לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

שלום לכם, תבירי ליבא. מה שלומכם?

איך עובר עליכם החג עד כה?

אתם לא יודעים איזו מתנה מגניבה קיבלתי לחג!

כידוע לכם, זה מספר חודשים שאני פעיל בפורום של תוכנית הרדיו "המילה האחרונה", מחדש מילים בשפה העברית ומחדש הלכות לספר ההלכות הישראלי, בפינתם של ג'קי לוי ואברי גלעד.

הפכתי להיות כל כך פעיל שם, עד שמדי פעם אפשר לשמוע את אברי גלעד אומר לי ברדיו שאני חייב למצוא עבודה (וחברה וחיים), או שואל "לאן חזקוש נעלם?" כשאני לא מגיב שם כמה ימים.

את האתר שלהם מנהל בנאדם תותח בשם עידן כהן, שיום אחד הוא פנה אליי בבקשה שאשמור על האתר בזמן שהוא טס לחופשה באיטליה. עשיתי זאת בשמחה (ואני עושה זאת עד היום), והוא בתמורה החליט לעשות לי הפתעה ולתת לי כל מיני מתנות אינטרנטיות מגניבות. אחת מהן היתה כתובת חדשה לבלוג:

HEZKUSH.COM

כן, אני יודע שגם יואב עשה את זה. אבל שלי יותר מגניב, תודו.

כל כך קצר וקליט! חזקוש.קום.

רימון חסם לכם את הבלוג שלי? אתם נמצאים על אי בודד בפיליפינים, משעמם לכם ישבן ואתם רוצים לקרוא משהו? גיליתם שפתאום אני לא נמצא ברשימת הפעילים ואתם לא יודעים איך להגיע אל הבלוג?

פשוט מאוד- HEZKUSH.COM (ואל תשכחו גם לעשות מנוי כמובן, כן?)

ותודה שוב לעידן המלך!

******************

אז לפני 4 שנים הגעתי במקרה אל מפגש ישרא הראשון שלי בעזריאלי.

לפני 3 שנים הייתי שוב במפגש ישרא בעזריאלי ואחד המאבטחים העיף אותי מהקניון, וגם עשיתי את קפיצת הבמה הראשונה שלי לקהל, בהופעת מחווה למטאליקה בבארבי.

לפני שנתיים הייתי בהלוויה של רב מהישיבה, גיליתי שאני אלרגי לדשא, התגלגלתי בתוך כדור סיליקון ענק עם שוחט והייתי בפסטיבל פאקינג באסקינג עם קרני.

לפני שנה השתנתי מגג הבית של אירה למטה ועשיתי שתי תאונות טרקטורון עם נריה.

כשכתבתי את זה בסטטוס של הפייסבוק והוספתי בסוף "אז מה יהיה בחג הזה?", מישהו אחד ענה לי "תמות".

אז בינתיים אני לא מת (ברוך ה'), אבל עשיתי וראיתי הרבה דברים מגניבים, שונים ומשונים.

נתחיל בזה שכל פעם שאני מתעטש כואב לי בטוסיק. אבל זה לא קשור ולא ברור.

נמשיך עם זה שבערב החג ראיתי בנאדם יושב במכונית שלו ומתופף על ההגה. לגיטימי, לא? לפעמים נהגים מתופפים על ההגה תוך כדי הנסיעה. הקטע הוא שהבנאדם הזה תופף על ההגה עם מקלות תופים!!!

חוץ מזה בערב החג התארחנו אצל חיים וחדווה, שארחו גם את שוקי ואודיה, והיה כביר.

הלכנו לבית הכנסת ושם ראינו את שלמה ארצי(!) שנכנס להתפלל.

מיד התחלנו בשלל בדיחות קרש על שלמה ארצי בבית כנסת, בסגנון: "שלמה, אולי תחתום לי בשינוי?", "יעמוד בן בן שלמה" ו"שלמה ארצי מתעטף במגבת במקום בטלית".

כמובן שגם היה חיקוי נחמד של שלמה נסחף ב"לכה דודי" ומתחיל לצעוק "קדימה קיסריה" או "סינ-גולדה!" תוך כדי התפילה.

 _________________________________________________________________________________

ביום ראשון סבתא ארגנה את הטיול השנתי המשפחתי של סוכות, עם המשפחה מצד אמא שלי.

הפעם החליטו להשקיע ולהביא אותנו לסופרלנד.

אני אוהב מקומות כמו הלונה פארק והסופרלנד. אלה מהמקומות שאפשר ליהנות בהם בצורה שגרתית, ואם נמאס אז אפשר להוסיף על הכיף, ללכת מכות במתקנים ואז זה סופר כיף(ואללה, סופר כיף יכול להיות שם טוב לפארק שעשועים כזה).

כמה דברים לא ברורים שתמיד יש בפארקים כאלה:

-תמיד עולים על הגלגל הענק בשביל להירגע, ואז בשלב כלשהו בטוחים שהגלגל נתקע, למרות שהוא לא נתקע, הוא סתם איטי.

-תמיד המפעילים של המתקנים הבינוניים מנסים להיראות קשוחים, כאילו הם מגנים על כבוד המתקן שלהם ("אחי, אל תעשה פה שטויות! זה מסוכן בדיוק כמו האנקונדה! תחגור את עצמך טוב ותגיד פרק תהילים!")

-תמיד יתקעו למתקנים שם שאתה לא מבין מאיפה הם הביאו. לדוגמא: קונגו, קומבה, הוליווד, גראנד קניון. מה? מה? מה?

~תולי מלא מרץ בסופרלנד~

תולי: "יאללה, בוא נרביץ לשומר!"

אבא: "עזוב, בטח יש מתקנים שווים יותר."

אני: "נראה לי שאני אלרגי לדשא"

אבא: "אני אלרגי למנת משכל בגובה דשא."

עשינו כמעט את כל המתקנים פעמיים.

יוסי הדפוק הזה פתר תשבץ "הפוך על הפוך" תוך כדי הספינת פיראטים. אמרתי לו שכשיהיה לופ אולי זה כבר לא יהיה "הפוך על הפוך" ויהפוך להיות תשבץ רגיל.

בשלב מסוים תולי ואני הסתובבנו בין האנשים ושאלנו אותם מי יותר קול לדעתם (ולא שכחנו לעשות תנועות "יו, בראדה!", על מנת להמחיש להם את רמת הקוליות שלנו).

בקיצור, היה כמעט מושלם. רק שתי נקודות קלות לשיפור לפעם הבאה:

-אפשר להרגיש מיצוי אחרי 4 שעות. לא צריך להיות שם ממש כ-ל היום רק בגלל שזה יקר.

-בפעם הבאה שאני עולה על הרכבל אני חייב להשתין על האנשים למטה!

_________________________________________________________________________________ 

נריה: "הכנסת את השק שינה שלך לתיק?"

אני: "לא, אתה כבר הכנסת שניים, לא צריך עוד אחד"

נריה: "לא, לא הכנסתי...חשבתי שאתה מכניס"

אני: "מה?? לפחות הבאת את השק"ש הגדול שלך?"

נריה: "לא"

אני: "טוב, נזרום."

זו היתה שיחת ההתרגשות שלי ושל נריה בדרכנו הראשונה אל פסטיבל ערד. לא היה לנו כח וזמן לארגן יותר מדי דברים, לכן ארגנו תיק אחד עם כמה דברים נצרכים (חוץ משק שינה בשבילי), ועלינו על האוטובוס לכיוון התחנה המרכזית, שמחים ונרגשים לקראת הפסטיבל שהפסיק להתקיים כשאנחנו עוד היינו בגן חובה, ובינתיים מסביבנו כמה ילדות בגן חובה שמחות ומתרגשות לקראת ההופעה של "כמעט מלאכים" (כן, האוטובוס לתחנה המרכזית עובר גם דרך היכל נוקיה).

סלקום ידעו לתקתק את הפסטיבל הזה בצורה מושלמת. היו הסעות ישירות מכל רחבי הארץ, העיר ערד נרתמה כולה לפרויקט הזה, והיתה באוויר תחושה שהולך להיות פסטיבל משובח שלא ראו כמוהו בעשור שלנו בארץ.

הגענו לערד והתחלנו לנסות למצוא את עצמנו. תוך זמן קצר המפה והכרטיסים היו עלינו, וגם בחרנו מקום לינה מצוין ב"גן ההרפתקאות" (נריה: "זה בטוח יהיה מקום טוב. יש לו שם קסום כזה, כמו ארץ לעולם לא.") עם דשא, מתקנים, שירותים ואפילו סוכה כשרה של ראש יהודי שמנהל רב שלימד בישיבה התיכונית בה למדנו.

ההופעות:

כידוע (או שלא), אני חסיד גדול של הניינטיז. פסטיבל ערד המיתולוגי הוא מקום שהייתי רק חולם להגיע אליו, ואתם יכולים רק לתאר כמה שמחתי לשמוע שהוא חוזר, עם במה מיוחדת של כל להקות הרוק הגדולות של שנות ה-90.

עוד ידוע (או שלא), שאם הכשירות הצה"לית והפרופיל הקרבי היה נקבע עפ"י יכולות בזמן הופעות חיות- הייתי מתקבל לשייטת מטכ"ל. בהופעות אני מוצא כוחות שאין לי עשירית מהם סתם ככה ביומיום. ועוד ידוע (או שלא) כמה אני אוהב את מוזיקת השוליים בארץ של אנשים שמזריקים לעצמם מוזיקה (וסמים) לדם, ולא חושבים יותר מדי על הרדיו. העיקר זה לעשות את הדברים בצורה כיפית עם הרבה מגוון ומעוף.

לכן אתם יכולים רק לתאר כמה שמחתי לשמוע שפסטיבל ערד החליט לצרף לשורותיו במה וערב לשמנא והסלתא של אמני האינדי בארץ שעושים מוזיקה טובה ולא בעברית.

לבמת הסלבס (עברי לידר, נינט ואביב גפן) לא שילמנו, אבל דפקנו את אגד והקמנו אזור תצפית מושלם על איזו גבעה שהשקיפה על כל האצטדיון, ממש מול הבמה והמסכים. עד מהרה היציע שלנו התמלא בקמצנים (אחד אפילו הביא משקפת) שראו איתנו את כל הופעות הערב של מיטב האמנים השמאלנים.

-עברי לידר ארח מוקי. היה די בינוני, אבל נחמד שיש זמרים שלא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לשיר איתם ביחד, וגם אהבתי את החיבור שהם עשו לכמה שירים שלהם ביחד.

-אני לא יודע מה רוקפור עושים לנינט מאחורי הקלעים (מביאים לה גוגל מוגל? מביאים לה סמים? סתם מבריקים עם ההפקה שלהם?) אבל נינט עולה איתם על הבמה מסטולה, וזה עושה לה רק טוב לתדמית הפסיכדלית החדשה שרוקפור מייצרים לה. היו לה כמה קטעים שאף אמן ישראלי (בטח שלא מהסלבריטאים)לא היה מעז לעשות בהופעה.

-אביב גפן ארח את שלום חנוך. גם שם היה כמו עם עברי ומוקי- בינוני אבל טוב לאנשים שלא רוצים להרוס את הגרון לפני הופעות הלילה.

שיא ההופעה היה בשיר "סוף העולם", שאביב טיפס גבוה גבוה על הפיגומים וגרם להרבה אנשים מהיציע לצעוק לו לקפוץ.

מיד אחרי הופעות הערב יצאו ההסעות ל"תל ערד", שם התקיימו הופעות הניינטיז.

כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה!

-היהודים עלו ראשונים, קצת אחרי חצות, ודפקו הופעה לא ארוכה, אבל חסכו מאיתנו דיבורים ופשוט הביאו בראש קרש קפיצה אחרי קרש קפיצה. אי אפשר היה שלא לרחף שם.

-איפה הילד עלו אחריהם. בלי להשתגע יותר מדי הם נתנו הרגשה של פסטיבל ערד הישן, גם עם השירים הפחות מוכרים (שהפתיע אותי שהם עשו, לשמחתי) וגם הלהיטים הגדולים שלהם, ביניהם הגדול מכולם- "מישהו שומע אותי" שהוא סוג של המנון לכל אמני הרוק של שנות התשעים.

-מופע הארנבות של ד"ר קספר עשו קראחנה כללית עם הסאונד הייחודי שלהם. חובה לקפוץ בכל השירים, חובה לצרוח את כל הלהיטים, וחובה להרגיש כאילו ההופעה נמצאת עכשיו ברוקסן בשנת 90 ומשהו ("מיד אחרינו אלי יצפאן").

כמובן שב"תראו אותי", "בשמלה אדומה" ו"אחלום לנצח" תל ערד התחיל להשמיע רעשי אדמה מכל העוצמות.

-את שבק ס' אף פעם לא יצא לי לראות בהופעה, למרות שיש להם כמה שירים שאני מאוד אוהב. הופתעתי לראות שעוד ועוד שירים שלהם אני מכיר (בלי שידעתי), ושבכולם הם אומרים שי"ן בי"ת קו"ף סמ"ך.

למרות הנרקיסיזם המוגזם שלהם, החבר'ה האלה הביאו ז'אנר חדש בשנות התשעים, והם עושים אותו מצוין.

-מוניקה סקס עלו כבר בזריחה, אחרי לילה ארוך ומתיש ("אתם העייפים והאמיצים שנשארו", "זה נראה כמו גיבוש לסיירת חרוב") בחיזוקו של ספי אפרתי על הבס (חיזוק מצוין, כי אני אוהב שפיטר על הגיטרה המובילה). ביצעו את מיטב הלהיטים וסגרו יפה את הערב הזה עם הרבה סופות חול שהשתוללו בגלל הפוגואים שאנשים עשו שם.

יהלי סיים בצורה יפה: "תודה לרונן על התאורה, למרות שכבר התחילה הזריחה, אז תודה לרונן ולאלוקים שעבדו בשיתוף פעולה יפהפה. כמובן שרונן הוא הבכיר מבין השניים."

אחרי 0 שעות שינה בלילה, ההופעות של היום השני נפתחו בהופעות חינמיות ברחבי העיר.

נריה ואני הלכנו להופעה של מאור כהן ופיטר רוט, בהופעה סוחפת שמעיפה אותך אל כל השנים, מהבלוז הסיקסטיזי ועד מוזיקת המועדונים של שנות האלפיים.

היה מצחיק, כיף ומשובח!

ב-7 בערב התחיל המופע המרכזי השני שדיברתי עליו.

-איזבו עלו ראשונים, ופתחו יפה ומהר את הערב עם הלהיטים הגרובים והמיוחדים שלהם. הם גם ארחו אחד לא מוכר ואת אברהם טל, שביחד איתו הגיע השיא של ההופעה עם השיר "הוא".

-תמר אייזנמן עלתה אחריהם. הבחורה הזאת עושה מוזיקה מגניבה לאללה, והיא מנגנת טוב יותר מהרבה גיטריסטים עם שיערות בחזה.

שיא ההופעה היה כשהיא ארחה את דני סנדרסון, וביחד עם זוג נשפנים מוכשר הם ניגנו את "יו-יה" בביצוע מצוין עם קרב סולואים של דני ותמר.

-אסף אבידן והמוגו'ס היו הבאים בתור לתת בראש. הם היו אמורים לארח את שלומי שבן, אבל הוא לא הגיע ("לא בגלל שהוא לא אוהב אתכם, ואני מקווה שזה לא בגלל שהוא לא אוהב אותי. הוא פשוט מאוד חולה, והוא מצטער שהוא לא בא...והוא אמר שהוא מזמין את כולכם להופעה שלו בחינם").

החבר'ה עשו רוקנרול אמיתי, הביאו בראש, ושיא ההופעה היה ללא ספק כשאסף שבר את הגיטרה שלו והמשיך לשיר הבא כאילו כלום (ואח"כ זרק את שברי הגיטרה לקהל, לא לפני שהתיר ממנה את הרצועה שלו ושמר עליה).

-הבאים לעלות היו הבלקן ביט בוקס ובראשם תומר יוסף המלך. זו לא היתה הופעה, זו היתה מסיבת קרחנה מטורפת. קטעים ארוכים של מוזיקת מסיבות מטריפת חושים. לא היה אחד שלא קפץ לשמיים.

השיא היה כשתומר יוסף הפעיל את הקהל שיחזרו אחרי הצרחות שלו.

-התפוחים עלו אחריהם כדי להמשיך את המסיבה בפ'אנק מיוחד ומגניב.

-הבנות נחמה עלו לקנח את ההופעה. הן מדויקות להפליא, משעשעות מאוד, וקרולינה נראית כמו מכשפה (נריה: "נשבע לך, היא עוד שנייה מוציאה מטאטא והופכת את כל הקהל לצפרדעים!")

*********************

עוד לקט של קטעים מכל הפסטיבל:

-לראשונה בחיי השתמשתי במילה "ארכיטקטורה".

-נריה ציפה לראות שם הרבה אנשים שהוא מכיר וידע שאמורים להגיע. בסוף הוא לא ראה אותם, אבל אני ראיתי הרבה קוראות נחמדות מהבלוג.

-בערד יש רק פלאפל ופיצה.

-ראינו את אבי נוסבאום, הבת של סמדר שיר ונתתי כיף לתומר יוסף.

-אחרי בערך 8 שנים שלא עשיתי זאת, עשיתי קקי בשירותים כימיים. אפילו פעמיים.

-השתנתי על חיפושית שעמדה על גוש קקי, ובכך גרמתי לה לטבוע בקקי רך משתן.

-בחור אחד ראה שאני נותן כיף לנריה, החליט שאני נותן כיף גרוע והוא העביר לי שיעור בלתת כיף כמו שצריך ("עמידה יציבה, פרצוף קשוח, תנועה סיבובית שבאה מהאגן וכו').

-בסוכה, בין כל הצעירים, מצאנו איש מבוגר ומוזר שלא הפסיק לחפור לי על טיול הגמלים המהנה שהוא היה בו היום.

-הניסיונות שלי למצוא תחליף לשק שינה: ב-6 בבוקר (אחרי 11 שעות של הופעות ברצף) נזרקתי על הרצפה של הסוכה והתכסיתי במגבות. שעתיים ניסיתי להירדם אבל בא זבוב שלא הניח לי אפילו לא לחצי דקה, ונשבע לכם שאני לא מגזים. לא ישנתי דקה אחת באותו הלילה. ב-7 וחצי בבוקר כבר התחילו לשים מוזיקה בסוכה, והשמיעו את הדיסק החדש של אביתר בנאי בלופים מהבוקר עד הלילה.

נשבע לכם, אני שומע "יומנים נשרפים" ו"יונתי בחגווי הסלע" מתוך שינה.

-בסופו של דבר הלכנו אל המתקנים של הפארק וישנו בתוך המנהרה שמחברת בין המגלשות. הצלחנו לתפוס איזו שעת שינה בצהרי יום שלישי ושלוש שעות בשלישי בלילה.

-בהופעות של יום שלישי שאלנו אנשים אם בא להם לארגן איזה אסון. אף אחד לא זרם איתנו.

-עשינו גם משאל כדי למצוא אנשים לא מעשנים בפסטיבל. מצאנו אולי שניים.

-אחרי שחיכיתי כל ההופעה של הבנות נחמה שדנה עדיני תבצע את I LOVE YOU, בדיוק כשהם הכריזו שהן עומדות לשיר את זה- המאבטחים החליטו שנגמרה ההופעה והן צריכות לרדת.

הלכתי ליד הגדר של המאבטחים כדי לבקש מדנה עדיני שתשיר לי סולו, ושם מצאתי עוד משהי שחיכתה כדי לבקש חתימה מדנה עדיני. הצעתי לה שאני קודם אבקש את הבקשה המוגזמת שלי, וזו תהווה פסיכולוגיה הפוכה ואז בטוח דנה תחתום לה.

היא לא קנתה את זה, ודנה עדיני לא הגיעה בסוף, אבל לפחות הסתלבטנו טוב על ההיא, וגם המאבטחים שתפו איתנו פעולה.

-גיליתי בתוך המחנה שלנו מישהי שגרה ברחוב לידי. 19 שנה אני גר בשכונה הזאת והייתי צריך לנסוע עד ערד כדי לדעת שהיא קיימת בכלל.

אני גם לא זוכר את כל הציטוטים משם וגם המצלמה שלי הלכה קפוט. חבל לי מאוד שאין לי תמונות מהסופרלנד ובמיוחד מפסטיבל ערד, אבל יאללה, הכל לטובה! אולי זה מסוג המקומות שעוד יהיו אגדה. נספר עליהם ואנשים יוכלו רק לדמיין מה עברתי שם, בדיוק כמו בפסטיבל המיתולוגי.

טוב, על מי אני עובד? בטוח העלו ליוטיוב סרטונים מכל ההופעות.

לסיכום, היה מדהים!

והנה תמונה עדכנית שלי כדי שתוכלו להגיד "בואנה, אחי, אני מזהה אותך מהפסטיבל! איך רקדת כמו מטורף במאור כהן ובבלקן ביט בוקס! יצאת מלך, אחי! אפשר להיות חבר\ה שלך?"

-נריה: "על מה אתה חושב עכשיו?"

אני: "על מברגים"

נריה: "מברגים? כאילו, כאלה שמבריגים?" ~עושה תנועה של הברגה עם היד~

אני: "כן"

~שתיקה של כמה שניות~

אני: "ועל מה אתה חושב?"

נריה: "אני חושב מאיפה לנדות אותך קודם- מהמחנה שלנו, מהאוטו שלנו או ממקום הלינה שלנו."

-חברה של טול: "למישהו יש קרפ צרפתי?"

אני: "שנייה" ~מפשפש בכיס~ "אה, כנראה ששכחתי את זה בתיק, ליד הקרם ברולה..."

יאללה, מחר הושענא רבא ומחרתיים שמחת תורה.

חג שמח לכולם!