לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

השלום עליכם, מנעולי פטנט שכמותכם.

מה שלומכם?

למה יש פה יותר מדי "כם"?

בא לי לנסוע לכפר מנחם.

כפרה עליכם!

חודש מיסייה חשוון (נסו להגיד "חשוון" במבטא צרפתי, זה מצחיק) נכנס לו בשרב כבד, והנחליאלים לא מבינים מה הולך פה, מגרדים בראשם ופונים אל הציפורים העירוניות בשאלה "בולבול, תגיד לי למה, למה לעזאזל כל כך חם פה???"

אפרופו מעופפים חסרי אונים, אתמול יוסי מצא ליד הבית של נריה עטלף פצוע. הוא בזבז בערך שעה מהחיים שלו בשמירה על העטלף, ובניסיונות ליצור קשר עם אנשים שאמורים לטפל במקרים כאלה ("המחלקה הוטרינרית לעטלפי פירות"?).

אני במקומו הייתי דורך על העטלף ובכך גואל אותו מייסוריו. גם ככה העטלף הזה יצא הומו שהוא עטלף פירות. כשעטלף רוצה להודיע להורים שלו שהוא יוצא מהארון הוא אמר להם "אמא, אבא...אני עטלף פירות!"

בהתחלה הם מנסים להביא אותו למערות חשוכות ולבתים של מכשפות, בניסיונות נואשים לגרום לו להפחיד אנשים ובכך לחזור אל המוטב. אבל אחרי שהם רואים שהוא בורח אל עץ דובדבנים באיזו גינה עירונית הם מבינים שכבר אין דרך חזרה.

על אף החום הכבד אני מוכרח לציין שזה לא פגע בסדר היום שלי, ואני מצליח לרבוץ כל היום בבית באין מסיט או מפריע.

ישיבת "שעת רחמים" שלי ושל נריה פשטה את הרגל, משתי סיבות:

1. עברו החגים, ואיתם הלכו גם ימי הדין, הרחמים והסליחות. בפועל, הייתי אמור להתגייס בערך עכשיו, ותכננו את סדר הלימוד (וגם את שם הישיבה) לפי החגים וימי התשובה.

2. נריה החליט לקנות עט, להכניס לכיס חולצתו והתחיל להיות "בייניש" בישיבה של הרב גנץ.

נריה-בייניש זה אוקסימורון. נריה-בייניש זה אבסורד.

זה אבסורד גדול יותר מהצירוף "נריה המגניב", שככה נריה כינה את עצמו באייסיקיו בכיתה ז'. ולא, הוא לא כתב את זה כדי להסתלבט. הוא טען שהוא מגניב.

זה אבסורד גדול יותר מהצירוף "נריה הראפר", שככה נריה כינה את עצמו בצ'אט ערוץ הילדים בכיתה ז'. ולא, הוא לא כתב את זה כדי להסתלבט. הוא באמת אהב לשמוע סאבלימינל והצל.

ועכשיו נריה טוען שהוא לומד בישיבה, וכולנו מחזיקים לו אצבעות שהוא יגדל שם בתורה, ישכח מהניסיונות להתקבל לשייטת-מטכ"ל, ויתגייס לשנה וחצי עם כל ההסדרניקים. אותם הסדרניקים שהוא טוען שהם משתמטים, אוכלי חינם, פרזיטים, ושצריך להגלות אותם לסיביר ושם לשרוף ולקבור אותם בשלג.

חוצפן, למה אתה לא בישיבה?

הפסקת צהריים...

אני אחזור יותר מאוחר

מה איתך בטלן?

מה איתי?

אני גם בהפסקת צהריים :P

חח הפסקה ממה??

הפסקה מסדר היום המתיש שלי,

מעייף לרבוץ כל היום על הספה

אתה פשוט עצלן

אני הולך לישון קצת

אז מה אני אעשה עד הגיוס? זו שאלה מצוינת.

בינתיים אני לא זז ולא נע עד שאקבל אישור סופי בהחלט עם צו גיוס לתאריך החדש שלי בדצמבר, כי בלי זה אני לא יכול להיות בטוח במאה אחוז מתי אני מתגייס, וקשה לסמוך על הצבא בקטעים האלה.

אני מסמן לי טריטוריה בבית (ולא על ידי השתנות, לשם שינוי) ולא זז משם עד שאני מקבל את הצו החדש שלי! ממש כמו חוני המעגל!

ואתם יודעים מה? אם כבר חוני המעגל אז עד הסוף- אני רוצה גם גשם!

_________________________________________________________________________________ 

רגעי הארה:

והפעם- הרגע בו גיליתי שנציגי השירות של פלאפון הם סוטי מין:

הערב שבו נציג השירות של רעות הודיע לה שהוא מעוניין להביא לה באופן אישי את מכשיר הפלאפון החדש (ניחא), התעכב עד אחרי חצות ואז שלח לה הודעה "לא שכחתי ממך, מתוקה, אני מגיע עוד 10 דקות".

יש לה מזל שגברבר כמוני עמד לצידה.

_________________________________________________________________________________ 

"אין לי מספיק כסף, יש לי פה רק כמה שקלים", אמרתי לשוחט, אבל נראה שזה לא סיפק אותו.

"אז נריה ילווה לך", הוא אמר, "אתה תאכל היום קרפ צרפתי!"

"נו, אז נאכל קרפ צרפתי בפעם הבאה", אמרתי.

"אין פעם הבאה!" שוחט ענה בתקיפות, "אני איתכם גמרתי!"

לא יודע למה היה כל כך דחוף לשוחט שאני אוכל קרפ צרפתי באמצע החיים (הוא לא יכול לחכות שנהיה בני 90?) מאז שיצאנו מהסרט "גיימר" בהרצליה הוא לא הפסיק לשגע אותנו.

"אתה כזה גרוע שלא אכלת קרפ צרפתי בחיים שלך", הוא אמר בעצבים.

"מה גרוע?" עניתי לו ופניתי אל נריה, "נריה, אתה אכלת קרפ צרפתי פעם?"

"לא", ענה נריה.

"אני לא מאמין! אתם כאלה גרועים!" שוחט כמעט הרביץ לנו.

"סליחה באמת שאנחנו לא רמת אביבים מליאנים כמוך!" כמעט הרבצתי לו בחזרה.

הוא שיגע אותנו בקניון, הוא המשיך לנסות לשכנע אותנו גם כשהשתנו בחניון של הקניון, והוא הגביר את הנדנודים כשהיינו באוטו חזרה הביתה.

בסופו של דבר נריה נכנע ועשה פרסה לסינמה סיטי, אל הקרפ הצרפתי המפורסם של שוחט.

אחרי שחנינו, חלפנו על פניה של אישה שביקשה תרומות לניתוח להשתלת כליה.

"תראה מה זה", אמרתי לשוחט, "לאישה הזאת אין כליה ואנחנו הולכים לאכול קרפ צרפתי."

"אחרי שתאכל את הקרפ תראה שזה שווה את זה."

הגענו אל המקום 3 דקות אחרי שהם התחילו לסגור.

שוחט כמעט רצח אותנו.

אני תרמתי שנקל לאישה עם הכליה (או בלי הכליה).

ראינו את שחר חסון ואת רז מאירמן (לא רז מאירמן הדוגמן. סתם רז מאירמן שלמד איתנו בישיבה, שלבש חולצה של תנובה).

בפעם הבאה אוכלים קרפ צרפתי!

_________________________________________________________________________________ 

אני: "על פי האמונה הנוצרית, אמא של ישו נתעברה מרוח הקודש"

אבא: "אבל כולם בעצם יודעים שזה היה מאיזה אינסטלטור שעבר בסביבה."

_________________________________________________________________________________ 

המילה האחרונה- חידושי מילים

מחפשים שם למעיל האופנועים החדש (מעיל יעיל מאוד- בולם זעזועים, שמתנפח כשהרוכב נופל מהאופנוע):

-מעיל (במלעיל) בלום (על משקל "מאיר בלום")

-גבר הולך לביגוד

-מעילן רמון

-עור החיים

-דב נבון

-מעיל שליו (על משקל "מאיר שליו"- מעיל שאתה לובש ומרגיש בזכותו שליו)

-חי שאקלים

-הרב-לי-עור (מעיל העור מתנפח לכמות גדולה)

מחפשים של ל"רחת לוקום" (מאכל טורקי עם הרבה הרבה סוכר):

-איזמירמלדה (רעיון של יוסי)

-סוכרוז ביץ' (ע"ש החוף הידוע בטורקיה)

-ברי סוכרוף (ברי נולד בטורקיה כמובן)

-תאכל ת'לבלב

פיראטי- שמות וסיסמאות לכיפה ש"צומחת" על הראש של חשודים בפלילים, כדי שיראו חפים מפשע:

-כיפה שחורה

-כיפה סרוחה (על משקל "כיפה סרוגה")

-"על ראש הגנב"

-"ברוך מתיר אסורים"

-כיפת הדם האחרונה

-לכל אסיר יש מכסה

_________________________________________________________________________________ 

בגלל הביקוש הרב של ציבור הבנות לחוצות החתונה, הרי לכם תמונה של שמוליק ודנה:

המשך שבוע נעים שיהיה!