לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

שבוע טוב, פאפאצ'ומים!

עוד שעה אני הולך לראות צעצוע של סיפור, ואני צריך להספיק בשעה הזאת להתלבש, להתפלל מנחה ולכתוב את הפוסט, אז כמעט כל מה שעובר לי בראש נכנס לפוסט הזה. ראו הוזהרתם. סלמנדרת מערות. הארי קריש דם. דיאגו ארמנדו מראדונה. שעועית. תרד. שלומי שבן. פלסטלינה.

ביום ראשון הקודם, לפני שבוע בדיוק, פחות שעה וחצי (אבל מי סופר), חזרתי עם ספיר ועתליה מכנס עידוד קצונה (שבכלל לא היו שם בחורות שנופפו בפונפונים ודקלמו "קצו-נה! לכו לקצו-נה! כיפאק לקצונה- היי!").

עמדנו בצומת תל נוף, כשלפתע, כמה מטרים מאיתנו, מכונית פונה נכנסה חזק במכונית אחרת מאחורה. העולם עצר מלכת.

אני לא איבדתי את עשתונותיי, שלפתי את גלימת החובש שלי, ובעודי עונד את סיכת הנחש, אצתי רצתי לכיוון הרכבים.

ניגשתי אל הנהג האשם ושאלתי אותו אם הוא בסדר, הוא הנהן בפרצוף מוכה הלם ויצא מהרכב. ניגשתי אל הרכב הנפגע ונוכחתי לראות את שתי הבחורות שיושבות מקדימה מחזיקות את הראש ובוכות. ספק מהמכה ספק מהשוק.

"הכל בסדר איתכן?", שאלתי ולא זכיתי לתשובה או לפתיחת חלון. הן היו קפואות. "אל תזיזו את הראש! אפילו לא קצת!", צעקתי וקיבעתי את הצוואר שלי כדי שיבינו מבעד לחלון את המסר.

לפתע משהו חצי דחף אותי משם. זו היתה חיילת בוגרת יותר.

"אני פרמדיקית", היא צעקה אל תוך החלון, "תפתחו את החלון! אני פרמדיקית!"

"זה בסדר, אני חובש", אמרתי לפרמדיקית.

"אבל אני פרמדיקית!", היא אמרה לי, עוד שנייה היתה מגרשת אותי ברקיעת רגל.

לקחתי צעד אחורה, מאחוריי ספיר ועתליה, גם הן חובשות, עומדות ומחפשות איך לסייע. מגישות בקבוק מים אל הפרמדיקית שהעבירה את הבקבוק אל הבחורות שכבר פתחו את החלון.

לפתע בחור עם גבס על היד ניגש גם הוא אל החלון. 'הוו לבחור יש ניסיון', חשבתי לעצמי, 'מה הוא הולך להגיד לבחורות מהרכב?'

"גברתי, אני פרמדיק", הוא אמר, "הכל יהיה בסדר".

"גם אני פרמדיקית", חייכה אליו הקופה.

מה קרה שכולם נהיו שם פרמדיקים? עוד מעט איזה כלב משוטט יעבור ויגיד שהוא דוקטור. ומה איתנו, החובשים? קטונו?

הפעם האחרונה שהושפלתי ככה היתה באותו בוקר, באוטובוס.

ישבתי בקו 226, המסיע עליו בעיקר חיילים מהבסיס, אבל במקרה, באותו הרגע, ישב לידי אזרח בוגר.

לפתע התעטשתי. זה היה אחד האפצ'ים הקטלניים, אבל הבחור אפילו לא חשב להגיד לי "לבריאות".

חפוי ראש וחוטם, הוצאתי טישו מכיסי וקינחתי את אפי.

לפתע גם האזרח התעטש.

"אה לך!", חשבתי לעצמי. "עכשיו גם אני לא אגיד לך לבריאות, ונראה איך תרגיש עכשיו. רוצה טישו? תחלום על זה, אזרח קקי!"

אז אתם יכולים להמשיך לזלזל בזה שאני חובש בצה"ל, אבל איך אמר לי פעם איזה קבניסט מהמרפאה?

*פלאשבק*

הקבניסט: "תגיד, אתה יכול לארגן לי את הדבר שהחייל הכי זקוק לו?"

אני: "את מה?"

הקבינסט: "נו, הדבר שהחייל הכי זקוק לו"

אני: "מה זה?"

הקבניסט: "אלף, בית ו...?"

אני: "גימל?"

הקבניסט: "בדיוק!"

*סיום פלאשבק*

אבל אם תמשיכו לזלזל בי לא תקבלו גימלים. תשאלו את סיוון מהמטבח שארגנתי לה 3 גימלים ודודו מהאפסנאות שארגנתי לו שניים.

מה לעשות? אם יש לך מה שאני צריך (אוכל וציוד) אני אשמח לעזור לך עם גימלים, ואם לא- תלוי כמה הארנק שלך מצלצל.

__________________________________________________________________________ 

"העיקר שאיבדת את הכסף שלך בשביל הבולבול של עידו ולא את הבולבול שלך בשביל הכסף של עידו. ואל תצטט זאת בשמי! אני בן אדם מכובד!"

אתם מאמינים שאת ה-SMS הזה קיבלתי מבנאדם שחגג אתמול 34?

מי יודע? אולי 86 השנים הקרובות יעברו מהר והעולם לא ישים לב כל כך לעניין הזה.

מזל טוב!

__________________________________________________________________________ 

פינת הביש גדא:

-מנש, ששם 1,000 על ארגנטינה ו-1,000 על ברזיל בווינרים האחרונים ואכל פחם גולמי.

כדי לפצות על ההפסדים, הוא רוצה לשים 2,000 לטובת ספרד בחצי הגמר שלהם נגד גרמניה. אם יש לכם אוזניים או איבר מין זכרי, אתם אמורים להבין שזה אחד הדברים הלא חכמים לעשות. אבל נו, זה מנש.

-מנש אוהב לעבוד עליי. אני אומר לו תמיד שבסוף האף שלו יתארך כמו פינוקיו.

ביום חמישי הוא חטף זבנג בפרצוף והאף שלו התנפח.

-השבוע, ניצן ואני מרחנו ווזלין על הידית בחלק הפנימי ובחלק החיצוני בדלת הכניסה למרפאה, במסגרת מעשי הקונדס השבועיים שלנו.

אחרי כמה דקות, באתי להיכנס למרפאה ונפלתי בפח של עצמי.

אחרי שקיללתי את עצמי, השארתי את הדלת פתוחה והמשכתי לדבר עם ניצן בחוץ. תוך כדי השיחה, נשענתי על הידית בחלק הפנימי של המרפאה ונפלתי שוב בפח.

מעשה הקונדס שדווקא הלך לי טוב היה שהפכתי את השלט "מפסק זרם ראשי" ל"מפסק זרג ראשי". כל פעם שאני עובר ליד השלט הזה אני צוחק ונכנס למצב רוח מרומם.

__________________________________________________________________________ 

~אני שומע מחרוזת של הביטלס ברדיו, ומופתע לגלות שמנש לא מכיר אותם. אחרי כמה דקות מתחיל שיר של מוניקה סקס~

אני: "את מוניקה סקס אתה מכיר?"

מנש: "כן"

אני: "איזה שירים שלהם אתה מכיר?"

מנש: "אני לא מכיר שירים שלהם, אבל לפחות שמעתי עליהם... לא כמו הביטרס האלה. אני מכיר את אבי ביטר, אבל על הביטרס אפילו לא שמעתי!"

אבי רווד

*************************** 

יאללה, נגמר לי הזמן!

תבלו, תהנו, השתמשו בקווי לילה, אל תעשנו, תגידו לא לסמים וכן לירקות עם ויטמין אות כלשהי באנגלית.

שבוע טוב!