לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

שלום לכם, כלים מלאי בושה וכלימה. מה שלומכם?

איך עבר עליכם הצום?

או לחילופין- איך היה להתגלגל על גלגיליות ואז לספר להורים שאתה לא נמשך לבנות?

לי היה יום כיפור דווקא אחד הטובים. התפילות היו באווירה מצוינת, המזגן בבית הכנסת לא הקפיא, אחרי התפילה העברנו צחוקים עד מאוחר, בבוקר (ב-12 וחצי בבוקר) הגעתי לבית הכנסת ועד נעילה הרגשתי פשוט יופי טופי. אפילו לא היתה לי את תסמונת העלה הנידף בדרך לתפילת נעילה. אבל אז פתאום באמצע תפילת נעילה חטפתי חולשה מטורפת וזה הרס לי הכל.

חזרתי הביתה, חיכיתי שיגמר הצום כבר ו"מזון העצמות היבשות" שלי היה פשוט כוס מיץ ענבים וחבילת במבה. לא הייתי מסוגל לאכול יותר מזה.

גם שמוליק ודנה היו אצלנו בחג, ואחרי התפילה בערב באו אלינו מיכל ודפנה וארבעתם ישבו לחשוב על שם חדש וייצוגי לצוות הווי בני עקיבא, שהם חברים בו.

כל הבית התגייס למשימה, והעלו הצעות שונות ומשונות כגון: "יואב בן צרויה והכידונים", "הפרוק ית נעכים", "הקונדליסטים", "הדיביונים", "להקת קוגל", "הדוייסל'ך", "וונדס קלמונדס", "להקת המלאכיות של נני" ועוד רבים וטובים.

שמוליק כל הזמן העלה רעיונות שנגמרו ב"יה" או "קה", כמו "מיוזי-קה" ו"ההלו-יה", ואנחנו הסתלבטנו עליו והצענו שמות כמו "אנטיביוטי-קה", "ק-קה", "כלי אינפור-יה", "מלנכול-יה" ועוד.

בקיצור, הבטחתי למיכל שאתן לקהל המוכשר של קוראי הבלוג להציע רעיונות. אז קדימה! מי שימצא את השם הכי טוב לצוות שלהם יקבל סט לא מהודר של 4 המינים: אחד סטרייט, אחד לא, אחד מבולבל ואחת דנה אינטרנשיונל.

אחרי הדיון הארוך על שם הלהקה התחלנו לשחק משחקי חברה מרתקים כגון "הרוצח", "פסח-שבועות-חמץ" ו"שיפ-מה". באחד הסיבובים של ה"שיפ-מה" תולי ושלומי הגיעו לגמר והיו צריכים לעשות קרב פרצופים.

זה היה הדבר-הכי-מצחיק-שראיתי-בחיים-שלי!!!

נפלתי על הרצפה ובכיתי מרוב צחוק. זה היה מטורף. אני חייב לצלם לכם יום אחד קרב כזה, אתם תשתיני בטיטול שלכם.

_________________________________________________________________________________ 

גם ביום חמישי עברו עליי כמה דברים מיוחדים.

הרב שלמה אבינר בא להעביר שיעור לכבוד עשרת ימי תשובה בבית הכנסת שלנו.

השיעור היה ממש טוב ומשעשע (הוא מדבר ממש מצחיק!)

בתחילת השיעור אמרתי לנריה שיהיה מצחיק אם אני ארים את היד כדי לשאול שאלה, הרב יגיד "כן, שאל", ואז אני אשלח לו את השאלה ב-SMS.

אחרי השיעור נריה ואני נסענו לגב"ש להחזיר לליאור את הספר שנריה השאיל ממנה. ידענו שיש לנו עוד כשעה עד שנוכל להיפגש עם קרני אז ביקשנו מליאור אוכל והיא אמרה שאין משהו מוכן, אבל הציעה שנכין משהו.

בחיים שלי לא הכנתי ממש אוכל. המקסימום שאני יודע להכין זה סלט ירקות או סלט ביצים, חביתה או טוסט\כריך עם משהו לא מסובך מדי.

החלטתי שאני מכין את "התבשיל של דנה", הכולל פסטה ברוטב עגבניות עם חתיכות של נקניקיות מטוגנות. בחיים לא טיגנתי בשר במחבת, בחיים לא בישלתי משהו בסיר לבד ובחיים גם לא קיבלתי את המתכון של התבשיל ההוא. ואתם יודעים מה? מסתבר שגם ליאור לא. אז זרמנו.

חילקתי לליאור הוראות עם הרבה ביטחון, כאילו שיש לי מושג מה אני עושה: שימי שמן, אני חותך בצל, שימי את הנקניקיות עד ש....זרמי. כסי את המים, שימי 1 ליטר...נראה לי.... תביאי עוד קופסת רסק עגבניות, לערבב טוב.

כל פעם שמשהו השתבש אמרנו "יאללה, נזרום" והמשכנו לבשל עם האינטואיציה שלי.

חברים, זה יצא מושלם!

חוץ מזה שליאור שרפה קצת את הנקניקיות (אבל זה לא ממש הורגש) המנה יצאה ממש משובחת. אפילו קרני, אנין הטעם, קיבל מאיתנו מנה מיוחדת כשפגשנו אותו אח"כ והוא טרף הכל.

אני גאה בעצמי.

 אילוסטרציה של התבשיל

נריה, קרני ואני נסענו לאזור נמל תל אביב, הסתובבנו שם בתוך כל שוק הבשר הבלייני של סופי השבוע. אחד האטליזים, תאמינו לי.

ישבנו ליד איזה קיוסק ולפתע ראינו מכרה שלנו ש...איך אני אגיד את זה בצורה עדינה? מתעניינת במקצועות עתיקים.

"מה קורה? לאיזה מועדון אתם נכנסים?"

"אנחנו סתם יושבים פה"

"אהה סתם יושבים ומשתכרים על הספסל? יפה יפה."

"מה משתכרים? אנחנו סתם יושבים פה. אסור? אי אפשר כבר סתם לשבת על ספסל ולדבר?"

"אוקיי..."

איזו בחורה מוזרה, תאמינו לי, מי משתכר בערב יום כיפור?

היא לא יודעת שזה לא בריא?

_________________________________________________________________________________ 

ביום שישי בבוקר נפגשתי עם שוקי מחוץ לרכבת השלום והלכנו ביחד ל-ACC גרנות, בית הספר לקופירייטרים שבו למד שוקי לפני כשנתיים, בו התקיים באותו יום סדנת "שישי-יצירתי".

השישי יצירתי הזה זו סדנה של כמה שעות, שם מתכנסים כמה תותחים מהתחום של שוקי ומשחקים משחקים שנונים, יצירתיים ומצחיקים מאוד, קצת בסגנון של תוכניות כדוגמת "של מי השורה הזאת", "מועדון לילה" וכיו"ב.

שוקי אמר לי שאני אהנה מאוד לראות איך החבר'ה מתנהלים שם וגם להשתתף כמובן.

כל אחד הציג את עצמו. כולם אמרו שאני נראה בדיוק כמו שוקי, משהו שבחיים לא אמרו לי והפתיע אותי מאוד.

תרצה גרנות, המנהלת של כל הפרויקט הזה, הגדילה לעשות והצמידה לי את הכינוי "מיני-שוקי". היא חשבה שאני סתם הנכדוד של שוקי שהוא משמרטף עליו, ולא שבאתי אשכרה להשתתף במשחקים.

במשחק הראשון תרצה ביקשה מאיתנו להגיד 5 אנשים שלא היית מזמין לסוכה, ובמשחק השני היא ביקשה לתת 5 אנשים שלדעתנו צריכים לבקש מאיתנו סליחה.

זה היה לא קשה, כי כולם יכולים להיות אנשים בסגנון ה"אנשים שצריך להשתין עליהם" שאני כותב עליהם בבלוג. ואכן הצלחתי להביא כמה, על חלקם כתבתי פה בבלוג, וכולם הופתעו ממני והיו מבסוטים.

בין היתר אמרתי שזה ששם קרמבו עם הכיבוד שהיה שם צריך לבקש ממני סליחה, בגלל שהוא גרם לי להתלהב מזה (אני מת על קרמבו) ובסוף לגלות שזה בטעם מוקה (שונא מוקה). ואמרתי שאני לא אזמין לסוכה כל בנאדם שטוען שאני דומה לשוקי וגם לא אזמין את אוהד ברק, כדי שלא יפנה לי את הסוכה.

שוקי ביקש מכל האנשים שתייגו אותו לברכות שנה טובה בפייסבוק שיתנצלו בפניו, כי זה מציף לו את הנוטיפיקיישן והוא לא יודע מי באמת הגיב לתמונה שלו ומי הגיב לברכה שאליה הוא תוייג.

אחד אכזרי אמר שהוא לא יזמין לסוכה שלו מישהו ממשפחת רמון, כי אז בטוח ינחת לו איזה מטאור על הסוכה. משהי מרשעת אחרת אמרה שהיא לא תזמין לסוכה שלה את נועם שליט, כי בטח כבר נמאס לו לשבת בסוכות.

במשחק השלישי נתבקשנו לכתוב על ימים נוראיים שהיו לנו השנה, ובסופו של דבר לתת להם איזה פן חיובי.

כתבתי על היום בו נפלתי במדרגות וחטפתי דלקת בקרום העקב, שזה הישג ענק מבחינתי בתחום הרפואי- המציאו מחלה על שמי (באמת, מה זה "דלקת בקרום העקב"?)

כתבתי גם על השבועיים שבהם כל בני משפחתי היו חולים וסינג'רו אותי ממקום למקום שאטפל בכולם. מה שטוב זה שבסופו של דבר נדבקתי מהם וחליתי לשבוע וחצי שבמהלכו פינקו אותי וטיפלו בי בלי סוף.

במשחק הרביעי ביקשו למנות משהו שהוא לא בנאדם (חי, צומח, דומם, מילה, מספר וכל דבר שעולה לראש) שישמור על כדור הארץ ויפתור את כל הבעיות של הכדור הזה.

החבר'ה שם מינו את "גוגל" (שלא מסתיר את זה שהעזרה שהוא נותן היא האינטרס שלו להתעשר על חשבוננו), את הפינגווינים (שלהם יש אינטרס גדול לעצור את ההתחממות הגלובלית), את המילה "בגלל" ועוד.

אני אמרתי שהבעיות של הכדור זה שיש בו הרבה תחומים מתנגשים שאם הם לא היו נפגשים אז לא היו בכלל תקלות, ולכן צריך למנות לכל תחום שליט שהוא "קו מקביל" שלעולם לא יפגוש את השני.

במשחק החמישי נתבקשנו לכתוב משפטים ש...שכחתי איך קוראים להם, אבל הסגנון הזה (אלה היו הצעות של חבר'ה משם): "בחורות ריקות הכי כיף למלא" ו"דווקא טעים, החרא הזה."

אני הצעתי את "אם לדוור אין רגליים כנראה שיש רגליים לדבר", את "כשצעירים שותים אלכוהול זה מתחיל במשקאות חריפים וטיפות מרות, ממשיך בפרצופים חמוצים ונגמר בנקמות מרות וטביעה במים מלוחים" ואת "מייקל ג'קסון היה איש שחור ולבן שייצר הרבה בדיחות על "צבעוניים" והיטלר היה איש לבן שייצר הרבה בדיחות שחורות".

במשחק השישי ביקשו מאיתנו לכתוב עוד משפט, הפעם לא משנה איך הוא יראה ומה הוא יאמר, העיקר שיהיה בעל 6 מילים.

כל אחד קיבל משפט של מישהו אחר והיה צריך לכתוב ממנו שיר של 6 שורות, בכל שורה להשתמש רק ב-6 המילים שהוא קיבל בצורות והטיות שונות.

יצאו משפטים ושירים ממש מוצלחים.

אחד קיבל את המשפט "השקרים הקטנים שלך, האמיתיות היומיות שלי", והוא כתב על זה שיר שהשורה האחרונה שלו היתה: "שלי קטן, שלך שקרן, האמת היומית".

אחד קיבל את המשפט "קשה לתאר אהבה בשש מילים בלבד", והוא כתב על זה שיר ששורתו האחרונה היתה: "מילים לתאר- אוהבת קשה בלבד, בשש".

המשחק השביעי ולדעתי הטוב ביותר היה לכתוב שאלה שאין עליה תשובה, ואח"כ כל אחד צריך לענות על השאלה שהוא קיבל באקראי מאחד האנשים שם.

נתנו שם תשובות מצוינות למיטב השאלות הגדולות והמצחיקות ביותר. למשל- "מי הוא אלוקים?" זכה לתשובה "מי לא?". השאלה הקיומית "לאן נעלמה בת הזוג של הגרב שלי בתוך המכונה?" זכתה לנאום מרגש של יו"ר אגודת הגרביים, שמבשר לחברותיו הגרביים על המחאה שהם צריכים לעשות בעקבות "היחס המסריח" שהן מקבלות, והוא חוזר ומדגיש שבמבצע הבא הם לא יברחו בזוגות.

השאלה "למה הומואים מחליטים מה בנות ילבשו?" זכתה לתשובה "כי בנות לא יודעות לפרגן אחת לשנייה".

השאלה המצוינת "למה בני אדם לא יכולים לעוף?" זכתה לכמה תשובות מצוינות, ביניהן  "כי אז הפזמון של השיר "איי בליב איי קן פלאיי" היה "כאילו, דה!" ו"אנשים כן יכולים לעוף, הבעיה נמצאת בנחיתה".

אני קיבלתי את השאלה "איפה השלט לעזאזל?" עליה עניתי שתי תשובות:

הראשונה- איפה ראית אותו בפעם האחרונה?

השנייה- השלט של המערכת נמצא על המדף, אבל הבטריות שלו נמצאות בשלט של הטלויזיה שנמצא על הכורסא המתכווננת. השלט של הכורסא המתכווננת נמצא כמובן אצל האישה. ואיפה האישה לעזאזל? האישה נמצאת איפה שהשלט של המזגן נמצא.

נהניתי מאוד ביום הזה. היו שם אנשים מאוד מוכשרים, וכל מה שכתבתי פה היה ממש חלק פצפון מהדברים המצוינים שאני זוכר משם.

תרצה אמרה לי שאם לא הייתי מתגייס היא היתה חוטפת אותי ללמוד אצלם. תכלס, גם אני הייתי שמח ללמוד שם, וזה יכול להיות התכנון הראשון שלי לאחרי הצבא.

_________________________________________________________________________________ 

 בכל סדרות הטלוויזיה של הילדים רואים אנשים קמים לבוקר שטוף שמש (שאפילו מחייכת אליהם) והולכים לעבודה\בית הספר שמחים וטובי לב.

אצל אף אחד זה לא באמת ככה.

כולם קמים מוקדם, כשהשמיים עדיין כהים, ואם השמש מחייכת אליך זה רק כי היא מסתלבטת עליך כשהיא מתחבאת מאחוריי איזה ענן.

ומי מחייך על הבוקר? אף אחד! כולם מקללים את היום הזה ואת המיגרנה שיש לך בדרך לעבודה\בית הספר המסריחים האלה.

לכן אני אוהב את המעבר לשעון חורף, ובמיוחד את המעבר שהיה השבוע.

אשכרה יש כמה ימים שבהם אפשר לקום עם שמש מאירה, מזג אוויר נחמד וליום חופשי לגמרי.

אל תדאגו, כל זה יגמר אחרי החגים.

אפרופו זה. בשבוע שעבר נריה ואני קלטנו ענן אחד בשמיים ביום שבו החזאים אמרו שיהיה מעונן חלקית.

הם כנראה צריכים להיות מאוד ספציפיים לגבי מידת החלוקה של השמיים והענן. הם צריכים להגיד "יהיה מעונן חלקית (אחד חלקי 2,000,998,006)".

_________________________________________________________________________________ 

אני: "נו, איך היה בהופעה של לאונרד כהן?"

מור: "וואי מטורף, כל הגוף שלי כואב!"

אני: "מה, נכנסת לפוגו בהללויה?"

אילוסטרציה של לאונרד כהן כמטאליסט אפל 

יאללה, לכו לבנות סוכה!

המשך שבוע נעים וחג שמח!