לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

מועדים לשמחה, נביאי פורענות. מה שלומכם?

אני אמנם רק חובש ואסור לי לאבחן, אבל הייתי אומר שאני חולה. כנראה כתוצאה מזה שהתפרעתי יותר מדי בימים האחרונים, ולא אכלתי ולא ישנתי מספיק.

ביום ראשון חגגתי את יום הולדתי הלועזי בערב פוקר עם אטיאס, נריה והבלונדיניות.

בד"כ ערבי פוקר אמורים להיות עם פיצות ובירה, אבל הבית של אטיאס היה כבר כשר לפסח, ולכן אכלנו רק זיתים, שזה הכי קרוב לפיצות ובירה שיכולנו (פיצה הולכת טוב עם זיתים, ואחרי שאוכלים הרבה זיתים לא זוכרים כלום, בדיוק כמו עם יותר מדי בירה).

בסופו של דבר ניצחתי.

במוצאי החג נפגשנו כמה חברים מהקורס אצל תום.

הייתי רעב מת, אבל הדבר היחיד הכשר ללא חשש קטניות שהיה לו בבית זה שתי פרוסות פסטרמה, שרק פתחו לי את התיאבון. אח"כ הם הביאו עוד כמה דברים, אבל אני כבר הייתי בשרי מהפסטרמה.

אין יותר זרג מלהיות אשכנזי ובשרי בפסח!

כדי להוציא קצת את העצבים, תום ואני עשינו לצוקרמן זריקה בתחת והתעללנו בו תוך כדי שהמחט היתה בתוכו. זה מה שחובשים עושים כשמשעמם להם.

למחרת תכננו ללכת עם המשפחה לספארי, אבל אני ויתרתי מכמה סיבות:

-ישנתי רק חצי שעה באותו הלילה, וגם בחצי שעה הזאת התעוררתי באמצע כי ירדן הקיאה לתום על הרצפה (ואז אמרה "לפחות לא הקאתי על השטיח").

-ידעתי שבצהריים אני כבר נוסע למפגש גדול יותר של כל חברי הקורס.

-כמו שיוסי אמר, בספארי הכל אותו דבר- הרבה שמש, הרבה חיות, וכמה אבות תימניים דתיים שמשחקים אותה מבינים בחיות ("למה אתה קורא לו? עכשיו זו עונת הרביצה שלהם, הם לא יצאו מהחור שלהם!"... "זה לא היפופוטם, זו היפופוטמית! אתה לא רואה שהיא בהירה יותר?").

פינת הביש גדא:

ובישי הגדא להפעם הם:

-יוסי, שחסידה שחורה עשתה עליו קקי בספארי.

-אביעד, שחצי שעה לפני שיצאנו ליום הכיף עם הקורס הוא קיבל הקפצה לבסיס.

רביעי בצהריים, נפגשתי עם תום, הפלס, ירדן ואורטל בתחנת הרכבת, ונסענו יחדיו ליום הכיף של הקורס באש-דוד. מה איבדנו באש-דוד אתם שואלים? גם אני שאלתי את עצמי. אבל האופציה הראשונה היתה חוף פלמחים, אז כמובן שהעדפתי על האש בחוף לידו באש-דוד.

הפלס: "חזקוש, מישהו חרבן לך על הסנטר"

אני: "לא, זה זקנקן ספירת העומר שלי."

הגענו לחוף לידו, שם ראינו קטטה של חבורת ילדים בני 7 נגד חבורת ילדים בני 13.

זה היה מצחיק כמעט כמו לראות את הילדים בקבוצה המפסידה של ששטוס בוכים בסוף הפרק. תכלס, הייתי רואה ששטוס רק בשביל לצחוק על הילדים האלה.

לא כל כך סמכתי עליו, אבל שמעון הוא הדבר הכי קרוב לדתי שאפשר למצוא בין חברי הקורס, אז שלחתי אותו לקניות לעל האש, והדגשתי לו שישים לב טוב לכשרויות לפסח ולעניין הקטניות.

"נו, הכל כשר ללא חשש קטניות?", שאלתי אותו כשהוא חזר.

"כן", הוא ענה, "בדקתי את כל הטיבולים והכל כשר ללא חשש קטניות, אין מה לדאוג"

"ומה עם הבשרים?" שאלתי.

"אוי, שכחתי לבדוק את הבשרים..."

הכל היה כשר לפסח לאוכלי קטניות.

נסענו כדי לקנות עוד בשרים במיוחד בשבילי, ובסופו של דבר כולם קנאו בי שהם קיבלו בשרי על האש בנאליים ולי היה סטייק וכנפיים.

מצד שני, אח"כ כולם חיסלו במבה ושוקולדים, ואני רק יכולתי להזיל ריר, להתלונן על המיגרנה שלי ועל זה שאפילו אדוויל זה לא כשר לפסח (רק היום נזכרתי שאדוויל זה בעצם לא ראוי למאכל כלב ומותר לקחת את זה בפסח).

נריה: "אז כל מה שעשיתם על חוף הים זה על האש?"

אני: "מה פתאום, אתה יודע...העברנו צחוקים, דיברנו, שיחקנו מחבואים"

נריה: "שיחקתם מחבואים? אתם על הפנים!"

אני: "למה על הפנים? דווקא הצלחתי לדפוק את הסופרים!"

השתנתי על המגלשה המפותלת בחוף הים וגם על סוכת המציל, וגם בתוך פח פחמים.

וגם היה קטע שדין ואני עמדנו ביחד על סלע גבוה והשתנו לחול למטה. אחרי שסיימתי דחפתי את דין למטה והוא נפל על הפיפי שלנו.

מאחר ולא רציתי לישון עם בנות באוהל נאלצתי להיות בין אלה שישנו רק עם שק"ש בחוץ. אחרי הלילה שבו ישנתי בתוך מנהרה של מגלשה בפסטיבל ערד, אין ספק שזה היה הלילה הגרוע ביותר בחיי.

כל הלילה קפאתי והתהפכתי מצד לצד. בשלב כלשהו בדקתי מה השעה ושמחתי לראות שיש לי רק עוד שעה עד הזריחה, שאולי תגאל אותי מייסוריי. אחרי שעה של עוד סבל ראיתי שעדיין חשוך ונזכרתי שאנחנו בשעון קיץ.

ביום חמישי בבוקר חזרתי עייף, ממוגרן (יענו, עם מיגרנה) ומרוצה הביתה וישנתי עד הצהריים. בערב יצאתי עם קרני ונריה (שהתלונן כל הערב על זה שהאף שלו סתום ושאחד הנחיריים שלו הפסיק לגמרי לעבוד) וגם אז התחיל מסע של חיפושים אחר אוכל כשר לפסח.

נריה: "נראה לי שהמסעדה הזאת כשרה"

אני: "איזה כשרה ואיזה נעליים?"

קרני: "כן, איזה נעליים?"

אני: "אתה רואה פה דתיים?"

קרני: "אתה רואה פה נעליים?"

בסופו של דבר מצאתי איזו מסעדת בשר כשרה לפסח ללא חשש קטניות שהבטיחו לי ארוחה משובחת עם מיץ על חשבונם.

אני: "איזה מיץ זה?"

המוכר: "זה כזה... גזוז כזה.... בצבע ירוק, אתה תראה.."

גזוז??? חזרנו לשנות השמונים ואף אחד לא אמר לי???

הוא שם לי שתי כוסות מיץ. "למה שתיים?", שאלתי, והוא עשה תנועה של "עליי, חמודי, עליי, תתפנק!"

נראה לי שהוא רצה להיפתר מהמשקה המוזר הזה, אם זה בכלל היה משקה ולא אקונומיקה. זה היה משקה רדיו-אקטיבי מוגז בצבע ירוק-רמזור (אתם יודעים, ירוק זוהר נוטה לכחול). הבאתי לנריה לשתות את הגזוז ואז האף שלו פתאום נפתח והנחיר הסתום חזר לחיים.

************************

שתי תמונות ישנות שמצאתי בסדר פסח שעשיתי במחשב:

אני נכנס למרפאה בתל נוף ופוגש חובשת בשם ניצן.

ניצן מושיטה לי יד ללחיצה ואומרת "נעים מאוד, אני ניצן".

אני משאיר את היד לצד הגוף שלי ועונה "נעים מאוד, אני שומר נגיעה."

יש במגדלי תל אביב חנות בגדים לשמנים ובסמוך אליה יש חנות בגדים לגבוהים. עכשיו חסר רק שיפתחו חנות בגדים לשעירים וזה יהיה "מרכז קניות האגריד".

בקצה של המגדלים יש גם קליניקה של רופא בשם "דוקטור א. כלב".

אותי זה מצחיק.

קראתי בעיתון על בנאדם שנאלץ לעבור ניתוח לכריתת אחד האשכים, והמנתחים כרתו לו בטעות את האשך הלא נכון.

להפקיר את האשכים שלך בידי מנתחים כאלה חאפרים זה ממש לשים את כל הביצים בסל אחד.

אחרי שסורס לגמרי, הבחור יצא נגד המנתחים הרשלניים. בטונים גבוהים, כמובן.

ה(ספק)בחור קיבל פיצוי של (אם אני זוכר נכון) 160,000 יורו. הוא רצה להעלות את סכום התביעה, אבל לא היו לו ביצים.

איזה מצחיק זה היה אם היו מייצרים חיילי צעצוע ג'ובניקים.

תחשבו על זה, במקום חיילי הצעצוע הרגילים עם הנשק והפזצט"א, לייצר חיילי פלסטיק שוכבים על הגב, עם חולצה בחוץ, פטור 8 שעות שינה ביד אחת וג'וייסטיק של פלייסטיישן ביד שנייה.

אנשים שצריך להשתין עליהם:

אנשים שהפילו את הפלאפון שלהם לאסלה.

כל אחד בעולם מכיר מישהו שנפל לו הפלאפון לאסלה, ואני תוהה איך התופעה הזו כל כך נפוצה וכמה אנשים יכולים להיות מפגרים.

צריך להשתין גם על זה מהפיזיותרפיה של אבא ששאל אותו איך זה שיום העצמאות יוצא כל שנה בתאריך אחר, ולמה אי אפשר לקבוע לזה תאריך אחד.

אם שאלתי קודם כמה אנשים יכולים מפגרים- כאן התשובה.

למה כשכתובים לי הודעה על הWALL בפייסבוק הפייסבוק שולח הודעה שכתבו לי SOMETHING על ה-WALL?

כאילו, כששולחים לי כל מיני דברים לא מוגדרים הפייסבוק יודע להגדיר אותם ולהגיד ששלחו לי HUGG, KISS או נדנוד (שלאף אחד אין מושג מה עושים איתם), אבל כשמקבלים סוף כל סוף הודעה נורמלית, פתאום הפייסבוק לא יודע להגדיר מה קיבלת והוא כותב לך שקיבלת SOMETHING.

אגב פייסבוק, אני חושב שצריך להשתין על אנשים שכותבים בסטטוס שלהם בפייסבוק איפה הם נמצאים באותו הרגע, ובמיוחד במיוחד כשזה יותר מדי מפורט:
 

גברים בד"כ כותבים איפה הם נמצאים בלי רמזים ובלי סינונים, אבל בנות הן אלה שמפרטות עם מי הן נמצאות:

מה שמטורף זה ש"היפות" ו"המכוערות" זה אותן חברות בעצם. איך בנות מחליטות מתי לקרוא לחברות שלהן יפות ומתי לקרוא להן מכוערות? יש לזה חוקים מסוימים? כשהולכים סתם לים בעיר הן יפות, אבל כשהן יוצאות לכנרת, ששם יש גם הרבה בנות מערים אחרות בארץ, אז הן פתאום כבר די מכוערות?

ואיך מתוך קבוצת החברות, הבחורה בוררת ובוחרת את זו שתהיה האישה שלה?

מה זה הגדויילים הזה? בחיים לא תראו גבר כותב סטטוס "בים עם בעלי :)" (אלא אם כן החברים שלכם בפייסבוק הם טיפ-טיפה זה...)

אני: "לא הבנתי, הוא לא הומו?"

אורטל: "לא מוצהר. הוא דווקא מדבר על חתונה וילדים"

אני: "אבל אם הוא רוצה להתחתן הוא צריך קודם להשתחרר מצה"ל"

אורטל: "למה?"

אני: "כי הוא לא יכול לטוס לקפריסין כשהוא עוד חייל."

*************************

ראיתי את דודו ארז ברחוב והוא חייך אליי.

אבא קנה לי את "מזמורי נבוכים" של קובי אוז.

לפני החג שקלתי את עצמי וראיתי שאני שוקל 49, שזה ממש צעד קטן לקראת ההגעה למשקל 50 שאני מייחל לו כבר כמה שנים. אני מקווה שהחג הזה לא ירזה אותי.

שבת שלום!