לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

השלום עליכם, מסובבי תקליטים וכוססי ציפורניים נטולות לק בצבע ורוד-פוקסיה.

מה שלומכם?

איך היה לסיים את הבגרויות ולהתחיל לקרוע את העיר עד השעות הקטנות של הלילה? הרגשתם כמו חיות לילה אמיתיות?

זה מזכיר לי שמול המרפאה שלנו יש עץ שעליו נמצאים הרבה ינשופים.

ייתמר: "נשבע לך, היו שם איזה שמונה ינשופים שישנו על העץ"

אני: "אה הם ישנו? הייתי בטוח שהם היו ערים באמצע היום, אתה יודע, ינשופים מטורפים, חיות יום"

ייתמר: "כן, עפים לחפש כוסיות"

אני: "כוסיות ותנשמות"

ייתמר(עושה חיקוי של ינשוף): "וואללה, קבל ת'תנשמת הזאת"

אני (עושה חיקוי של ינשוף): "סובבה לי אתה ראש, זאתי"

ייתמר: "נתפס לי הצוואר בגללה"

אני: "וואללה, בנוצה לא הייתי נוגע בה"

ייתמר: "יאללה, עופי עופי מפה"

אני: "שלא תקבלי מקור לעין!"

זה גם העלה לי את השאלה- כשינשוף נוסע באוטו אחרי שתיית אלכוהול ושוטר עוצר אותו, עושים לו בדיקת בנאדם?

מי שדווקא אין לו כל כך מה לעשות בחופש הזה אלה כמובן כל מארגנים המשטים. מה נסגר איתכם? תעשו איזו קייטנת חמאס עם שוקו, לחמניה ובריכת צקלון B. מה הקטע של לארגן חסקה לעזה כל שבוע?

זה כמו הילד המעצבן מהכיתה שהיה כאילו נוגע בך, אבל הוא לא באמת נגע בך, הוא רק הצביע לך מול העיניים ממרחק סנטימטר ואמר "אני לא נוגע בך-אל תיגע בי!", ואז איכשהו היה מוציא אותך בנאדם אלים, כשאחרי שעה הזזת לו את האצבע בעדינות.

מסקנה: צריך לכרות לילדים האלה את כל האצבעות, עוד לפני שהם נוגעים-לא נוגעים בך. וכמובן, לא יזיק גם להשתין עליהם.

בגלל המשטים האלה אני כבר שבוע תופס כוננות, וזו תהיה השבת השלישית שבמהלכה אסתובב עם פלאפון עליי, למקרה שתהיה הקפצה, ממש כמו כל הדוקטורים האלה שעושים כאילו יש להם טלפון חירום באמצע בית הכנסת, יוצאים בריצה החוצה ואז חוזרים לתפילה ומודיעים לכולם שספרד ניצחו את יוון ועלו לשמינית הגמר של המונדיאל.

__________________________________________________________________________ 

ומה שקורה כשסוגרים שבת במרפאה עם מנש:

-שוכחים לקחת יין\תירוש במשיכה של האוכל ביום שישי, ולכן נאלצים לשתות בירות ומרטיני על שולחן השבת.

שומעים דפיקה בדלת, מגלים שמדובר ברופא של 669, רצים להחביא את בקבוקי האלכוהול ונותנים למנש להעלים את הראיות- בשלוק אחד מהיר שיצא לו מהאף.

-משחקים אמת או חובה ומוצאים את עצמנו רוקדים על השולחן ושרים "מצהיר לך לא בוגד, בחיית עיוני לא בוגד".

-מוצאים צפרדע מקפצת לה במרפאה, זורקים אותה לחדר של הבנות ונועלים אותן למשמע צרחותיהן הלחוצות.

 

-ישנים עם מנש בקבלה במוצ"ש, ומשתגעים מהמטרידן שמתקשר אלינו בין 1 ל-3 ורבע בלילה כל 3 דקות לטלפון החירום של המרפאה, ומאלץ אותנו להישאר ערים ומסטולים במיטות.



 

אני: "הוא כבר לא מתקשר, נראה לי שהוא התייאש"

מנש: "בטח התייאש, מה נראה לך שהוא רובוט?"

אני: "לך תדע"

מנש: "מה לך תדע? אבל אין רובוטים בעולם, לא?"

אני: "בטח שיש, מה לא ראית רובוטריקים?"

מנש: "אה וואללה! רגע, אבל זה רק סרט, לא?"

אני: "סרט המבוסס על סיפור אמיתי"

מנש: "וואללה..."

מנש: "כן, אבל עכשיו יש לה מישהו חדש, וכמו שנאמר: מי שקטף את הפרח הוא יהנה מהפרחים"

אני: "איפה נאמר משפט דפוק כזה?"

מנש: "נו, לא... זה בעצם מי שהשקה את העץ הוא יהנה מהיבול"

אני: "אתה בטוח?"

מנש: "מי שנתן את הזרע- הוא יהנה מהגידול"

אני: "מה?"

מנש: "מי ששתל את הירק- הוא יהנה מהתפרחת."

מנש: "נראה לי הנקניק הזה מקולקל

אני: "למה?"

מנש: "לא יודע, הוא לא נשמע לי טוב."

אני: "רוצה קצת רוטב של הפיצה?"

מנש: "מה? איך אתה שם רוטב פיצה על האורז? זה לא בחברת חלבי?"

מנש: "כמה שהתחת שלה גדול- ככה גדול התחת שהיא תפסה!"

אני: "זו לא מוזיקה מזרחית אוטנטית"

מנש: "מה זה אוטנטי?"

אני: "אני מדבר כאילו על מוזיקה מזרחית שהיא לא פופ-מזרחי כמו שיש היום, אלא מוזיקה ים תיכונית קלאסית, המקור!"

מנש: "ומי בים התיכון המציא את המוזיקה הים תיכונית? המדוזות?"

אני: "יש מצב"

ממו: "פעם, התחנות רדיו הפיראטיות היו אלה שהעלו את המודעות למוזיקה הים תיכונית שהיתה מתפתחת לאט באותה תקופה"

מנש: "אז תחליטו, מי המציא את המוזיקה הים תיכונית? המדוזות או הפיראטים? שיגעתם אותי!"

מנש: "חזקוש, תביא שלוק מהארטיק"

אני: "לרוויה!"

__________________________________________________________________________ 

"אולי תעשי לי אווירון?", ביקשתי מדפנה, בעודה אוכלת את הסופלה שלה.

"אם יש משהו שאני לא אעשה- זה לעשות לך אווירון", אמרה דפנה והמשיכה לאכול את הסופלה שלה.

אז זאת שמימין לא הסכימה. אולי הבלונדינית השמאלית תסכים, חשבתי לעצמי.

"מיכל, אולי תעשי לי אווירון?", ביקשתי בנימוס.

"אולי לא?", מיכל ענתה והמשיכה לאכול מהסופלה.

"אני צריך שבלונדינית תעשה לי אווירון!"

~כעבור כמה ימים ב"אלדו"~

__________________________________________________________________________ 

"שמעי, יש לי שפשפת, אבל שפשפת כזאת לא ראית בחיים שלך!", שמעתי בחור ערס נכנס לחדר הטיפולים, לעמדה של ספיר. נו, טוב, עוד קבינסט שרוצה גימלים.

"קודם כל, אני גם לא הולכת לראות את השפשפת הזאת", ספיר ענתה לו כאחת שכבר יודעת טוב מאוד איך להתמודד עם אותם קבניסטים. "לך תראה לחזקוש את השפשפת שלך".

"בוא תראה", ניגש אליי החייל והפשיל מעט את מכנסיו, "תראה איזה מטורף!"

"וואו!", התפלאתי. הוא לא צחק, זו באמת היתה שפשפת מטורפת. המפשעה שלו היתה כולה אדומה ונפוחה.

"רואה שאני לא עובד עלייך?", הבחור הרים את מכנסיו וניגש בחזרה לעמדה של ספיר, "תכתבי, תכתבי במחשב!"

"החייל מתלונן על שפשפת...", ספיר התחילה לכתוב את אנמנזת החובש במחשב.

"מתלונן על שפשפת כואבת אחושרמוטה!", הבחור לא הפסיק להתערב, "זו לא סתם שפשפת! תכתבי שאני חולה שפשפת!"

"טוב טוב, אני יודעת איך לכתוב", ספיר הרגיעה אותו ועברה לבדיקת המדדים השגרתיים- לחץ דם, חום ודופק. תמיד צריך לבדוק אותם בשביל הכסת"ח [כיסוי תחת].

"אני לא מאמינה!", ספיר ניגשה להראות לי את מד החום, "יש לו חום 37.6!"

"אתה רצינית?", אמרתי ופניתי שוב אל הבחור, "אתה מרגיש לא טוב חוץ מהשפשפת? כואב לך הראש? הבטן? משהו?"

"לא, זה רק השפשפת", הוא אמר והתחיל להילחץ, "למה? וואי, אל תלחיצו אותי! מה זה אומר? למה יש לי חום?"

"לא יודע", התבוננתי שוב במד החום, "המצאת מחלה, חבוב. אתה כנראה באמת חולה שפשפת."

*****************

אמא: "של מי הפלאפון שנמצא על הרצפה?"

יוסי: "שלי"

אמא: "למה הוא על הרצפה?"

יוסי: "אני נותן לו אופציה לעלות."

אישה של אחד הקצינים: "הייתי 4 ימים בחדר לידה ובסוף הוציאו אותו בניתוח קיסרי, זה היה כל כך קשה"

אני: "דווקא אמא שלי סיפרה לי שבלידה שלי היא פחות או יותר חרבנה אותי החוצה"

אישה של אחד הקצינים: "זה מסביר את איך שאתה נראה."

~נטע עצבנית אש ואני זורק לה איזה משפט מתחכם~

נטע: "תיזהר לא לעצבן אותי!"

אני: "אה כי פשוט עד עכשיו היית הדלאי למה, הייתי הלל הזקן!"

צליל: "אתה יודע, התקופה המטורפת הזאת שאתה רוצה למרוד בהורים ולרכב על טוסטוס"

אני: "כן, גם אני הייתי רוצה לרכב על טוסטוס, אבל אם אני אגיד לאמא שלי טוסטוס היא תגיד לי טוס טוס!"

*********************

רגעי הארה:

הרגע בו הבנתי שאני מזדקן: הרגע בו תפסתי את עצמי מעלעל בעיתון, כשאני מלקק את קצות האצבעות ע"מ שאוכל להפוך את הדפים יותר בקלות.

ואגב הזדקנות, ברכת מזל טוב לאמי היקרה שחגגה שלשום יום הולדת!

שבת שלום ונטולת משטי שלום לכולם!