לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

שבוע קשה עבר על כוחותיי.

כשהייתי בבית עוד הצלחתי לשרוד בלי בשר, כי אכלתי כל יום ממגוון המאכלים האיטלקיים שאני כל כך אוהב, כגון פיצה ופסטות למיניהן. אבל מאז שחזרתי לישיבה, תפריט הצהריים שלי הפך ל-גפילטע פיש, שניצל דג, דג חריף על בסיס עצמות והמבורגר סויה.

גם המחסור במוזיקה משתלט עליי. להתנזר ממוזיקה זה בדיוק כמו להתנזר מאוכל- אני פסיכולוגית מתחיל לחשוב ולהיזכר בכל מיני שירים שאני מת לשמוע, וכבר הכנתי לי פלייליסט מטורף לאחרי תשעה באב. אני רק מקווה שגם בקטע הזה אין את אותו אפקט של הצום, שבמהלכו אתה כבר מכין לך את התפריט לצאת הצום שמתחיל במנות פתיחה קלות, מנה ראשונה של פסטה ברוטב שמנת ופטריות, כמה מתאבנים, המבורגר\סטייק 500 גר' עם צ'יפס ושתייה קרה ולקינוח-קרם ברולה. בסופו של דבר עם צאת הצום אתה רץ למקרר, מוציא את הדבר הראשון שאתה רואה (גרבר), חוטף כאב בטן בגלל הביסים הקרים והמהירים ולא יכול להמשיך לאכול.

אני חושב שהדבר היחיד שהכין אותי להתנזרות ממוזיקה זה העובדה שאין לי מכשיר נייד שאפשר לשמוע באמצעותו מוזיקה.

כשאני נוסע באוטובוס מתל אביב לירושלים (ולהפך) כולם מסביב עם אוזניות, שקועים במוזיקה שלהם ורק אני יושב, מקשיב לרעש המנוע של האוטובוס ולבאסים מהטראנסים של זה שחולק איתי ספסל.

אני כל פעם מנחם את עצמי עם העובדה שאני היחיד שלא מנותק מהעולם בשעת הנסיעה, כך שאם הנהג יודיע פתאום במיקרופון: "נוסעים יקרים, עבדתי עליכם- אני לא באמת נהג, אני טרוריסט שחוטף את האוטובוס ברגע זה. הראשון שזז-חוטף כדור בראש. המשך נסיעה נעימה!"- אני אהיה היחיד שאדע לא לזוז ואשרוד את הנסיעה, וכל השאר ימותו עם כדור בראש וטראנסים באוזניים.

אבל הדבר הקשה מכל שהיה לי השבוע זו כמובן הפרידה מהישיבה.

אני עדיין לא יודע אם אני חוזר לישיבה באלול, אבל מה שדי בטוח זה שבע"ה אני מתגייס בנובמבר, ולכן ליתר ביטחון נפרדתי מכולם בישיבה, באמת עם צער גדול על כך שלא אלמד איתם יותר בישיבה.

לפני שהגעתי למרכז הרב הפחד הגדול ביותר שלי היה מהחברה שם. אני זוכר שאלעד גרין כל הזמן ירד עליי ש"יעופו עליך פאות וזקנים מהתקרה", (אזהרה- המשך משפט גס) ונריה אמר לי שאני אראה במקלחות את הבולבול של עידו רוט, והוא אפילו התערב איתי על זה.

כשהגעתי לישיבה באמת לא הבנתי מה אני עושה שם וחשבתי כבר לברוח על היום הראשון, אבל ביום השלישי התחלתי קצת להתאקלם וללכת עם ההרגשה הטובה שהיתה לי לגבי המקום ההוא.

התיישבתי לבד על שולחן בתחילת חדר האוכל וראיתי איך לאט לאט מתחילים לשבת שם חבר'ה קבועים שהתחברתי איתם. עד מהרה השולחן הכיל הרכב קבוע, שבו אני יושב בכיסא הקבוע באמצע וכל השאר מחליפים מקומות, מי שמצליח לתפוס מקום. אם מישהו לא קבוע רוצה לשבת בשולחן הקולים שלנו הוא מבקש מאיתנו ביראת כבוד, כי הוא יודע שהוא צריך להיות קול מספיק בשביל לשבת שם.

גם במקלחות ייסדתי את פרוייקט זמר המקלחות ואנשים מכל קומה ג' היו מבקשים ממני להתקלח בשעות שלהם כדי להנעים את זמנם בזמירות.

התקדמתי הרבה בישיבה, רכשתי חכמה, יראת שמיים, אהבת תורה וחברים טובים.

השבוע מיניתי את טובי לממשיך דרכי כזמר המקלחות, ואת ברוך אלעד מיניתי למנהיג שולחן הקולים שישמר את דרכי.

(המשך לקטע הגס מאמצע הפסקה)- בסופו של דבר לא ראיתי את הבולבול של עידו רוט, והוא אפילו לא התקלח במקלחות של קומה ג', כך שנריה הפסיד בהתערבות והוא חייב לי מאני מזומני.

הבאתי מצלמה כדי לצלם תמונות מזכרת מהישיבה, אבל בסופו של דבר יצאו רק כמה תמונות וסרטון סיום אחד שבן ציון השתתף בו וברוך אלעד צילם:

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3315318

______________________________________________________________________________ 

ביום חמישי השתתפתי כהרגלי בפינת חידושי ההלכות של "המילה האחרונה", וכרגיל אברי גלעד וג'קי לוי הקריאו מהגיגיי.

לקראת סוף התוכנית, אברי גלעד אמר לי קבל עם ועדה: "חזקוש, אתה חייב דחוף למצוא עבודה! כל יום אתה מפציץ אותנו פה בהודעות. אתה חייב למצוא עבודה!"

אני נוטה להסכים איתו, במיוחד עכשיו כשהתחיל בין הזמנים ואני באמת יכול לעבוד.

אז... למישהו יש הצעות? (שכמובן לא נופלות על שעות שידור התוכנית בימי ראשון וחמישי ;-)

והשבוע ב"מילה האחרונה"- חידושי הלכות השולחן חרוך- הלכות "עידנא דריתחא" (שעת כעס):

הקטעים שלי שהקריאו:

-מי המציא את המשפט "כלב נובח לא נושך"? בחיים לא בא אליי כלב בחביבות ואז הביא לי ביס. הוא תמיד נבח עליי קודם בכעס!

-האדם שהמציא את הספירה עד 10 בשעת הכעס זה אותו אדם שהמציא את פיתרון ספירת הכבשים בזמן נדודיי השינה, ולפי דעתי הבנאדם הזה היה צמח.

יתר הקטעים שלי:

-אין שופטים אדם בשעת כעסו, ואין כועסים על אדם בשעת שפטו אותך על דברים שעשית בשעת כעסך.

-כיווץ האגרופים והרקיעה ברגל יצאו מהאופנה. מעתה השליכו בקבוק זכוכית על ראשו של המעצבן אתכם.

-ההפך מעידנא דריתחא זה עידן הקרח?

-כשישראלי עולה על הכביש הוא הופך אוטומטית לכעוס, כמו שהוא הופך אוטומטית לשמח כשהוא רואה שיפוד על האש.

-בן אדם ששומר כעסים בלב ולא מראה את זה כלפיי חוץ הוא מסוכן הרבה יותר מהבריון עם הוריד המנופח בצוואר.

-יש להרחיק זקנים מקטעים מעצבנים בטלוויזיה, כי הם לא מבינים שהאיש בטלוויזיה לא באמת מבין אותם כשהם צועקים עליו ומנדנדים את הטלוויזיה בכעס.

-למה תמיד נהגים על הכביש מסתכלים על רוכב האופניים בכעס, כאילו זה סוג של צעצוע שלא אמור להיות על הכביש שלהם?

-אם תשפוך כוס מים על הבנאדם הרותח זה לא יצנן את חמתו, זה רק יוציא ממנו את האדים.

-העידנא דריתחא של החרדים בירושלים נגמרת אחרי שאחרון הפחים הבוערים כבה.

-לא יאמר אדם "בואנה, אל תרגיז אותי! אני עצבני!"- קצת מאוחר מדי, לא?

-לא ישבור אדם את שיניו של החברותא שלו עם סטנדר ויגיד שזו "ריתחא דאורייתא"! זה גובל בפלילים!

-מה זאת אומרת "הייתי ממש עצבני באותו הרגע"? אתה הרי התכוננת להיות עצבני הערב. אף אחד לא יוצא לבילוי עם ארנק, פלאפון ומפתחות, ולוקח גם סכין, אגרופן ושוקר על כל מקרה שלא יבוא.

-העידנא דריתחא של דודו טופז נמשכה זמן רב יותר מעידן הקרח.

-אם הבן המתגבר עצבני עליך אין צורך לדאוג, הוא לא באמת יעזוב את הבית. הוא הרי זקוק למחשב, לטלוויזיה, לרכב ולכרטיס האשראי שלך.

-בעידנא דריתחא לכו לנתן זהבי לקבל קורס הדרכה.

-אחד מהפורום בשם שייקה כתב: "המקום הכי גרוע לנהל ויכוח- אוהל. איך אתה אמור להביע את זעמך ביציאה? לטרוק את הניילון? לסגור את הריץ' רץ' ממש מהר?

הגבתי לו בחזרה: שייקה, בקשר לאוהל- אתה תוקע לו את היתד ברקה.

פינת חידושי המילים- מחפשים מילים ל"חסידויות הצמתים":

החידוש שלי שהקריאו:

-חסידות קוצק בישבן

היתר:

-צומת T-קון

-רמזור שחור

-נוסעי המגבעת

-חסידות אורות הגודש של הרב פקוק

______________________________________________________________________________ 

"אתם האנשים הכי מסכנים בארץ!"

זו היתה תגובתו של שוחט כשהוא נכנס לביתו של נריה, ומצא אותי ואת נריה יושבים מסביב לשולחן קטן ומאולתר, עם בקבוקיי שתייה ומשחק "טליסמן".

"אתה מסכן!" הוא אמר לנריה. כנראה הבין שנריה אחראי לשערוריית ה"ערב טליסמן ופיצה" שאליה הוא הוזמן בלי ידיעתו.

"ואתה הכי מסכן!" הוא אמר לי, אחרי שראה שאני חובש כובע קאובוי של צ'אק נוריס.

"אתה הכי מסכן!" החזרתי לו, "תראה לאן הגעת. לערב פיצה וטליסמן."

"מה הבעיה? זה משחק ממש כיפי", נריה ניסע לשכנע, "תראה איזה כיף זה- הבאתי אפילו קשים לכוסות"

"בשביל מה הבאת קשים?" שוחט שאל.

"בשביל שתוכל לשתות תוך כדי שאתה משחק"

"אבל אני יכול לשתות תוך כדי שאני משחק גם בלי קש", שוחט ענה לו, "חוץ מזה שאני לא משחק. זה משחק שלוקח 8 שעות ועכשיו כבר מאוחר, וזה גם משחק שלא מעניין לי את התחת."

"אל תדאג", נריה הרגיע את שוחט והתחיל לארגן את לוח המשחק, "הפיצה תגיע, נתחיל לשחק וגם אתה תשחק."

"הטריקים הפסיכולוגים שלך לא יעבדו עליי!", שוחט התיישב.

~כעבור 3 שעות, אחרי שאטיאס הצטרף, השעה 1 וחצי בלילה~

"כמה שיותר נמוך, בבקשה, אני חייב מספר כמה שיותר נמוך", שוחט התפלל לאלוקיי הקוביות, זרק והוציא 6-6. כולנו נקרענו מצחוק.

"מה אתה צוחק?" שאלתי את אטיאס, "כבר 7 תורות שיוצא לך 1 בקובייה."

אטיאס זורק את הקובייה ומוציא שוב 1.

"אני לא מאמין! הקובייה הזאת מקולקלת!", אטיאס השתגע ואנחנו התגלגלנו מצחוק.

"עכשיו אני נלחם נגד יצור שאני בטוח מנצח", אטיאס הרים את קלף ההרפתקה שלו והיה מוכן לניצחון.

"יש מצב שהוא ינצח אותך", נריה אמר לאטיאס, "אם לך יוצא 1 וליצור יוצא 6."

אטיאס בא לשלול את דבריו ואז נזכר שהוא מקולל בקללת ה-1 בקובייה. כולנו צחקנו ואני הוספתי שכדאי ששוחט יטיל את הקובייה בשביל היצור, אם אנחנו רוצים שהוא יוציא 6 וינצח את אטיאס.

"כמה שיותר נמוך!", שוחט התפלל שוב לאלוקי הקוביות, הטיל והוציא 6-6. לא הצלחנו לנשום מרוב צחוק.

"זה הדבר הכי מצחיק שיכל לקרות עכשיו!" נריה התקשה לנשום.

פתאום הכיסא של שוחט נשבר ושוחט התרסק על הרצפה.

פה כבר היינו על הרצפה כולנו, לא הצלחנו לעצור את הצחוק שלנו.

"תיקון טעות", הוספתי, "זה הדבר הכי מצחיק שיכל לקרות פה עכשיו!"

באותו הרגע ההורים של נריה הגיעו ומצאו את כולנו מסטולים על הרצפה.

בסופו של דבר אני ניצחתי, כמובן, ב-2 וחצי בלילה.

אני לא מאמין שעשינו ערב טליסמן, פיצה ומשקאות (לא משכרים) עם קש כשלנריה היה ערב עם בית ריק!

______________________________________________________________________________ 

אם כבר דיברנו על אטיאס,

נכון יש את הביטוי "איך אומרים?", למשל- "מה שלומך?"- "איך אומרים? השבח לאל ותודה לשואל" וכד'. אז בזמן האחרון אטיאס התחיל להשתמש הרבה מאוד בביטוי הזה, אבל הבעיה היא שהוא משתמש בזה בצורה מוזרה שאף אחד חוץ ממנו לא מצליח להבין.

דוגמא: רעות: "חזקוש, תביא לי שתייה"- אני: "חצופה!"- אטיאס: "רעות, איך אומרים? מדונה מגיעה רק בספטמבר, ועד אז..."

מישהו הצליח להבין מה זה אומר? כי אנחנו ממש לא הצלחנו, וזה באמת מסקרן אותנו מה זה אמור להביע. אין לי קצה חוט.

דוגמא נוספת: אטיאס: "לעשות קקי בטבע זו באמת הרגשה מדהימה. איך אומרים? פלופי פלופי, הופ הופ, ניגוב וגמרנו."

מישהו השתמש אי פעם בפלופי הזה? ככה אומרים? מי אומר ככה על שחרורים בטבע?

בקיצור, אטיאס, איך אומרים? יצאת נקניקייה, פלופי פלופי וליידי גאגא מגיעה רק באוגוסט.

______________________________________________________________________________ 

המשפט הכי עילג שיצא מהפה שלי אי פעם:

"הדבר היחיד שטוב בפתח תקווה זה שלושה דברים: בורגרס בר וגלעד רוזנר."

************

ועכשיו ברצינות- עוד לא עודכן.

שיהיה לכולם צום מועיל, המשך שבוע נעים ואחלה בין הזמנים!