לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

תאמינו לי, אתם לא מספיק מעריכים את העובדה שיש לכם מחשב אזרחי.

בשואה אמנם לא היה אוכל, אבל אני בטוח שהרבה יותר יהודים היו מתים שם מרעב אם היו שמים להם בגטאות סלסלת פירות מפלסטיק מול העיניים.

ככה מרגישים חובשים בצה"ל שעובדים כל היום על מחשב צה"לי שהדבר היחיד שיש בו זו תוכנה להזנת טיפולי חובש ו"צייר", וכשחדר האינטרנט סגור בגלל שמש"קיות החינוך עובדות כל היום על שיעורים לקראת יום השואה ויום הזיכרון.

רק שלנו יש גם פלייסטיישן, אז יש מצב שסבא שלי עליו השלום סבל יותר.

אז נכנסתי סוף כל סוף לעניינים במרפאה ועכשיו אני חובש טייסת מנהלה שלא רק עבר טסט, אלא גם נסע קצת בדרכים, לפעמים אפילו בלי מלווה (איזה חזק זה לקחת דימויים מעולם הכבישים כשאין לנו בבית אוטו ולא התחלתי ללמוד אפילו לתיאוריה).

בשבוע הראשון שלי בבסיס החדש, ניצן העביר לי חפיפה על ציוד הכוננות שיש באמבולנס. קיבלתי רושם שמעבר לענייני השגרה של חדר הטיפולים, בדיקות הדם ודומיהם, יהיו לנו גם לא מעט הקפצות ומקרי חירום.

"זו ערכת החירום לילדים ותינוקות", אמר ניצן. "אני עד היום מחכה שנגיע כבר בעזרת ה' למצב הזה של אר"ן (אירוע רב נפגעים) של ילדים, אתה יודע- אחד על הנדנדה, אחד על הקרוסלה, אחד על המגלשה..."

ביום ראשון הקודם קיבלתי את השיבוץ הראשון שלי. הודיעו לי על הבוקר שאני נשלח למד"א רחובות לעשות שם משמרת עד הצהריים.

"איזה יופי!" אמרתי לעצמי, "הגיע האקשן האמיתי!"

הגעתי לשם ובדיוק יצא אמבולנס שחזר מלידה בשטח והוקפץ לתאונת דרכים. מסתבר שרחובות זו לא סתם עיר עם שם מפגר, זה אשכרה מקום עם אקשן. ככה חשבתי לעצמי כשישבתי וחיכיתי לאמבולנס שעליו אני אמור לעלות. ישבתי וחיכיתי, וחיכיתי וחיכיתי, וישבתי ובהיתי שעה וחצי בתקרה.

כעבור שעה וחצי נזכרו להעלות אותי על אמבולנס סיור שהוקפץ למקרה דחוף ביותר- זקנה עם עצירות בשתן. באותו הרגע הצטערתי שלי אין עצירות בשתן ושאני צריך להתאפק חזק לא להשתין על אותה זקנה.

פינינו את הזקנה לבי"ח קפלן והוקפצנו למקרה הבא- בנאדם מפרכס.

"הידד!", כל הדרך אמרתי לעצמי, "אולי אני אזכה לראות איזה אפילפטור מפרכס על הרצפה ומוציא קצף מהפה".

בסופו של דבר האמבולנס השני הגיע למקום לפנינו, ואנחנו המשכנו לקיבוץ נען, לאסוף איזה איש עם שפם שהיו לו הפרעות קצב. אמא שלו.

פינינו גם אותו לקפלן וההקפצה הבאה לא אחרה לבוא- זקנה עם דלקת פרקים.

לעזאזל! זה מד"א או מושב זקנים???

סר וזועף חזרתי למרפאה, צעקתי על ניצן שהבטיח לי אר"ן של ילדים מדממים על מתקני שעשועים והביא לי בסוף זקנים מתפרקים על הספה בביתם, ליד ספל התה וצלחת סלט הכרוב שלהם, ומשם המשכתי בעבודתי.

בערב הגיע הפיצוי- חיילת התעלפה במגורי הבנות במשמרת הראשונה שלי ככונן צוות א'.

קפצנו צוות חובשים עם הרופא של 669 אל מגורי הבנות והתחלנו לטפל בחיילת. סטורציה, עירוי, בדיקות הכרה, מדדי לחץ דם, דופק וחום, העמסה על אלונקה וכו'.

אני חייב לציין שזה היה ממש מגניב.

__________________________________________________________________________ 

באחד הימים הסתובבתי חסר כל מעש במרפאה, כשלפתע ניצן באה אליי (יש גם ניצן בן וגם ניצן בת) עם מזרק ושאלה אם בא לי לתת למישהו זריקה.

"בכיף", אמרתי וניגשתי לבחון את החומר. לקחו לי כמה דקות כדי להבין שהיא הפילה אותי בפח. זו היתה זריקה בתחת.

החייל היה לחוץ מהתחת (סטגדיש) ואני נהניתי להלחיץ אותו שזה כואב מאוד, אבל הוא חייל והוא צריך להיות גיבור.

מאז, הכרזתי על עצמי כעל המזריק בתחת הרשמי של המרפאה.

עכשיו אני רק מחכה שיכניסו אותי למעבדה לבדיקות דם, כי שם האנשים נכנסים לחוצים ואחרי צום אחד אחרי השני, ועד היום שאבתי דם רק בשיעור בבה"ד (הדם הזה נשמר לי עד היום במבחנות בבית. אחת המבחנות הלכה לאיבוד ונמצאה לפני פסח. תחשבו איזו סיטואציה מוזרה זו שיוסי פתאום בא אליי "חזקוש, הדם שלך", ומגיש לי מבחנה, "אה כן, איבדתי אותה לפני שבועיים. תודה.") ובאיזה יום אחד שסתם שוטטתי במרפאה, ראיתי שעומדים לעשות למישהו בדיקת דם והחלטתי לשאוב בעצמי. יצא לי ממש טוב, והחייל יצא למסדרון וסיפר לחבר'ה שחיכו בתור ש"החובש הג'ינג'י שואב דם תותח". תנו לי בכבוד תנו לי גמבה.

בינתיים את עיקר העבודה והחפיפה עשיתי ב"חדר טיפולים". השיחות מתנהלות בצורה של שיחות בין חובש מטפל לחייל מטופל ושיחות שעוברות בראש של החובש והמטופל באותו זמן. שיחות שנראות בערך ככה:

חובש: "שלום, חייל מכוער. אתה מוזמן לשבת, למרות שהיה נחמד יותר אם היית חיילת שווה עם כאבי ברכיים. מה קורה?"

מטופל: "אני אענה לו "יהיה טוב", כדי שהוא יאמין לי שאני מרגיש לא טוב"

חובש: "אני מכיר כבר את הטריק הזה של ה"יהיה טוב", בוא תגיד לי מה הבעיה האמיתית שלך, אפס"

מטופל: "אני קב"ניסט מסריח שרוצה לקבל גימלים"

חובש: "אני אשאל אותך עכשיו מליון שאלות כדי שעל אחת מהן תענה בצורה כזאת שהטיפול יצא מתחום האחריות שלי ואז אני אוכל להפנות אותך לרופא...או לקב"ן"

מטופל: "אן-דן-דינו-סופלקטינו- כן, בטח שהכאבים שלי מתגברים כשאני מטה את הראש לפנים"

חובש: "מצוין, אפשר להעיף אותו לרופא. מקווה שישארו תורים בשביל חיילים שסובלים באמת."

ואז מגיעה חיילת עם קטיעה ביד ואני שולח אותה בחזרה עם אקמול.

סתם לא, זה לא תמיד ככה. באמת יצא לי להביא אקמול לאנשים, אבל גם היו הרבה הפניות לרופא. אפילו יצא לי לעשות א.ק.ג לאיזה בחור, אינהלציה ונחשפתי לפציעות, חתכים, נוהל כלבת (חייל שנשרט מחתולה), פריחות, חבלות עצם, בנאדם שהקיא בזמן הטיפול, אחת עם דם בשתן (בהתחלה היא לא רצתה לעשות בדיקת שתן, אמרתי לה שגם אני אשתין לתוך כוס כדי שהיא תרגיש בחברה טובה, ובסופו של דבר התברר שהבדיקה היתה נחוצה ביותר) ובנאדם שבלוטות הלימפה בגרון שלו התנפחו לגודל (ומראה) של תות שדה בשל ועסיסי.

בקיצור, המרפאה עושה לי הרבה השראה, וחשבתי אפילו על פתגם: אם נדרסת על ידי רכב- רצוי שזה יהיה אמבולנס.

__________________________________________________________________________ 

אפרופו פתגמים, אם מישהו תוהה מה זה "מיש כל מרה תיסלם אלג'רה" (השם של הפוסט הקודם), אז תדעו שזה אומר "לא תמיד הצנצנת תישאר שלמה", או במילים אחרות "יש גבול לכל תעלול".

קרני לימד איתי את הפתגם הערבי הזה, ואירה לימדה אותי שיש בערבית גם פתגם שהפירוש שלו זה "אם לא הבנת- כף עדשים", שלי הוא משום מה הזכיר את הפתגם המפורסם "יש בעיות- תחרבן קוביות".

__________________________________________________________________________ 

בזמן האחרון אני נוסע הרבה ברכבות (ככה אני מגיע וחוזר מהבסיס), ויש שלוש שאלות שממש מטרידות אותי:

-למה לפני שעוצרים בתחנה במהלך הנסיעה, זה נראה תמיד כאילו נמצאים באמצע היער\מדבר, ואז כשיורדים פתאום הכל מלא במרכזי קניות וקניונים, ואתה מגלה שאתה במרכז העיר, בלב הציוויליזציה?

-למה כששתי רכבות חולפות זו על פני זו יש שריקה כזאת כמו של ספינת חלל?

-למה הרכבת לירושלים עוצרת בגן החיות התנ"כי? מי יבזבז כסף גם על נסיעה ברכבת וגם על כניסה לגן החיות הזה? זה כמו לעשות הפלגת שעשועים לספארי, למען ה'!

__________________________________________________________________________ 

מייל משונה שקיבלתי לאחרונה:

איזו מוזרה. ככה היא מתחילה עם גברים? היא לא שמעה על האפליקציה החדשה של הדייטים בפייסבוק? פרימיטיבית שכמותה!

__________________________________________________________________________ 

נריה (בודק בארנק): "היה לי פה כדור"

אני: "היה לך פוק-כדור? אולי היה לך גם פוקדע במקרה?"

חווה: "הלילה עוד צעיר"

אני: "למה מתי הלילה התגייס?"

אני: "אני אוהב במבה"

אלה: "אתה גם נראה כמו במבה, וגם יש לך פז"ם של במבה"

אני: "דווקא לבמבה יש אחלה פז"ם"

אלה: "אז לך יש פז"ם של במבה חלווה, זו שיצא לפני שבועיים!"

אני: "אתה גם מפעיל של מטווחים וגם משרת בבסיס של חייל האוויר שיש בו כל היום טיסות. בדוק השמיעה שלך הרוסה לגמרי!"

פבל: "על מה אתה מדבר? אני מוזיקאי"

אני: "איך מוזיקאי מסתדר בתנאים האלה?"

פבל: "אני גיטריסט מטאל."

אירה: "הם נוסעים כאילו זה הכביש של סבא שלהם"

שוחט: "דוגרי, גם אם לסבא שלי היה כביש- לא הייתי נוסע בו ככה."

*************************

שאלה קטנה לסיום:

אם בנאדם גרוע בדוקים, אז לאן אומרים לו לפרוש?

המשך שבוע נעים, קאקרים!