לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

ערב טוב ומועדים לשמחה!

מה שלומכם?

נעזוב רגע את איך היה החג ואת איך יהיה חול המועד, כי כרגע אני טרוד בענייני דיומא מהשבוע שעבר שהעסיקו את מוחי, ואני חש צורך להעלות אותם בכתב כאן ממש בפוסט הזה. ואתם, כרגיל, תשתו בצמא את דבריי.

נכון אני כבר חודשיים רובץ בבית בחוסר מעש, ממתין לגיוסי בנובמבר?

אז זהו, שהשבוע קיבלתי צו גיוס ל-14 לאפריל 2010.

כשחוזרים לישיבות צריך לחדש את המעמד כבן ישיבה, ולפני שנה הבטיחו לי מחיל רפואה שיצרו איתי קשר לפני הקורס של נובמבר, אבל כנראה שכל זה לא היה צריך לגרום לי להיות סמוך ובטוח שאני מתגייס בנובמבר. הייתי צריך לשלוח בקשה להסרת מעמדי כבן ישיבה (מה שעשיתי כנראה מאוחר מדי) ולא להרשות לעצמי לרבוץ בבית ולחכות שהצבא ישים לב שהם אמורים לגייס אותי.

שבועות של רביצה ושינון "להיות צעיר זה לא פשע, עד מתי נובמבר 09" רק הגדילו את הכאפה שהביא לי הצו של אפריל. עכשיו צריך להמציא חרוז חדש ל"אפריל 10" (אולי "להיות צעיר זה דווקא בסדר, עד מתי אפריל 10"?)

נריה שמע את החדשות הנפלאות, וכמו חבר טוב הוא נקרע מצחוק ושלח לחבריי הודעה בנוסח "חזקוש מתגייס עוד חצי שנה, תקשרו לצחוק עליו". וגם הם כמובן, התקשרו בזה אחר זה לצחוק עליי, כי זה מה שחברים צריכים לעשות!

אפילו אטיאס הפעור שנמצא בקנדה לא חסך ממני את הגיחוכים:

מאוחר יותר באותו יום, נפגשנו ב-R בריבוע עם ברק, וגם הוא צחק עליי שאני הבנאדם היחיד בארץ שצריך לרדוף אחרי הצבא כדי שיגייסו אותו. הוא ונריה טענו שאני צריך ללכת אל הקב"ן כדי לשכנע אותו שאני לא משוגע ושיגייסו אותי.

אני יכול להתנחם בעובדה שברק לומד ב"מצפה רמון", שם מתגייסים אחרי שנתיים וחצי בישיבה. ברק אומר שלגרין כבר יש בדיחות קבועות על זה שכשברק יתגייס צה"ל ילחם בחלליות ולייזרים נגד פלישות של חייזרים. בכל פעם שהם רואים ילד קטן ברחוב, גרין אומר לברק: "היי, הנה המפקד שלך, לא? עד מתי מרץ 2015!"

בכל מקרה, אני לא אתן לדבר הזה לעבור על סדר היום. לא אנוח ולא אשקוט!

ישבתי עם אבא שלי לנסח מכתב ופקססתי ללשכת הגיוס. גם בן ציון הבטיח לי שהוא יפעיל קשרים וינסה להזיז דברים שאתגייס בנובמבר.

תהיו חברים טובים ותחזיקו לי אצבעות (או לחילופין, תצחקו עליי אם כל זה יתפוצץ לי בפרצוף).

_________________________________________________________________________________ 

דיברנו על "מצפה רמון", כן?

יוסי חזר הביתה לחופשת בין הזמנים, אחרי 3 שבועות בישיבה (גם הוא לומד במצפה רמון). הפעם האחרונה שצילמנו סרטון ביחד היתה בסרטון הראיון עם צ'אק נוריס.

החלטנו להחזיר עטרה ליושנה, לחגוג את יציאתו לחופשה ולצלם סרטון חדש, פרי רעיון משולב של שנינו שהתגבש לתוצאה הבאה:

http://www.facebook.com/video/video.php?v=144854468933&comments

מומו-שלומי, משה-תולי, משתתפים נוספים-בילוש ואני

צילום ועריכה- יוסי ואני

מוזיקת רקע- "מיינד" של "סיסטם אוף א דאוון"

אפרופו יוסי, הנה שתי מחשבות שעלו לו לראש:

"איזה מגניב זה אם יעשו "יום בחיי רבינו בחיי".

"למה תמיד אומרים "איך היה?" ולא אומרים "איך הווה?"

_________________________________________________________________________________

 ביום רביעי בבוקר הלכנו לשטיבלעך (או איך שלא כותבים את זה) של בעלזא בתוך שינקין (מצאו מקום טוב!!!) כדי להשתתף בברית המילה של בנה הבכור של בלהה, בת דודתי, אחות אימי.

ישבנו שם בין כל החסידים, חיכינו שהטקס יתחיל, כשלפתע נכנס לשם בנאדם שאם הייתי צריך להריץ בראש 2000 אנשים שעשויים להיכנס לשטיבלעך של בעלזא- הוא לא היה נכנס לרשימה. אולי אפילו חני נחמיאס היתה נכנסת לפניו לרשימה.

מדובר בדוד, מדריך הטיולים של בית הספר היסודי בו למדתי.

בחור מבוגר וחייכן שמתלווה לכל טיול מטעם בית ספר "מוריה", שנוהג לספר סיפורים של מורים לגיאוגרפיה והיסטוריה על מקומות הטיול וגם לערוך חידונים באוטובוס.

שאלנו אותו בנימוס איך הוא לעזאזל קשור לפה, והוא התחיל לענות כמו שרק הוא יודע, משהו בסגנון: "בשנת 1934 נוסדה חסידות בעזלא כאן בתל אביב. אני גדלתי בביתו של הרב'ה בגיל 9, וכעבור 35 שנה הוא מונה להיות הרב של הקהילה בתל אביב. מימינכם אתם יכולים לראות את הכיסא שלו שהוא גילף בעצמו לפני 40 שנה."

היה חסר רק שהוא יגיד: "עכשיו מי שיגיד לי מי היה השמש הראשון של הרב'ה מבעלזא יקבל 5 נקודות! קדימה!"

_________________________________________________________________________________ 

מצעד ה-SMSים:

שוב, תיבת הדואר של הפלאפון שלי התמלאה. לפני שאני מוחק את הרשימות הנה כמה הודעות משעשעות:

-"איייייך?!?!?" (תגובתה של אביה, אחרי שסימסתי לה שנריה ואני נכנסנו בחינם להופעה של פיית' נו מור. בלתי נשכח. חבל שלא ראיתי את הפרצוף שלה.)

-"יצא לך לחשב כמה תחתים ישבו על כיסא אוטובוס אחד בקו 380 מתחילת הפעלת האוטובוס? מטורף העסק הזה." (בחורה עם צרות מיוחדות. הSMS הזה גרר דיון קצר אם ישבנים קבועים צריך לספור רק פעם אחת, ואם סופרים כל עכוז בנפרד או כיחידה אחת.)

-"או לחילופין שיכריחו גברים להיות בהריון חודש אחד!" (אילה מתלוננת על זה שהמין הנשי נדפק.)

-"אני שם סטופר" (בן ציון כתגובה להודעה שלי "עוד רבע שעה אני מתקשר אליך".)

-"השנה תצא לחופשה באזור ראש העין. כנראה חופשה קצרה כי אני רואה שתארוז מזוודה ממש קטנה" (רוני רון)" (שוקי חושף משפט של מגדת עתידות מתחילת השנה.)

-"אני רואה קפיצה א-ד-י-ר-ה ברייטינג שלך! (דודו טופז"ל)" (כנ"ל).

-"הפלת אותי בפח!" (המטרידה הטלפונית, המכונה בפלאפון שלי "להשתין עליה", מיד אחרי שויקי המלכה הצליחה לגלות מי זאת.)

-"נשמע לא משהו בכלל... מה שרה, מה?! ******* אמא שלה! אני לא הולך!" (קרני מגלה ששרה, זמרת שהוא שונא במיוחד, מופיעה כמופע פתיחה להופעה שהוא שקל ללכת אליה.)

-"יש לי קשרים עם הרמטכ"ל ;-) תרבוץ לך בנחת וב"ה תתכונן לנובמבר" (בן ציון מרגיע אותי בקשר לצו הגיוס של אפריל.)

-"מאת יעקב: מיץ תפוזים שתוי מלפני יומיים עושה דברים שאתה רק מחר. אם יש תיקו בין הכח לכפר סבא אז למי יש עוד צליל כזה? חברים נמוכים סוגרים עליך ואתה רק רצית לשכב קצת ברשת. הכושי עשה את הצרכים שלו הכושי יכול ללכת. לאן? לאן? לאן? לאן? לאן? לפרדס חנה. כיכר שלישית ימינה.

מאת אילה: כשאי אפשר לזוז הם אומרים שסיימנו. אין עוד לאן, לא סגול ולא כהה. במותם ציוו לנו את האבוקדו ועל כך אין בוהה. לא אבוא עוד אל פי החירות, ולא אנשום עוד את עפר סבלם. נמאס לי כבר. אני שונאת אננס." (אילה ויעקב משוררים מוכשרים).

_________________________________________________________________________________ 

פינת הביש גדא:

ערב יום כיפור. אבא, תולי ואני חוזרים מטבילה במקווה.

אור אדום ברמזור, אבל אין נפש חייה על הכביש (או בכלל ברחוב) ואני חוצה את הכביש.

אבא: "הפה הפה"

אני: "מה הבעיה? למה אתה לא חוצה? הכביש שומם"

אבא: "אני על תנאי, לא חבל?"

אני: "איזה תנאי?"

אבא: "תנאי של 1,000 ₪ "

מסתבר שאבא שלי קיבל דו"ח אזהרה משוטר תנועה על זה שהוא עבר באור אדום, ובפעם הבאה שיתפסו אותו עובר באור אדום הוא יחויב בתשלום קנס בסך 1000 ₪.

_________________________________________________________________________________ 

פינת הוידוי:

באחד משיעורי האנגלית של כיתה ד', המורה החליטה לחלק מסטיקים לכל התלמידים.

כשהמורה הגיעה אליי היא שאלה באיזה צבע אני רוצה את המסטיק שלי, ואני עניתי לה "מה שיוצא-אני מרוצה!"

יצא לי סגול.

דוגרי, רציתי אדום. לא הייתי מרוצה.

_________________________________________________________________________________ 

פינת הדברים שלא שמעתי לפחות 9 שנים:

"הלך כדור לעולמו, איי דיי דיגידיידיידיי!"

משפט ששרים ילדי יסודי לבעל הכדור, כשבזמן משחק הכדורגל הכדור עף לעזאזל.

בא לי לשחק שוב כדורגל רק בשביל לשיר שוב את השיר האכזרי הזה.

*****************

אם אתם במקרה נמצאים בווליום ערד ורואים שם דוס ג'ינג'י רזה- בואו להגיד שלום.

מועדים לשמחה ושבוע טוב!