לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

"את מי ראיתי השבוע?", שאלתי את נריה בעודנו יושבים באוטו ביציאת יום השישי הקבועה שלנו.

"את מי ראית השבוע?", נריה נדרך לשמוע את הסיפור.

"הבנאדם הכי לא קשור בארץ!"

"מי זה?"

"נסה לנחש", אמרתי לו, "אין מצב בעולם שאתה מצליח!"

נריה חייך בסקרנות.

"עזוב, אתה בחיים לא תצליח. אין שום סיכוי!", אמרתי וניסיתי למצוא עוד תיאורים לכמה שהבנאדם הזה לא קשור.

הייתי במסיבת סיום כיתה ו' של שלומי, אחי הקטון. במסיבה פגשתי כמה מכרים מהשכונה, כמה מורים מהיסודי (כולל המורה לספורט, שכרגיל, התחילה לשבח אותי על כך שהייתי אתלט וספורטאי מצטיין, בלי לדעת שהיום הספורט שלי הוא לעדכן כמה שיותר סטטוסים בפייסבוק, על פי סולם מאמצים) וגם אותה, את צלופחדה ירחמיאל. הבנאדם הכי לא קשור בעולם.

צלופחדה למדה איתי באותה השכבה בבית הספר היסודי. מאז סיום כיתה ו' (לפני 8 שנים) לא ראיתי אותה, וגם במהלך 6 השנים שבהם למדנו ביחד מעולם לא דיברתי איתה או אודותיה. היא מעולם לא היתה מהבולטים וגם מעולם לא היתה מהאאוטסיידרים שמדברים עליהם מאחורי הגב. היא היתה פשוט לא קשורה לכלום. פשוט כלום, אוויר, נאדה, פארש, ריק, וואקום. אין קשר. אף לו זרזיף אחד של קשר. 0 אחוז קשר, כמו שנריה אומר.

היא קשורה בערך כמו שעודד קטש קשור לפאנל לשכת הגזית של החפירות על המונדיאל באחד הערוצים.

היא קשורה בערך כמו האמנים הכושלים האלה שמוכרים את האלבומים שלהם ב-15 שקל בשבוע הספר.

היא קשורה בערך כמו ש"שיר לשירה" בביצועה של ניקיה בראון היה קשור לספיישל קרן פלס ומירי מסיקה של התוכנית האחרונה ב"כוכב נולד".

"אני נותן לך 20 ניסיונות", החלטתי לאתגר את נריה ואותי, "אם אתה מצליח- החוב על עידו רוט מבוטל".

תמיד לנריה יש אצלי חובות בגלל התערבויות כושלות. הוא עוד חייב לי 50 שקל על כך שהוא חשב שהוא יהיה קשוח מספיק בשביל להיות טייס בשייטת מטכ"ל ובסוף הוא נוהג על טנק בשריון. חוץ מזה הוא עוד חייב לי מאה שקלים חדשים בנק ישראל על זה שהוא חשב שאני אראה את הבולבול של עידו במקלחות של "מרכז הרב", ובסופו של דבר הוא טעה.

"20 ניסיונות?", נריה ספק כפיו ושינס מותניו.

"20 ניסיונות לגלות מי זו המישהי הזו שבחיים אין מצב שאתה בכלל חושב על משהו קרוב אליה!", הדגשתי בביטחון.

נריה ואני מכירים מגיל אפס. היינו ביחד בגן, ביסודי, בתיכון, בבני עקיבא, בטיולים, במסעות.רק בפייסבוק יש לנו מעל 150 חברים משותפים, אז תחשבו כמה מכרים משותפים יש לנו, שאנחנו יותר בקשר איתם ושאנחנו הרבה פחות בקשר איתם.

נריה גירד את זיפי זקנקנו, חשב מעט וזרק "צלופחדה ירחמיאל".

הוא לא אמר "צלופחדה ירחמיאל!" עם סימן קריאה בסוף. הוא אמר "צלופחדה ירחמיאל,", עם פסיק, כאילו שהוא בדרך למנות עוד רשימה של בנות שעולות לו בראש, אבל משום מה הראשונה שעלתה לו היתה אותה אחת. אותה בחורה לא קשורה שאלוקים הוציא לו אותה מהבוידעם של הבוידעם באותו הרגע, בכוונה כדי שאני אפסיד את המאה שקלים חדשים בנק ישראל שהוא היה אמור להפסיד לי בגלל הבולבול של עידו רוט.

במקום זה אני מפסיד בחזרה את המאייה הזאת בגלל צלופחדה ירחמיאל, שבחיים לא חשבתי בכלל שאני אגיד את השם שלה.

פערתי לו זוג עיניים ושאלתי אותו איך הוא ידע. הוא בעצמו לא האמין שזו אכן היא, ושנינו נקרענו מצחוק.

אחרי עיון קצר בספר המחזור של כיתה ו', גיליתי שזו בכלל היתה צלופחדה אפריים ולא צלופחדה ירחמיאל. היא כל כך לא קשורה לעולם עד שאפילו הצלחתי לבלבל את שם המשפחה לה.

אני לא מאמין שהפסדתי את הכסף בגלל חן צלופחדה ירחמיאל!!!

__________________________________________________________________________

פינת המונדיאל:

תכלס, מהמונדיאל אפשר גם ללמוד הרבה דברים. במיוחד על שמות של אנשים ברחבי העולם:

לכל הדנים (יענתו, אזרחי דנמרק) יש שם משפחה שנגמר ב"סון". נראה שלי שבגלל זה ההורים של דני סנדרסון קראו לו דני.

מעניין אם גם קונדסון הוא דני במקור.

אחרי ש-3 חודשים אתה בטירונות וקורס חובשים, עונד על הכותפות צ'ונגיות צהובות כמו איזה יהודון בשואה, זה מצחיק לראות שחקן קוריאני שקוראים לו צ'ונג.

אתה לא שחקן כדורגל אמיתי אם אפשר לאיית את השם שלך לפי איך שזה נשמע בלבד. תמיד יהיו לך בשם עוד איזה 2-3 אותיות שלא הוגים.

לכל שחקני ברזיל יש שם של ארוחה פלצנית ב"רולדין".

**************

אני: "חייבים לקנות גרעינים בשביל המשחק"

ייתמר: "וואללה, צודק, אבל אין לי מספיק כסף"

אני: "אז אני אקנה גרעינים לבנים ואתה תקנה גרעינים שחורים"

ייתמר (האתיופי): "יא גזען מניאק!"

__________________________________________________________________________ 

פינת הSMSים:

"חנקת אותי היום בפוסט. שאלתי את יעקב כמה אחוז מהבנות בצבא רוצות להתחתן עם חזקוש. בלי לעפעף הוא ענה-מאה." (איילה מפרגנת).

"אם ישבת על כוס קפה עם כאלה 2 הומואים כנראה שאתה אחד מהם, יא הומוו!" (אביעד מקנא בי שישבתי על כוס קפה עם אופיר והקרפ"ר).

"טוב שיש את צה"ל. צבא השלמת לינה." (יעקב מפציץ).

"מגניב, יוצא שאתה משרת בפועל רק שנה וארבעה חודשים... כמו ישיבות הסדר, רק שאתה ישן בצבא והם בישיבה..." (יעקב ממשיך להפציץ).

"חחח יש לך ממש תחת לבבי" (ירדן בתגובה על כך שיצא לי קקי בצורת לב).

"דרוש בדחיפות: חבר ליציאה, קל וזורם להיום בערב. עדיפות תינתן למי שהמשטרה לא מחפשת אותו. ידיעת עברית-יתרון." (בן ציון משועמם אש).

"בלי דודות יא חסר חוסר בחיסרון הימצאות דודה...וגם אתה קוף יא קוף.." (בן ציון עצבני אש).

"מה שבלולים עושים במסיבת רווקים? מזמינים חשופית!" (דפנה מפציצה).

בתגובה סימסתי לה שאם הם ממש מטורפים הם מזמינים חילזונה.

"עד מתי???!!!" (רועי בעל הפרופיל 45 שעושה יומיות).

"הנהלת חשבונות, כמובן. סתם, הדברים הברורים-בידור, מוזיקה, הדרכת טיולים, רפואה, ליצנות רפואית, חוואי." (איילה מפרטת על המקצועות שלדעתה מתאימים לי).

"than wear your sexy dress" (קרני מרחיק לכת, לאחר שסימסתי לו "איט'ס אה דייט!" בתגובה להודעתו "נפגשים מחר?").

"חח אהבתי, נקניקיית זוגלובק ג'ינג'ית שלי" (ניצן מביע חיבה).

"תשלשל לעצמך את המעיים דרך מערכת הרבייה יא דוס.." (ניצן מביע חיבה 2).

***************

עוד פינות המתקשרות הפעם לפינת הסמסים:

אנשים שצריך לתת להם כיף:

הפעם צריך לתת כיף לנופר, ידידת המרפאה מהבסיס, בגלל הסיפור הבא:

השעה היתה בערך 4 וחצי, ונופר היתה בתורנות מטבח. שאלתי אותה מה יש לאכול לארוחת ערב, והיא אמרה שהיא עוד מעט תלך למטבח, אז שאני פשוט אתקשר אליה והיא תגיד לי מה יש.

אחרי כחצי שעה התקשרתי. נופר לא ענתה.

חיכיתי עוד זמן קצר והתקשרתי שוב. אין מענה.

שלחתי לנופר הודעה "מה יש לאכול?", אך נופר לא השיבה.

חיכיתי רבע שעה, חצי שעה, שעה. אני כבר נעשה רעב ואין לי כח להמתין לתשובה. לקחתי את רגליי ושמתי פעמיי לכיוון חדר האוכל.

בעודי עומד עם הצלחת ליד ערימת האוכלים, אני מקבל הודעה: "ביצים, אטריות, גבינה, ירקות, לחם שום".

הרמתי את ראשי וראיתי את נופר יושבת על אחד השולחנות ונקרעת מצחוק.

פינת העלבון:

ויקי שלחה לי הודעה: "אני בעבודה...מוזמנים".

שכחתי לרגע באיזו חנות בדיוק היא עובדת, אז עניתי לה: "בקניון או בצומת?".

__________________________________________________________________________ 

אני: "מה?"

קרני: "מה קרה?"

אני: "למה לא לקחת מהבננות?"

קרני: "איזה בננות?"

אני: "מה איזה בננות? הבננות שהבאתי במיוחד בשבילך!"

קרני: "לא ראיתי שיש בננות"

אני: "הבאתי במיוחד בשבילך את הבננות, תשאל את אטיאס, אמרתי לו שאתה בטח תתלהב מזה. אבל לא, אתה תאכל אגס במקום"

קרני: "מה אתה רוצה? האגסים היו למעלה, הם קרצו לי"

אני: "אההה הם קרצו לך! ומה אני? ככה אתה מפקיר אותי? את הבננות שאני הבאתי לך?"

קרני: "לא ידעתי בכלל שיש בננות!"

אני: "לא ידעת או לא רצית לדעת??"

קרני: "לא ידעתי! הם שם מתחבאים למטה!"

אני: "כמה נח להעלים מהם עין. אם הייתי חשוב לך באמת היית שם לב אליהם!"

קרני: "הנה הנה, אני אוכל מהבננות"

אני: "אהה יופי, עכשיו אתה אוכל מהבננות, אחרי שאכלת מהאגסים"

קרני: "זה בכלל לא אגס, זה תפוח"

אני: "תפוחים??? עוד יותר גרוע! מילא זה היה אגסים! אבל בשביל תפוחים אתה ככה בוגד בי?"

קרני: "אבל אכלתי עכשיו מהבננות!"

אני: "יופי, ממש נפלא, אני מביא לך בננות ואתה אוכל אגסים ואח"כ עושה טובה שאתה אוכל מהבננות... זה קודם האגסים ואח"כ אני, אה? זה מה שאני בשבילך! זה שנמצא אחרי האגסים!"

מנש: "אחי, זו נקודת שיא בחיים שלי, אתה מבין את זה? זו נקודת מפנה מטורפת! זו נקודת...רתיחה משמעותית במיותר!"

עתליה: "כי אני בחורה, ואני יכולה לחלק קשב ולעשות שני דברים בו זמנית"

מנש: "אז מה לעשות? אני לא יכול לחלק את עצמי ל-8, אני לא תמנון!"

*****************

השבת אני שוב סוגר עם מנש.

בע"ה בראשון עד שלישי אני לוקח ימי חופש ועושה משהו מגניב ביותר. חוויות בהמשך.

שבת שלום וצום מועיל לכל מאן דהו!