לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

שבוע טוב, גבינות מוצרלה. מה שלומכם?

איך עבר הצום?

איך היה לחזור לשמוע מוזיקה ולאכול בשר?

תאמינו לי, אלה החיים הטובים. עכשיו אני רק זקוק לעבודה, או סתם לאיזה שתיל של עץ שצומח עליו כסף ואני מסודר לגמרי.

ביום שישי עשיתי בירור יתרה בבנק וגיליתי שחשבון הבנק שלי עומד על 2 שקלים ו-30 אגורות. אבל בתכלס, מה אני צריך בחיים חוץ מקרטיב קרח טוב? (שיט, גם בשביל זה אני אצטרך הלוואה של 20 אגורות מהבנק!)

במסגרת המסע שלי לחיפוש עבודה החלטתי שאני צריך לקום ולהתחיל להשקיע בחיפושים.

מיד אח"כ הבנתי שאין לי כח, ומה שאני באמת צריך לעשות זה לערוך רשימה של 5 העבודות הגרועות ביותר בארץ, שאני צריך להגיע למצב קשה ביותר כדי לעבוד בהן. והעבודות הן כדלהלן:

מתחזק שירותים ציבוריים בתחנות מרכזיות:

קודם כל, אני צריך להיות רוסי בשביל לעבוד בזה, שזו כבר בעיה, כי אני רק רבע.

דבר שני, זו עבודה שבמסגרתה המתחזק יושב במשך יום שלם בתוך בית שימוש עם כמה תאים ומשתנות, שאליהם מגיעים מכל קצוות הארץ אנשים שלא יכולים להתאפק לפני הנסיעה או אנשים שהתאפקו במשך נסיעה שלימה.

הם משלמים לך שקל בשביל פיפי ולפעמים קצת יותר משקל בשביל קקי, כי צריך לדאוג להם לגליל נייר טואלט.

אני זוכר שבתחנה המרכזית של טבריה הייתי צריך לעשות איזו קומבינה בשביל שיביאו לי יותר מ-3 ניירות עבור השקל ששילמתי.

בחלק מהתחנות (ירושלים למשל) יש את הדלת שנפתחת רק אם מכניסים אליה את המטבע, ופעם בכמה דקות המטבע נתקע והמתחזק צריך לקום ולטפל בבעיה.

אם משעמם, מעבירים ספונג'ה בשירותים ומנקים את האסלות. למתחזקות הרוסיות ממש לא אכפת להיכנס לגבר בזמן שהוא עושה קקי בתא שלו ולנקות לו מסביב.

נהג הקטר ברכבת של הלונה פארק:

נשבע לכם, הוא נראה כאילו הרכבת הבאה שהוא יפגוש תהיה רכבת ישראל, אחרי שהוא יקשור את עצמו לפסים מרוב דיכאון.

הבנאדם יושב כל היום ברכבת המעפנה הזאת, מאחוריו כמה זקנים שאין להם כח לטייל ברחבי הפארק, וכל מה שהוא עושה זה לצפור לזאטוטים שעולים על הפסים ולצעוק על ילדים בני 9 שחשים צ'אק נוריס וקופצים מהרכבת.

בודק הקבלות ביציאה מהסופר:

אין לו באמת דרך לבדוק את המוצרים שלך. זה הכל בשביל הפרוטוקול.

אתה יכול להעמיס עגלה מלאה בטיטולים, בקבוקיי יין ומיקרוגל, לשים על זה ערימות של במבה, והוא יראה רק את הבמבה ויאשר את זה בקבלה.

הוא יושב וחותם על קבלות, והוא לא קולט שבעצם אין לו לאן להתקדם משם. איזה קידום הוא יכול לקבל? להיות ראש מחלקת קפואים בסניף של קריית עקרון? אולי הוא ישלח קורות חיים ויתקבל לתפקיד כרטיסן בהיכל התרבות?

אחת הבעיות הגדולות של הבירוקרטיה הזאת זה שאחרי שהוא חותם על הקבלה אין לך בעצם מה לעשות איתה, אז אתה זורק אותה ברחוב.

למה הם לא מציבים פח מחזור ליד היציאה, שאליו יזרקו את כל הקבלות הבדוקות? מה הם רוצים שאני אעשה עם הקבלה? שאשמור אותה בארנק ליד כל המסמכים הנוסטלגיים?

אני מדמיין כבר מה יקרה אם מישהו יחטט לי בארנק אחרי שאעשה זאת:

"הופה, כרטיס מהופעה של מגהדת', אה?"

"כן, אחי, זו היתה אחת ההופעות התותחיות! הם ביצעו את כל הלהיטים שלהם, היו סולואים, פוגואים, בלאגנים...חבל לך על הזמן!"

"אללה, אני רואה פה גם כרטיס נסיעה לאילת"

"כן! זה מהטיול שעשינו לאילת לפניי שנתיים! היו אבובים, בננות, שמש, ים, קיץ... זה היה אחד הטיולים הקטלניים!"

"היי, ומה זו הקבלה הזאת מהשופרסל?"

"וואי אחי! איזו קנייה זאת היתה! אני יוצא ככה בספונטניות עם כפכפים לסופר, קונה שניים לחם פרוס, אחד גבינה לבנה 3 אחוז ובקבוק קריסטל ענבים... בואנה, זאת היתה אחת הקניות!"

המדובב של פוקדע מפוקימון:

הבנאדם המסכן הזה מדובב חפץ עם קול של רובוט- מכשיר נייד שהוא אינציקלופדיה של פוקימונים.

מעשן רהיטים:

כן, יש מקצוע כזה. מסתבר שיש רהיטים הזקוקים לעישון.

גם אני יכול להמציא מקצוע כזה:

"גברת, מה קרה לעציצים שלך? הם נראים כאילו לא פסטרת אותם לפחות חצי שנה... את זקוקה דחוף לשירותיי פסטור העציצים שלי."

______________________________________________________________________________ 

פינת הוידוי:

כשהייתי קטן אהבתי לצפות בסדרה המצוירת "האופנוברים ממאדים", שבה ככבו שלושה עכברים גיבורים שרוכבים על אופנועים ונלחמים נגד לימבורגר הרשע.

ערב אחד קיבלתי שיחת טלפון מאדיר שהלכה ככה:

אדיר: "חזקוש, נחש מה אני אוכל עכשיו"

אני: "מה אתה אוכל?"

אדיר: "המבורגר! המבורגר לימבורגר! חחחחח!"

ואיך אני הגבתי? צחקתי! אתם מבינים? צחקתי במקום לענות לו: "בואנה, זה לא מצחיק, יא מכוער, וזה אפילו קצת עצוב. בשביל זה אתה מתקשר אליי? אתה יכול לדחוף את ההמבורגר לימבורגר שלך לאוזן, לעשות פיפי וללכת לישון, מטורף. בחיים אל תתקשר אליי!"

אבל לא... אני צחקתי...

______________________________________________________________________________ 

רגעי הארה:

הרגע בו הבנתי שאחותי לא מבינה בדיחות:

אני: "בילוש, את יודעת מה אתיופיות עושות ביום כיפור? צמות!"

בילוש: "תפסיק לצחוק עליי! אתה רומז שאני אתיופית?! אתה כזה אח מניאק..." *יוצאת מהחדר בכעס*

______________________________________________________________________________

אתם בטח שואלים את עצמכם מה פשר הכותרת "אבשלום קולד", כמו שאתם שואלים את עצמכם בכל פעם מה אומרת הכותרת שלי. הפעם החלטתי גם להסביר.

השבוע היתה לי תקלה מוזרה באינטנט שהפכה את כל דפי האינטרנט שלי לאנגלית. נכנסתי לבלוג שלי ופשוט נקרעתי מצחוק מהתרגום העילג שעשתה התקלה הזאת לפוסטים שלי, אבל הקטע שהכי משך את תשומת ליבי היה התרגום ל"אבשלום קור" באחד הפוסטים- שהיה כמובן AVSHALOM COLD.

עוד משהו מצחיק שהיה לי השבוע עם האינטרנט היה ביום שישי, כשגיליתי שאפשר לערוך ולהוסיף קטעים בערכים של ויקיפדיה. התחלתי להשתמש בזה כדי לצחוק על חברים שלי, למשל:

נכנסתי לערך "תימן", לקטגורית "יהדות", וכתבתי: "כיום, היהודי התימני הכי מכוער וטיפש בעולם הוא נריה נסים".

נכנסתי גם לערך "בבון", לקטגורית "הזדווגות וצאצאים", וכתבתי: "בלילות של ירח מלא, מיכאל אטיאס נוהג להזדווג עם בבונים ביער בן שמן".

ככה אחיי ואני השתעשענו עם העריכות עד שויקיפדיה שלחו לנו הודעה שהם חוסמים לנו את ויקיפדיה לשלושה ימים.

______________________________________________________________________________ 

בישי הגדא של השבוע:

-אני, שבצאת הצום (חמישי בערב) אכלתי פיצה ונתקע לי איזו חתיכה בין השיניים. צחצחתי מליון פעם, הורדתי לעצמי דם, השתמשתי בקיסם שיניים מיוחד לאבן שן- ועדיין לא הצלחתי להוציא את החתיכה הסוררת הזאת.

-מיכל טביב, ש-8 זאטוטים קטנים הפילו אותה לירקון.

-חברה של עדי גלר, שהלכה ברחובות העיר מעלות ונפלה לתוך ביוב.

-ויוסי, שהשתולל עם שלומי וחטף פצע שנראה כאילו ערפד צמא דם תקף אותו:

______________________________________________________________________________ 

נריה: "חזקוש, בוא אני אתן לך טיפ למתי שאתה וחברה שלך תעברו את השבעה חודשים: בחיים אל תיסע באוטו שחור. כי אוטו שחור אי אפשר לראות בחושך, וכשלובשים בגדים לבנים מדי זה כמו זרקור, ואז אתה מוצא את עצמך תקוע עם שירים מזרחיים שאתה לא מבין מה הקשר בין כל מילה"

אני: "נריה, אני יודע שאתה וענה אל חגגתם לא מזמן 7 חודשים, אבל זה לא אומר שאתה צריך להתלהב בגלל זה ולהזכיר את זה בדרכים מטומטמות"

נריה: "אתה יודע מה? כשתהיה לך חברה 7 חודשים, ואז תתקע בחושך עם אוטו שחור ושירים מזרחיים לא ברורים- אל תבוא אליי בטענות!"

תודה לקרני על שקנה לי סופסוף את המתנה שהוא חייב לי עוד מיום הולדתי ה-17 (האלבום "זמן סוכר" של איפה הילד).

מזל טוב לבת שבע לרגל יום הודלתה.

שבוע טוב!