שלום לכם, נגיפים. מה שלומכם ומה חדש בחזקתכם?
לפני שאתם מתחילים לרדת עליי שהולנד הפסידו, תדעו לכם שאני כבר מזמן התגברתי על הקטע הזה, מכמה סיבות:
-מיד בתום המשחק, במקום לראות את הנפת הגביע של ספרד, הלכתי לעשות קקי. זה שיפר לי את מצב הרוח.
-נבחרת ספרד מורכבת ברובה משחקני "ברצלונה", אחת הקבוצות הטובות בעולם, שמי שהפך אותה לכזו טובה היה יוהאן קרוייף, השחקן ההולנדי האגדי. הוא זה שהכניס את שיטת המשחק ההולנדי לברצלונה, ואפשר להגיד שכולם הולכים בדרכו של אותו מורה.
-הולנד לא היו גרועים בכלל, זה פשוט היה משחק שקול ביותר. ספרד יצאו אחשדרפנים והולנד פחות.
-אני שמח בשביל מנש, שהתפרע עם הימור של 5,000 ₪ על תיקו בתום ה-90 דקות, צדק וזכה ב-16,000 ₪ טיבין וטקילין. לחשוב שבשבוע שעבר הוא נכנס לפינת הביש גדא של הבלוג בגלל הפסדים ב"ווינר", ועכשיו הוא אחד הבר-גדאים והעשירים.
בקיצור, הולנד יצאו קצת שמעון פרס, אבל איך אומרים? בסופו של דבר היחידים שנשארים לנצח הם אלוקים, צ'אק נוריס ושמעון פרס.
__________________________________________________________________________
אני רוצה לאחל הרבה מזל טוב לדפנה שחוגגת יום הולדת 19 ולדנה שחוגגת יום הולדת 20.
בחמישי האחרון, שמוליק ארגן טיול הפתעה לדנה. היא הגיעה עם שמלה ועקבים לרכבת ארלוזרוב והופתעה לגלות חבורה עם תיקים, שק"שים וגיטרות שמנגנים לה "היום יום הולדת" בתחנה של 480.
היעד? אל הלא נודע בעקבות דפנה. מתכון לאסון.
בסופו של דבר לקחנו טרמפים לסטף, ישנו שם ועשינו את המסלול בבוקר, כולל השתכשכות במים. האסון היחיד היה שדפנה נפצעה קלות ברגלה, אבל מזל שאני הייתי שם כדי לחבוש אותה.

הג'מעה ב-480.

דנה, ילדת יום ההולדת.
האהבה פורחת באוטובוס:

דנה ושמוליק.


קרן ונדב.

שאבי ואנוכי.
האהבה ממשיכה לפרוח גם בטרמפיאדה:

אלעד ועינב, הזוג הטרי.


"היי, חובש!"
בסטף:

מקימים מחנה אוהלים ומדורה:


עבדכם הנאמן.

סטלנים.
משכימים בבוקר:



נריה בחימום בוקר.

כולם על הבוקר מזמינים קפה.
אני: "אני רוצה שוקו"
המוכר: "שוקו על הבוקר, אה?"
אני: "כן, שוט שוקו, אם אפשר, שיהיה חזק"
המוכר: "מתפרע, אה? גם אתמול בערב שתית שוקו"
אני: "כן, חברה שלי זרקה אותי, אתה יודע... צריך לשכוח."
*יושבים, שותים את הקפה ומתווכחים על משהו*
אלעד: "יש דברים בגו..."
*שתיקה של כמה שניות*
אלעד ממשיך: "יש מצב שהוא צודק במה שהוא אומר"
אני (קוטע את אלעד): "איך אתה ממשיך לדבר אחרי שאמרת "יש דברים בגו"?"
שאבי: "גם לך אין זכות לדבר, אתה שותה שוקו!"
שמוליק: "אפילו הביאו לך כוס ורודה כדי להדגיש שאתה הומו שאתה שותה שוקו"
אני: "תראו מה כתוב על החלב: כשר בהשגחת הרב וייטמן, רבה של תנובה"
שמוליק: "רב אובייקטיבי! טוב שלא כתוב שם "כשר בהשגחת אח של בעל החברה"".

הסדרניק נשוי אחרי שנתיים בנח"ל, קצין עם שתי ארונות, צנחן משוחרר טרי וסדירניק ג'ובניק בתמונת גברים.



בתוך המסלול של הסטף:



דנה מבסוטה מאיך שיצא הטיול.
בטח יעלו עוד מליון תמונות נוספות מ-20 מצלמות שונות לפייסבוק בקרוב.
אני נהנתי.
__________________________________________________________________________
פינת הביש גדא:
שחורים דופקים אותי בזמן האחרון.
אני מנקה את המסדרון של המגורים, ואז נרקיס הכדורית באה ומקיאה לי בדיוק על המשבצת שניקיתי באותה שנייה.
אני בא לשק"ם, מחפש ארטיק טעים לאכול ומתלבט בין כל מיני ארטיקים. שאלתי את השקמיסט האתיופי על איזה ארטיק הוא ממליץ לי, ושהעיקר שיהיה עם וניל. הוא המליץ לי על שוקובו. נפלתי בפח.
יותר אני לא מבקש המלצה משחורים על דברים שקשורים לשוקו-וניל.
__________________________________________________________________________
ספיר: "זה כאילו שהלב שלי והמח שלי נלחמים אחד בשני"
אני: "אני מבין. ליבך הולך עם הקצונה, אבל את לא יכולה להסביר למה, פשוט בא לך להיות קצינה, את נמשכת לזה. מצד שני, ההיגיון אומר לך לא להיות קצינה, שזה לא טוב לך"
ספיר: "בדיוק! אז מה עושים כשהלב והשכל מתנגשים?"
אני: "קודם כל, את אישה...אין לך שכל!"
*ספיר מרביצה לי עם חפץ*
*לאחר שספיר חתמה על ויתור קצונה*
ספיר: "זהו, עכשיו אני מרגישה שאכזבתי את הלב שלי, פגעתי בו"
אני: "רוב הבנות הולכות עם הלב שלהן וטועות בסוף, אז טוב שהלכת עם השכל"
ספיר: "ומה עושים עם לב פגוע?"
אני: "א.ק.ג."
***********
אם המט"מ (מפקד טייסת מנהלה, המפקד של המפקד שלי, בדרגת אלוף משנה) אומר לי: "אתה תהיה קצין!" (עם דגש על כל מילה, הפרדה בין מילה למילה והצבעה על הפרצוף שלי), ובסוף חתמתי דחיית קצונה, זה נחשב לסירוב פקודה?
זה ממש קשה בלי לכבס, לאכול בשר או לשמוע מוזיקה במשך 9 ימים. אם היו מצלמים את כל הימים האלה בלי עריכות, זה היה ממש הישרדות פתח תקווה.
מקווה שאשרוד את השבוע הזה.
(יופי, רביעי בצהריים, אני לא יודע אם לכתוב "המשך שבוע נעים" או "שבת שלום")...אז... סאלאמתכ, יא ממתקים! 