לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום


כמו שסבא שלי עליו השלום תמיד אמר: "עדיף כוס מיץ ענבים ביד מאשר לקבל בעיטה בישבן מגמדון בית מסורס"

Avatarכינוי: 

בן: 35

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2009

למען מה-שמו באהבה


 

ה' עמכם, ראשי כרוב. מה שלומכם?

את הפוסט הזה אני כותב ביום שישי ואעלה רק במוצ"ש, כך שאני לא יכול לספר מה ואיך היה בשבת ארגון. מה שאני כן יכול לספר זה שביום חמישי הייתי עם ארבעה סניפים שונים של בני עקיבא, ולא ברור לי איך זה קרה, אחרי שעזבתי את בני עקיבא לפני יותר מ-4 שנים.

השבוע מצאתי את עצמי עוזר לסניף רמת גן בציור קומיקס על קיר שלם בסניף שלהם, וגם צובע קירות (ומתלכלך!) בסניף תל אביב מרכז ב-3 בלילה(!!!), מה שהביא לי פלאשבקים מטורפים מכיתה ו'. התחלתי לפחד שכבר מאוחר ואני לא אצליח לקום מחר לבית הספר, לשיעור אוריינות של המורה חייה.

 

אז ביום חמישי הייתי בתחילת הערב בהצגות של סניף תמ"ר (תל אביב-מרכז), שם אחים שלי הופיעו. משם נריה ואני נסענו להצגות של סניף רמת גן, שההפקה שלהם לעומת ההפקה של סניף תמ"ר היתה כמו ההפקה של "שלומק'ה והבובות" במתנ"ס באר-טוביה לעומת ההפקה של הפסטיגל.

משם חתכנו לסניף בני ברק, אבל הפעם לא בשביל אירוע שקשור איכשהו לבני עקיבא, אלא פשוט כי שם התקיימה מסיבת גיוס לאליה לבקוביץ', שלמד איתי בהרצוג. זה היה כמו פגישת מחזור, רק בלי הרב וקסלר, ועם ארוחת על האש טובה.

משם נסענו לסניף תל אביב-צפון, לראות איך מיכל מציירת על הקירות. שם פגשנו את החברות של מיכל שלא ראינו לפחות שנתיים, וגם את אלון, גיסי (עבאדן, גיסנו!).

 

נריה: "בואנה, אנחנו ממש מקובלים."

אני: "כן, אנחנו צריכים לעבור לגור בצפת!"

 

אז אם פתחנו בבני עקיבא- המתחיל במצווה אומרים לו גמור.

תזכורת: ביום ראשון האודישנים ללהקה העולמית של בני עקיבא. יש שני שופטים אורחים- אלחי רפואה ואור קולנברג מכוכב נולד 7.

גם אני כמובן אהיה שם, אז כדאי לכם לבוא! יהיו צחוקים!

לפרטים נוספים:

http://www.facebook.com/profile.php?re3f876c2&v=feed&story_fbid=320917835042&id=778070786&refid=0#/event.php?eid=160522456047&ref=ts

 

_________________________________________________________________ 

 

הייתי אצל הנוירולוגית שלי, שתבדוק מה חדש עם המיגרנות שלי, לקראת הגיוס.

הנוירולוגית היתה נחמדה מאוד, בדקה אותי, שאלה על תכיפות המיגרנות, ותוך כדי הקלידה כל מיני דברים במחשב.

כשהיא סיימה להקליד היא הדפיסה את הדף ואמרה שאראה אותו למי שצריך בצבא.

הדף היה רשימה של הקלות שאמורים לתת לי, וביניהם:

לתת לי 8 שעות שינה בלילה, לא לתת לי נסיעות ארוכות או פעילות רבה בשמש, להקפיד לתת לי שתייה מרובה, לא להעביר אותי מהר ממצב של שכיבה לעמידה, ובמידה ויש לי מיגרנה- להכניס אותי לחדר חשוך ושקט, עם מים ואדוויל\אקמול.

עכשיו חסר לי רק הקלה של "שם על המפקד קצוץ", ואני יכול לפטור את עצמי מכל דבר שהמפקד בטירונות יגיד לי לעשות.

 

התקשרתי ללשכת הגיוס כדי לקבל הדרכה לגבי איך ולמי אני שולח את הטפסים. ברקע השמיעו מוזיקה, וכל זמן קצר בחורה אלקטרונית הודיעה ש"זמן ההמתנה המשוער הינו ארוך מהרגיל".

אחרי המתנה ארוכה מהרגיל, החלטתי שנמאס לי, ואמרתי לעצמי שאם תוך 4-5 דקות לא עונים לי- אני מנתק. בדיוק כשעלתה לי המחשבה הזאת, הבחורה אמרה: "זמן ההמתנה המשוער הינו 4 וחצי דקות", כאילו כדי להרגיע אותי. אז נרגעתי וחיכיתי.

וחיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי.

ואז המוזיקה שוב נפסקה, וחיכיתי לבשורה של הבחורה, והיא אכן הגיעה והודיעה: "זמן ההמתנה המשוער הינו ארוך מהרגיל."

אמא שלהם!

הבנתי שזה משמיים וזה נועד להזכיר לי שההקלות האלה משמעותיות מאוד, ולכן לא כדאי לשלוח את הטפסים של הנוירולוגית לפני הגיוס, שלא אגיע למצב שדוחים לי שוב את הגיוס בשביל איזו ועדה רפואית. אני פשוט אביא את הטפסים לרופא-חייל בטירונות, והוא כבר ידאג לי לכל הקייטנה הזאת.

בידיים שלי יש כח רב, וגם מפתח לירידה חדשה של החבורה על חשבוני- על כל תלונה שלי הם יגידו "מה קרה חזקוש? קשה לך מדי? רוצה אולי שנכניס אותך לחדר חשוך?"

 

אם זה לא מספיק, השבוע הודיעו לשמוליק על התפקיד שהוא יקבל בצבא (הוא מתגייס שבוע לפני), שהוא מש"ק יהדות של המודיעין בבסיסי תל אביב.

משמע: הבנאדם מגיע ב-8 בבוקר לקריה או לגלילות, ועושה מה בראש שלו, בכל הקשור ליהדות. שיעורי תורה, שיחות חיזוק ועוד.

במידה ויציבו אותי להיות חובש באחת המרפאות של תל אביב- אני אזכה לשיעורי תורה משמוליק, ושמוליק יזכה לקבל ממני פלסטרים.

סבא לוחם, סבתא בהנדסה קרבית, אבא התקבל לשייטת, ושני ילדיו הגדולים הולכים להיות הג'ובניקים הכי מתים שצה"ל יכול לדמיין.

לזה בדיוק התכוון דוד שלי, מאיר ראם, שכתב את הספר "המשפחה הלוחמת".

_________________________________________________________________ 

 

כמה אירועים מוזרים במיוחד שהיו לי השבוע:

 

-ראיתי את משי יושבת בחדר עם לפטופ, בסניף ר"ג, שומעת מוזיקה.

לפתע התחיל קטע שבו שומעים את צביקה הדר מדבר. "זה בטח שיר מתוך כוכב נולד", אמרתי לעצמי. ואז פתאום צביקה הדר אמר את השמות של "3 המתמודדים", ואלה היו שמות שלא הכרתי, ולא הבנתי איך זה יתכן, עד שהוא אמר "ונראה אותם כעת בריקוד מיוחד בסגנון הצ'ה-צ'ה-צ'ה".

מסתבר שהיא שמעה קטע אודיו (יענו קובץ שמיעה) מתוך "נולד לרקוד".

אני: "את שומעת קטע אודיו מתוך נולד לרקוד? מה עובר עלייך?"

נריה: "לא לא, אולי תשמעי קטע אודיו של פיקאסו!"

 

 

-באתי לאסוף את אחותי מתחנת האוטובוס שבה מורידה אותה ההסעה, אחרי בית הספר. שם עמדה עוד בחורה עם כלב. לכאורה בחורה נורמלית לגמרי, עומדת, והכלב מסתובב לה בין הרגליים.

פתאום, משום מקום, האישה דפקה צרחת שיגעון, קראה בשם של הכלב שלה, חיבקה אותו, והתחילה לעשות גלגולים על הרצפה. הכלב שלה השתולל ביחד איתה, ובשלב כלשהו היא כאילו קפאה באמצע גלגול, כשהיא מרוחה על הרצפה, ובצורה גמישה ופריקית למדי הישבן שלה היה מעל הראש שלה.

כל האנשים מסביב הסתכלו ולא הבינו מה נסגר עם הבחורה.

אני: "בואנה, האישה הזאת משוגעת".

בילוש: "למה?"

אני: "לא ראית איך היא צרחה ועשתה גלגול?"

בילוש: "זה לא היה גלגול, זה היה חצי גלגול!"

אני: "אההה זה היה רק חצי גלגול? אז סבבה, היא לא משוגעת. כנראה שהיא אשת אצולה בריטית!".

 

 

-ילדה בת 9 הוסיפה אותי לפייסבוק.

_________________________________________________________________ 

 

פינת הוידוי:

 

אני אמנם גרוע באנגלית, אבל אני גרוע הרבה פחות ממה שהייתי לפני כמה שנים (חל בי שיפור בשנתיים האחרונות).

לפני כמה שנים, כשהייתי רואה שכתוב IL ORANGE על צג מכשיר של אורנג', הייתי קורא את זה "הייל אורנג'".

 

 

אפרופו נאצים-

לרעות יש שיחון עברי-גרמני. היא התחילה להקריא לי כל מיני משפטים, ואני הייתי צריך לנחש מה הם אומרים.

רעות: "איך ליבה נישט"

אני: "צחצח לי את הנעל, יהודון, ואח"כ אני אדפוק לך כדור בראש!"

רעות: "לא...זה אומר 'אני אוהבת אותך'..."

_________________________________________________________________ 

 

נריה, מיכל, דפנה ואני יושבים בגינה בשכונה, כשלפתע אני שם לב לכתובת "עד מתי יוני 06?" על העמוד של הגגון.

אני: "היי, יוני 06! כנראה שהבנאדם הזה כבר השתחרר"

נריה: "יא דפוק, זה גלעד שליט!"

_________________________________________________________________ 

 

פינת הקונדליזם:

 

בחמישי בלילה, נריה, מיכל, דפנה ואני נכנסנו לתיכון צייטלין, וראינו שבאחת הכיתות יש תמונה גדולה של מגילת העצמאות.

על המגילה היו חתומים כמובן דוד בן גוריון, יצחק בן צבי, חיים וייצמן ועוד רבים וטובים.

עכשיו יש שם גם את החתימות שלנו.



 

_________________________________________________________________ 

 

אבא פותח מכתב שנשלח הביתה "לכבוד הורי התלמיד תולי ישורון", ומתחיל להקריא:

"הנידון: היעדרות מרובה של בנכם משיעורי אזרחות.

בלה בלה בלה בלה...בנכם נעדר רבות משיעורי אזרחות... בלה בלה בלה....

הדבר עלול לפגוע בידיעותיו ובשליטתו בחומר, וכן גם בציוניו העתידיים.

בלה בלה בלה....

חתימת המורה, חתימת מנהל התיכון, חתימת הורים...

הערת ההורים: מעניין לי את התחת."

מקפל את המכתב ופונה אל אמא שלי: "שרית, קחי נייר להתנגב איתו!"

_________________________________________________________________ 

 

יוסי: "מה הקטע של חוק שלוש השניות? כאילו, נופל בייגל'ה על הרצפה ואז כל החיידקים מתאספים ואומרים "חברים, בשלוש שלי אנחנו קופצים על הבייגל'ה!...אחת....שתיים....שלוש!!! להסתער!!!"

 

 

שבוע טוב שיהיה!

נכתב על ידי , 21/11/2009 17:49  
112 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



326,334
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , האופטימיים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרמוז מלך הקופים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרמוז מלך הקופים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)