לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

אני שונא ספרים (בעלי המקצוע)!

וזה מצחיק, כי בכל החיים שלי הכרתי אולי שלושה ספרים:

בוסי, הספר השמן מכצנלסון שהיה מספר אותי כשהייתי קטן, ובמשך כל העבודה הוא היה לועס מסטיק. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.

נינט, שסיפרה אותי לפני הבר מצווה שלי, שזה היה עוד לפני שהיה את כוכב נולד הראשון עם נינט, אז אפילו לא יכולתי להגיד "איזה מגניב, קוראים לה נינט, כמו נינט טייב. איזה גניבה (במלעיל), אחושלוקי!"

ו....מה-שמו, שאני לא באמת רוצה לדעת מה שמו, אבל אני רוצה לדעת איפה הוא גר, כדי להטמין לו בתיבת הדואר איזה כמה דינמיטים, אחרי מה שהוא עשה לי אתמול.

כן, אתמול דנה קבעה לי תור לספר, שיעשה לי גוז וגז לפני החתונה של שמוליק, ואני הגעתי אליו מצויד בכמה תמונות ישנות עם התספורות הרגילות שהיו לי מכיתה ג' עד סוף שנה שעברה.

הוא עשה את זה תוך איזה 4 דקות. 4 דקות שנמשכו כמו נצח, על כל גזירה שהוא עשה הוא הוריד לי איזה 10 ס"מ, ותוך כדי שאל "לישר לך פה?", "לעשות לך כאן דירוג?", ואני רציתי לישר ולדרג לו את הפרצוף בעזרת המספריים שלו.

התוצאה היתה מסריחה באופן מיוחד. זה לא היה רק השוק של לעבור פתאום משיער ארוך לשער קצר, כי הרי הייתי עם שיער קצר כל החיים שלי, ובימי הרצוג ראש הישיבה היה שולח אותי להסתפר כל חודשיים. אני פשוט הרחתי עוד משהו מוזר בתספורת הזאת, והבנתי מה הדבר הזה רק אחרי שהשיער התייבש- זה פשוט היה לא סימטרי, נראיתי כמו פטרייה רעילה, נראיתי כמו ליצן החצר של מרמוז מלך הקופים, נראיתי כמו ישבן של נאצי בן 4.

הספר הבין שאני ממש ממש לא אוהב את התספורת ושזה ממש ממש לא כמו שביקשתי, והוא אפילו לא טרח להחמיא. הוא שתק ופנה מיד לזקנה שישבה בצד ואמרה לי שככה זה הרבה יותר יפה לי.

דנה, לעומת זאת, לא הפסיקה להגיד כמה שזה הרבה יותר יפה לי, אבל זה היה כל כך לא אמין.

"שמוליק, תגיד לו משהו", דנה לחשה לשמוליק.

"חזקוש, זה... זה טוב שהסתפרת, זה מחזק את השורשים."

הם הבינו שהמחמאות המזויפות לא עובדות, אז דנה עברה לשתיקה ושמוליק עבר לעקיצות מזדמנות כל הדרך הביתה.

אני: "למה האוטובוס נוסע במסלול הזה?"

שמוליק: "זה מסלול לאנשים עם שיער קצר."

לקראת הערב אבא חזר מהעבודה ושיפץ את התספורת, ותאמינו או לא- עכשיו אני דווקא אוהב את זה.

מסקנות:

-לתת רק לאבא לספר אותי.

-לא לכתוב כותרת "מסקנות" לפני שחשבת מראש על יותר ממסקנה אחת, כי אז תצא דפוק.

-אני יודע להיחלץ באלגנטיות ממצבים בהם אני יוצא דפוק (היי, זה אפילו קשור לסיפור על התספורת. [חה! סיפור על תספורת!])

_________________________________________________________________________________

המילה האחרונה- חידושי מילים- מחפשים שם למכשיר שסוגר את הדלת מבלי שזו תיטרק:

השם שלי שהקריאו בתוכנית:

-מה נסגר? (או יותר נכון- מתי נסגר?)

היתר:

-פתח תקווה- זה נשמע כמו משהו טוב, אבל זה ממש ממש לא טוב

-משקוט

-הס לשלום- המפתחות בפנים

-משת-דלת (משתדלת להסגר אבל לא באמת מצליחה)

-טרוקי שש (ה-שש מסמל את ההשקטה)

-זוהי דלת שפותחת את הכל

-רמת אביב דלת (אסור לטרוק שם דלתות בכל שעות היממה)

-מבוא-הס

-נטולי טרקתא

_________________________________________________________________________________ 

ביום ראשון אמא ביקשה ממני לבוא לעזור לה לסחוב את כל הקניות שלה לקידוש ולארוחות שבת העלייה לתורה של שמוליק, שיתקיימו בע"ה בשבת הקרובה בבית הכנסת שלנו. מה שאימי שכחה להגיד לי זה שהקניות יארכו כשעה וחצי, בהם אאלץ להעביר את הזמן בחנות "פעמית סנטר" של כלי בית חד פעמיים.

בהתחלה זה עוד היה בסדר, כי אמא סתם התרוצצה וחיפשה את כל הכלים והמוצרים שהיא צריכה, אבל אח"כ היא גם התחילה להתייעץ איתי בענייני עיצוב.

"תגיד, הנצנצים האלה נראים לך טובים בשביל לזרוק בחופה?" אמא שאלה אותי והראתה לי חבילה של נצנצים פשוטים.

"לא", עניתי לה בציניות הרבה ביותר שהצלחתי לגייס, "אנחנו צריכים משהו קצת יותר צבעוני וקורץ."

"נו חזקוש! אני שואל ברצינות!"

"מה את שואלת אותי על נצנצים?????????"

אח"כ גם תולי ויוסי הגיעו כדי לעזור בסחיבה, ועד שאמא סיימה את הקניות יוסי ואני התחלנו להסתלבט על העובדים שם בבדיחות קרש למיניהן.

"את עובדת פה?"- "כן"- "תמיד או באופן חד פעמי?"

ניסיתי גם לבדוק שם אם הם זקוקים לעובדים, אבל הם לא היו זקוקים לעובדים, וכך גם בתחנת הדלק שעברנו בה בדרך חזור, וגם בפלאפל שליד הבית שלי ("אנחנו צריכים עבודה, לא עובדים"), אז בינתיים אני נשאר מובטל ובטלן עם שנקל שלושים בבנק.

_________________________________________________________________________________ 

אנשים שצריך לקנות להם טאקט ליום ההולדת:

הזקנים שמדברים עם אנשים באוטובוס.

פעם אחת ישבתי לי באוטובוס בניחותא, כשלפתע איזה זקן אחד התחיל לדבר איתי ושיגע לי את המח כל הנסיעה. הוא שאל אותי חידות וסיפר לי בדיחות לא מצחיקות, ואני הייתי צריך לעשות כאילו זה מעניין ומצחיק אותי.

בסוף הנסיעה הוא פתאום הביא לי כרטיס ביקור שלו ואמר שהוא עושה אירועים, בר מצוות, ימי הולדת וכו'.

אולי לא לכולם זה קורה ברמה הזאת, אבל כל אחת נתקל בתופעת הזקן המפטפט באוטובוס, ואני שואל את עצמי איך זה קורה בעצם?! מה גורם לזקן לקום בבוקר ולהגיד: "וואלה, אני כבר בן 80, עוד שנייה אני מת, אז לפחות נדבר עם אנשים שאני לא מכיר באוטובוס"? מאיפה הפריבילגיה הזאת?

שלא תבינו אותי לא נכון- אני דווקא די מעודד את העניין הזה, ואני חושב שצריך להמציא עוד חוקים אוניברסאליים הקשורים להיתרים בגילאים מסוימים. למשל, אם אני מגיע לגיל 20 אני רשאי למרוח מנדרינות על אתיופים ברכבת. באמת, זה לא מוזר יותר מחוק הזקנים הקשקשנים באוטובוס.

אני די בטוח שאני אהיה זקן שמקשקש עם אנשים באוטובוס, כמעט כמו שאני בטוח שכשקרני יזדקן הוא יהיה זקן ממורמר שיושב כל היום במרפסת ביתו הפרטי על כיסא נדנדה עם רגליים בגיגית מים, מעשן מקטרת, חובש כובע בוקרים לראשו ובידו רובה ציידים המכוון לעברם של הילדים החמודים שמפרים את שלוותו בשעה שהם משחקים בשמחה בסמוך לחצרו הפרטית.

________________________________________________________________________________

הילדה הכי טיפשה בעולם אומר/ת:

למה אחותך חושבת שלהיות אתיופית זו קללה?

הילדה הכי טיפשה בעולם אומר/ת:

איזה חינוך היא קיבלה??

[email protected] אומר/ת:

  חינוך גזעני מבית אשכנזי טוב

******************

מזל טוב! הדגים שלנו השריצו הרבה דגיגונים קטנים.

זה ממש הפתיע אותי, בכלל לא שמתי לב שהדגה שלנו בהריון. בעצם, בכלל לא שמתי לב שזה דגה ולא דג. בעצם, בכלל לא שמתי לב שיש לנו דגים.

חשבתי שכבר אין לנו חיות מחמד מאז ששני האפרוחים רצחו אחד את השני, ומאז שהשרקן שנקבר בקקי של עצמו ומת.

טוב נו, העיקר שהם לא עושים בלאגן.

ועכשיו ברצינות- פוסט חשוב על תופעת ההזדהות עם הציבור ההומו-לסבי שבאה בעקבות הרצח הנוראי שאירע במוצ"ש.

יום אהבה שמח!