חמישי בערב (הקודם), אחרי חצות, אטיאס ואני במושב האחורי ונריה נוהג מקדימה בכבישי הרצליה, אחרי צפייה בסרט אקס מן החדש (המעולה והנקי, עמית), די שקט, אווירה רצינית, דקה לפני דיברנו על השואה ולפתע אטיאס מתחיל לספר סיפור:
"הוסיף אותי לפייסבוק אחד בשם ליאון גיי"
בנס לא עשינו שם תאונה. נריה ואני התפוצצנו מצחוק, ונריה לא השתלט על ההגה ונסע בזיג זגים מטורפים.
עצרנו מהר בצד הכביש ונדחפנו החוצה אל המדרכה, נשכבים עליה ומתגלגלים מצחוק, כל אחד בתנוחה שלו. ניסינו לעצור את הצחוק, והחלטנו להשתין בצד הדרך, כי תמיד אומרים "השתנתי מצחוק", אז כנראה שהשתן זו נקודת השיא של הצחוק, ומכאן אפשר רק להירגע.
דקות ארוכות חלפו עד שהצלחנו להיכנס בחזרה אל האוטו ולהחליט שאף אחד לא מדבר עד שמגיעים למקום מבטחים.
עצרנו במרינה, קנינו צ'יפס בצי'פסומט, התיישבנו מול היאכטות ואטיאס המשיך את הסיפור:
"בקיצור, אני מקבל הודעת חברות מבחור שוויצרי בשם ליאון גיי....", אטיאס ממשיך בסיפורו,"לא חשדתי! גם היה לנו חבר אחד משותף"
אני: "מי החבר המשותף?"
אטיאס: "איזה ישראלי אחד שנחשב לאחד המאפרים הכי גדולים בעולם, הוא מאפר של שחקניות בהוליווד. לא משנה. אז צרפתי אותו, המשכנו לדבר ואז הוא שלח לי הודעה- תגיד, אתה גיי?.... פה חשדתי! בקיצור, אמרתי לו "לא לא", מחקתי אותו.... מסתבר שהוא באמת הומו"
"מה אתה אומר?" נריה הסתכל לאטיאס ישר בעיניים במבט(א) ציני מתון "הוא היה הומו?!"
"ואנחנו היינו בטוחים כל הזמן הזה שהוא סטרייט!!!!" צרחתי על אטיאס.
אטיאס: "דווקא היה מצחיק אם הייתי מסתלבט עליו. הייתי אומר לו שגם אני בקטע, קובע איתו להיפגש, הוא היה טס לישראל במיוחד כדי להיפגש איתי ואז הייתי דופק אותו!"
נריה ואני התרחקנו מטר וחצי מאטיאס.
"נו, אל תוציאו את דבריי מהקשרם!"
"תתחיל לשקול מילים" הצעתי לאטיאס בידידות...אבל לא בידידות קרובה מדי.
"רגע רגע", נריה התקרב בחזרה אל אטיאס, "עדיין נשארת שאלה אחת בלי פיתרון: למה אתה חבר בפייסבוק של מאפר ידוע מהוליווד?"
אטיאס: "נו, זה סתם...הוא בן 40"
"אההההה הוא בן 40!"
"למה לא אמרת קודם?? בן 40! הכל בסדר עכשיו!"
"אטיאס, עוד יציאה כזאת שלך הערב ואני לא מכניס אותך לאוטו שלי", נריה הזהיר, "אתה תשחה הביתה"
"תיקח טרמפ על איזו ספינה" הצעתי בידידות, אבל שוב, לא קרובה מדי.
אטיאס הוא הבנאדם הכי חסר מזל בעולם.
במוצ"ש קבענו לעשות משהו, אבל לא החלטנו מה. החלטנו רק שעד שנחליט מה עושים הוא יבוא אליי לראות את המשחק של ברצלונה.
בערך כשהוא יצא מהבית התחיל המשחק, ועד שהוא הגיע אליי התוצאה היתה כבר 3-1 לטובת ברצלונה. הוא הגיע אליי, ישב אצלי 20-25 דק' בלי אף גול במשחק ואז נסענו לבורגרס בר בקרית אונו, והמשחק המשיך להתפתח ונגמר בתוצאה 6-2 לטובת ברצלונה.
אחד הביש גדאים, אחי!
מוצ"ש, אחרי חצות, פארק שומם בקרית אונו, אני לוקח שלוק אחרון מבקבוק מיץ הענבים שהבאתי מהבית לבורגרס בר, על מנת לחסוך 8 שקלים.
"יאללה, אמת או חובה?" שאלתי.
נריה: "למה אתה תמיד עושה את זה?"
"זה בטעות, באמת, זה יוצא לי בטעות", אמרתי והפלתי את הבקבוק על צידו- "אופס!"
נריה בהה בנקודה באוויר ועם היד, בלי לשים לב סובב את הבקבוק וצעק "אופס!"
"אמת או חובה? אופס!" שאלתי.
"לא, זה אני שואל אותך", תיקן אותי אטיאס, "אמת או חובה?"
"חובה"
"חובה עליך להשתין על אחד השולחנות פה בפארק!" נריה התפרץ.
"אין בעיה", קמתי ממקומי והתכוננתי לגשת למלא את חובתי.
"חכה רגע!" נריה עצר אותי, "נחכה שיהיה לי פיפי ואני אצטרף אליך... אוף, למה גמרת את הבקבוק? למי יש מים?"
אחרי זמן מה נעלמתי אל אפילת הפארק ואחרי דקה קלה חזרתי שמח וטוב לב-
"יצא לי דרום אמריקה, אני ממש מוכשר בלצייר עם השתן שלי"
"הרסתי לך את דרום אמריקה!"נריה חזר גם הוא מאפילת הפארק.
"טוב נו, אני גם אצטרף אל מלחמת העולמות שלכם", אטיאס נכנע, "רק בוא נזוז, וקח איתך את הבקבוק, שלא נזהם סתם את הפארק."
__________________________________________________________________________
אגב דרום אמריקה-
שמתי לב שכל אלה שנוסעים לחפש את עצמם בדרום אמריקה, בסוף אף אחד לא מוצא אותם.
__________________________________________________________________________
ואגב חשדניסטים (מהסיפור של ליאון), שמתי לב שהבנאדם הכי חשדניסט בעולם זה ג'ינג'י (אתם יודעים, מהספר של גלילה רון-פדר-עמית-אולי עוד שם משפחה, לכו תדעו, הפעם האחרונה שקראתי את הספרים שלה זה היה בגיל 11, שאגב, זה גיל לא קיים, מי זוכר בכלל את גיל 11 שלו?)
הג'ינג'י הזה כולה זאטוט בן 8, פרנואיד שחש בלש. הוא רואה בנאדם שיוצא כל בוקר מהבית שלו עם חליפה ומזוודה, קונה עיתון וסיגריות במכולת ועולה על האוטובוס לכיוון מרכז העיר- חשוד מאוד. בהחלט חשוד מאוד. זה בטח מרגל של המחתרת הצ'צ'נית בישראל.
מיד הוא מכנס ישיבת צוות דחופה עם מושיק, שגית, יפעת והתאומים במקלט הסודי שלו (עאלק סודי, חצי ירושלים, כולל דנה פישמן, מכירים את המחבוא שלהם) ודנים בסוגיית המרגל הצ'צ'ני עד 7 בערב שאז ג'ינג'י צריך ללכת לישון.
בקיצור, בסופו של דבר הם פורצים לבית של המרגל המסכן ואיכשהו הם יוצאים גיבורים. כאילו, אשכרה אנשים מעודדים את ההזיות הפרנואידיות של הג'ינג'י הזה, שהוא חולה נפש בעצם. צריך לטפל בו, חברים. חולה הנפש שחש בלש האחרון שהכרתי היה חנן גולדבלט והיום הוא יושב בכלא על הטרדה מינית. אז חברים, נא לא לעודד חשדנות כזאת של ילדים. יש הבדל בין דמיון בריא ובין סכיזופרניה.
__________________________________________________________________________
אנשים שצריך להשתין עליהם:
אנשים שמאמינים בקטע הזה שאם הם קולטים את השעון הדיגיטלי כשהוא במצב מגניב (כמו 00:00, למשל) זה אומר שמישהו חושב עליהם.
למרות שבינינו, אף אחד לא מאמין בזה, אבל כל אחד מתלהב כשהוא רואה שעה כזאת, והוא מקווה בליבו שבאמת מישהו חושב עליו באותו רגע, וגם מנסה למצוא תיאוריות לגבי מי שחושב עליו ולמה זה הגיוני שהוא חושב עליו, ודווקא עכשיו. בקיצור, על דמיונות בריאים כבר דיברנו, לא?
__________________________________________________________________________
היה איזה קופון של איזו חנות אופטיקה באיזה עיתון יומי שאם מביאים לחנות מסוימת את הקופון עד זמן מסוים אפשר לזכות בזוג משקפי שמש ב-10 שקלים בלבד.
בערך כל בני הבית השתמשו בקופונים כדי לרכוש לעצמם משקפי שמש ואז נידנדו גם לי שאלך לרכוש לי, כי חבל לא לנצל את המבצע.
אני גם ככה לא יכול להשתמש במשקפי שמש שאין להם מספר, ובפעמים המעטות שאני זקוק למשקפי שמש אני יכול להשאיל מאחד האחים, ובכלל, אני לא אוהב משקפי שמש. זה מעצבן לראות הכל בצורה אפלולית כזאת, במיוחד לבנאדם אופטימי כמוני שרואה את העולם דרך משקפיים ורודות (רק מטאפורית, כן? אני לא ליאון!), אבל בכל זאת החלטתי לנצל את המבצע כמו שכל האחים שלי עשו.
הלכתי אל החנות, כל הדרך הסתנוורתי (פסיכולוגית) וכשהגעתי הבנתי שהחנות הבינה שעושים עליהם קופה, אז הם הציבו במבצע רק משקפי שמש ורודות ומצועצעות.
ויתרתי על הזוג שלי, לקחתי אחד בשביל אמא שלי והחלטתי שאם אני אזדקק אי פעם להרכיב משקפי שמש אני פשוט אקח מאחד האחים שלי.
אני עדיין מגניב, לא?
*************
ומשפט קטן לסיום:
בקיץ הזה, צ'אק נוריס מתקלח שתי דקות יותר!
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
