. צריך להמציא לזה מושג חדש.
__________________________________________________________________________
צמחים שצריך להשתין עליהם:
-שיחים כאלה שנמצאים מאחורי ספסלים, שמדגדגים בראש ובעורף של כל היושבים על הספסל.
-עצים גסים כאלה, שאתה משתין עליהם והם מחזירים אליך את השתן.
מצד שני, אין דרך לחמוק מהשתן שהם מחזירים אליך, אז עדיף לעשות עליהם קקי ולקוות שהאפקט של העץ עם הפיפי לא יחזור על עצמו.
__________________________________________________________________________
~אטיאס ואני רואים תחרות משיכת חבל שבה קבוצה אחת מפרקת את הקבוצה השנייה~
אטיאס: "איזה חבורה של נקבות!"
אני: "אטיאס, כולן שם בנות"
אטיאס: "זה רק מחזק את הטענה שלי."
אטיאס: "שמור על זה כמו על בבת עיניך"
יוסי: "אני מספר 10 במשקפיים..."
אטיאס: "יש שני דברים שאסור לעשות: לאכול מרור ולהפסיד לתימנים!"
אבא: "הם סיפרו שאייבי פתאום נעלם באמצע היום לכמה שעות סתם לטייל, והם מאוד דאגו שיקרה לו משהו"
אני: "מה כבר יכול לקרות לו בטיול בפתח תקווה? מקסימום ימות משעמום."
אה, כן, תקראו בבלוג הזה:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=628708
יש לי התכווצות שרירים בכל הגוף, כולל בכדוריות הדם הלבנות.
המשך שבוע נעים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
