לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

אין, פשוט אין כמו ההרגשה הטובה של לראות עם אוהד גרמניה מושבע את חצי הגמר המשפיל נגד ספרד, בו גרמניה אכלו ספרדי כפול עם כפית ובלי ידיים.

זה יותר גרוע מלישון על האף כשיש לך סינוסיטיס.

עוד מלפני שהתחיל המונדיאל ואני העזתי לנבא העפלות בלי להכיר אף שחקן שמשחק במונדיאל הזה, למעט מסי, אלכס אמר לי שאני חי בסרט לגבי התחושות הטובות שלי כלפיי הכוכבים הכתומים, וטען את גרמניה לכתר, במועל יד.

כל התקדמות של ההולנדים אלכס תרץ שמדובר בפוקס, ושגרמניה הם השחקנים האמיתיים במונדיאל הזה. האמת היא שזה יכול להיראות הגיוני, כי באמת גרמניה הפגינו משחקים יוצאים מין הכלל, אבל איך אפשר להגיד שהולנד הם פוקסיונרים כשהם כבר ברבע הגמר שברו את שיא העולם במספר הניצחונות ברצף (שאגב, השיא הקודם היה של הולנד 74 עם יוהן קרוייף המלך)?

"ביום ראשון במועדון, רואים את גרמניה מפסידה להולנד בגמר, כן?", הזמנתי את אלכס בנחישות.

"פחחח הצחקת אותי", אלכס התחיל עם הפטפוצים הרגילים שלו, "נראה אם הולנד ינצחו את אורוגוואי בכלל!"

ראינו. ישבנו לראות את המשחק במועדון. כמובן שכל המשחק אלכס צעק על הולנד שהם עלובים ומכניסים שערים בפוקס, ושאורוגוואי משחקים פי אלף יותר טוב מהם.

"עזוב", הוא אמר אחרי הניצחון של הולנד, "המשחק האמיתי הוא מחר, בין גרמניה לספרד"

"בעזרת ה' גרמניה ינצחו ואז יפסידו להולנד בגמר", אמרתי.

20 דקות של משחק הספיקו לי כדי לרצות שגרמניה יפסידו כבר בחצי הגמר, למרות שרציתי לראות את הולנד מחזירים להם על הגמר של 74 ועושים היסטוריה. אבל פשוט ספרד שיחקו הרבה יותר טוב.

"2-1 לספרד???", אלכס נכנס באיחור של כחצי שעה למועדון, אחרי שייתמר עבד עליו בטלפון שהקבוצה שלו בפיגור.

"לא, עדיין אפס אפס", אמרתי, "אבל בקצב הזה ספרד באמת יכניסו 2 וגרמניה אפילו לא יכניסו אחד".

"חבורה של הומואים, הגרמנים האלה", ייתמר התלהב גם הוא מהמשחק של ספרד.

"יו, מזל שלא הפסדתי כלום בינתיים", אלכס התיישב עם הפיצוחים והדוריטוס, "מ-5 בבוקר אני על הרגליים ורק עכשיו סיימתי לעבוד".

המשחק המשיך להתחמם עם התקפות רבות לספרד, וגרמניה רק מעכבת, אבל לא עוברת את קו החצי. בשלב כלשהו ההגנה של גרמניה נפרצה וספרד עלו ליתרון 1-0 על גרמניה.

מאז, ייתמר ואני לא הפסקנו רק לרדת על הגרמנים. אלכס התעצבן ולא האמין שזה קורה.

"אחלה סיום ליום שבו עבדת מ-5 בבוקר עד 10 בלילה, אה?", אמרתי לאלכס שטמן את ראשו בין הידיים עם שריקת הסיום.

ייתמר משחק כדורגל או רואה כדורגל, ככה זה כשאתה נהג אמבולנס ואין לך מה לעשות

מיד התקשרתי למנש לוודא שהוא ראה את הניצחון המתוק הזה. בפוסט שעבר הוא הוכתר כ"ביש גדא" הגדול, אבל הוא הביא לכולם בהפוכה והחזיר לעצמו את כל הכספים שהפסיד בזכות ההימור הזה על ספרד.

עכשיו תורם של הכתומים לנצח!

__________________________________________________________________________ 

אני לא היחיד שמתייחס אל המחשב שלו כמו אל עוד שותף שגר איתו בחדר, נכון? כולנו חושבים שעמוק בפנים, בין כל הצ'יפים, גם למחשבים יש שכל ורגשות.

כשאנחנו מדליקים את המחשב, אנחנו כאילו מעירים אותם מהשינה.

"קח לך כמה דקות להתאושש ולשטוף פנים", אנחנו אומרים לו, בזמן שהוא מעלה את כל התוכנות.

המחשב מתאקלם, שותה כוס קפה ומוכן לעוד יום של פייסבוק ויוטיוב.

לפעמים, אחרי שעבדנו איתו הרבה, או אחרי שהוא ישן הרבה, לוקח לו קצת זמן להעלות את הדף שאנחנו פותחים.

כשזה קורה אנחנו מחליטים לתת לו קצת פרטיות. אנחנו ממזערים את הדף לדקה ואז מעלים שוב, והפלא ופלא-הדף עלה. הוא הרבה פחות ביישן כשנותנים לו את הספייס שלו.

לפעמים היחסים בינך לבין המחשב מגיעים כבר לרמה של בין איש לאשתו.

למשל, כשרוצים להשתמש במחשב כמה דקות לפני שיוצאים מהבית.

"מותק, אני רוצה לזוז!", אתה אומר למחשב, והוא עונה לך "אני מתארגן, חמודי, חכה כמה דקות".

אתה מחכה. המחשב מתארגן, ואתה בינתיים כמו בעל שמחכה לאשתו לפני שיוצאים לחתונה, מארגן כמה דברים קטנים, ומדי פעם מציץ לשעון ומאיץ במחשב.

מצחצח את הנעליים, מעיף מבט לראות אם המסך עלה, מסרק קצת את השיער מול המראה, בודק אם המחשב סיים להתארגן, מנדנד לו, יורד להניע את האוטו וכו'.

כשהמחשב לא עובד, נתקע או זוחל במהלך היום, ולא לפני יציאה מהבית, זה גורם למשבר חמור בחברות.

"נמאס לי!", אנחנו צועקים על המחשב, "עכשיו אני אלך לאכול שניצל ולראות "עספור" ב-DVD של הטלוויזיה(!!!), כדאי לך מאוד לחשוב על מה שעשית ולהיות מוכן לפיוס כשאני אחזור!"

לטכנאים אין את הרגשות האלה. הם לא ידברו עם המחשב. התקלה הכי קטנה- להוציא את כל החוטים ולהחזיר שוב. 'פרק לו תצורה! אפילו ורדה רזיאל ז'קונט ממליצה על דרכים פחות קיצוניות לפתרון בעיות בזוגיות.

או שיכול להיות שאלו רק היחסים המורכבים ביני לבין המחשב שלי?

__________________________________________________________________________ 

"ולדי, החלטתי להשמין!", תפסתי את ד"ר ולדי יצחקוב לשיחה באחת מהפסקות הסיגריה שלו. נחוש מתמיד, החלטתי לשים קץ לתופעה הזו שאני נע לסירוגין בין 47 ל-49 ולא מצליח לעבור את ה-50 ק"ג כבר מאז הצו הראשון.

"אני רוצה שאתה תגיד לי עכשיו מה אני צריך לעשות כדי לעלות במשקל בצורה משמעותית", תקפתי אותו.

"אתה צריך לעשות הרבה כושר", ולדי זרק תשובה מוכרת בין השאכטות.

"כן, אבל סתם ככה כושר רק גורם לי להרזות", אמרתי, "אני רוצה לדעת בדיוק מה לאכול לפני או אחרי, וכמה כושר לעשות".

"לעשות הרבה הרבה הרבה כושר 3 שעות אחרי שאכלת".

"אבל מה אני צריך לאכול?"

בשר-שמעתי, ביצים-שמעתי, טונה-מוכר, פחמימות-ידוע. אבל מה באמת עוזר להשמין? לא סתם פניתי אל רופא מקצועי כמו ולדי. הבנאדם הזה הוא הרופא הכי טוב שיש לנו במרפאה, אני בטוח שהוא יכול לתת לי מענה לשאלה הזאת.

"בעיקרון אתה יכול לאכול כל מה שאתה רוצה", הוא אמר, "אבל אם אתה רוצה ממש להעלות במשקל אז אתה צריך לעשות הרבה כושר, ו-3 שעות לפני אתה צריך לשתות הרבה מטרנה".

???$%@#~$#$~^^

"מטרנה?"

"כן, מטרנה"

"אתה רציני?"

"כן"

"מה עם...פחמימות? בשר?"

"ברור שצריך, אבל אתה לא רוצה בטן כמו שלי", הוא אמר ומעך לעצמו את כל השומנים, "אתה רוצה שרירים! ובשביל זה צריך לשתות הרבה מטרנה!"

"אוקיי...", השבתי בהיסוס, מדמיין את עצמי אחרי ריצה מסביב לעולם עם סרט על הראש, עוצר, מזיע ומתנשף, מוציא מהכיס בקבוק תינוק, לוגם מהמטרנה ודופק שריר של אלי האנה, "אז...מטרנה שלב ב' או ג'?"

ולדי הסוס 

__________________________________________________________________________

-בזמן האחרון יצא לי לראות הרבה רכבים עם הסטיקר "כולנו שייטת 13".

מה אתם חשים? אולי תלכו גם עם סטיקר "כולנו בראד פיט".

-בשבוע שעבר ראיתי ברחובות רחוב שנקרא "הנשיא הראשון".

 מה זה, סוג של חידה? עוד מעט גם יהיה רחוב "המשורר הלאומי" או "חיית כיס אוסטרלית 6 אותיות".

לא מספיק שהם לא ידעו איך לקרוא לעיר ודפקו לה את השם "רחובות", אז עכשיו הם גם לא יודעים איך לקרוא לרחובות, אז הם אומרים לעצמם "נו, איזה שמות נותנים בדרך כלל לרחובות? שמות של אנשים חשובים וכאלה", רק שהם לא מכירים את השמות של האישים. 

למה להסתבך? אם הם קראו לעיר "רחובות" אז הם יכולים לקרוא לרחובות "בתים", "בתים 2", "בתים 3", וכן הלאה. 

-מכירים את זה שחצי שעה-שעה אחרי שעשיתם קקי פתאום מגיע עוד גוש קקי שאומר לכם "וואי סליחה על האיחור, לא הספקתי להיכנס להתרוקנות מלפני שעה, אפשר לצאת עכשיו?", ואז אתם מתלבטים שעה אם לתת לו לצאת או לא, והוא מתחנן אליכם שלא תפרידו אותו מהחברים שלו ותפקירו אותו מאחור.

לבסוף אתם מחליטים לשחרר אותו עם חבריו, או שאתם אומרים לו "אל תדאג, אתה לא צריך אותם יותר. מהרגע שאתם באסלה זה כל אחד לעצמו. אתה תהיה הראשון בהתרוקנות הבאה, מילה שלי!", ואז הוא באמת יוצא ראשון בהתרוקנות שלמחרת, ואפשר לראות אותו קופץ ראש לאסלה וצועק "יהההה איי'ם פרייייי!!!!"

***************

שבת שלום, קניידלעך!